המודל של מכבי תל אביב 2008 היה צריך להיות אחר. חשבנו שהגיע אלכס שניידר עם כספו הרב והיידע הרב שלו בניהול, אבל הוא כפי הנראה טעה בדבר הכי חשוב בחירת המשאב האנושי. בחירת האנשים המנהלים את המועדון היתה כפי הנראה ללא כל בחינה לעומק.
בהייטק כשבוחרים מנהל בכיר לארגון בכיר ברמת השכר הגבוהה, כפי שבכדורגל הישראלי, בוחרים את המנהלים לאחר מיון קפדני ובחינת היכולות של האנשים – גם ההצלחות וגם הכישלונות ובמיוחד בהתאמה לחומר הקיים ולמציאות המועדון. התהליך הזה לא נעשה במכבי וכבר הרבה שנים.
וורן באפט, האדם השני הכי עשיר בעולם, מספר שהמתכון שלו להצלחה מבוסס על בחירת המנהלים שלו. הוא מכתיב להם פעם בשנה את המטרות שלו ומגדיר להם פעם אחת כל שנה שני משפטים חשובים כמפתח להצלחה . שמרו על כספם של בעלי המניות ותזכרו היטב את הכלל הראשון. במכבי זה לא נעשה הרבה שנים.
שניידר בחר להעניק לאבי נמני את התואר המנהל הספורטיבי של מכבי תל אביב. מי כמו אבי נמני יכול לעשות תפקיד זה – אילו הוכשר לכך. אילו שניידר היה שולח את אבי לקנדה, לשלושה חודשי למידה בטורונטו ראפטורס מה-NBA איך מנהלים מועדון ספורט, נמני היה חוזר תותח בתחום הניהול כפי שהיה כשחקן. אבל זה לא נעשה והרי לנו התוצאות.
כבר עם החתמתו של המאמן בן שמעון שכה הצליח בקבוצתו הקודמת, נראה היה שזה זמן שאול עד לאי הסכמה הראשון שבין השניים. כל השאר זו כבר היסטוריה. רן בן שמעון כפי הנראה לא היה האיש המתאים בשלב זה למועדון הזה בצורת הניהול הזו. אבי נמני היה חייב לראות את זה ולהכתיב את הדרישות.
גם מינוי עוזר המאמן מרקו בלבול היה כפי הנראה לא נכון לנקודת זמן זו בקריירה של בן שמעון. וראו זה פלא מנפלאות הניהול בכדורגל שלנו, מרקו בלבול שהכין את הקבוצה והיה חלק מהצוות של בן שמעון ושותפו, לא נכשל? למה רק בן שמעון נכשל? למה רן צריך לקחת אחריות וללכת ובלבול לא?? כאן אני רואה ריטואל שחוזר על עצמו גם בימיו של אלי כהן המאמן שהביא עימו את ויקי פרץ כעוזרו. ראינו את אותו סינדרום, שהמאמן ועוזרו חולקים את ההצלחה (גם אם היתה מעטה) ולאחר שכהן הלך הביתה, ופרץ המשיך עוד זמן מה להיות המאמן. אבסורד ניהולי. כלומר המאמן הראשי נכשל, אבל עוזרו לא. מרקו בלבול היה צריך ללכת הביתה יחד עם בן שמעון.
אבי נמני היה צריך למנות מאמן חדש. מאמן ראשי, כריזמטי וקשוח. מישהו שאינו חושש להתמודד עם... אבי נמני. טובת המועדון מעל לכל ובודאי בעיניו של נמני, אבל דחילק אבי תיקח אחריות ותלמד משגיאות העבר. נמני צריך להיות הצלע שעוזרת למאמן להצליח ולא זו שיוצרת לחץ על המאמן. או שנמני יעמוד על הצהרתו, שאינו רוצה להיות מאמן ויזוז הצידה לגמרי.
אם רוצים להביא הצלחות למכבי תל אביב צריכים לקבל החלטות חד משמעיות – נמני מנהל ספורטיבי, כמו מיאטוביץ בריאל מדריד, אבל יש גם מאמן סמכותי בעל יכולת וחזון. פחות יהיר ויותר עם רגליו על הקרקע. צריך גם עוזר מאמן מנוסה שיהיה צלע שלישית מקצועית שתביא את השחקנים לשקט ורוגע בכדי שיוכלו להציג את יכולתם.
אבי נמני צריך לשכנע את שניידר לאמץ את המודל של באיירן מינכן. אולי האנס ורומיניגה הם כרישים לא קטנים בכדורגל הגרמני וכוכבי עבר גדולים. גם הם מבינים שהמודל להצלחה טמון ביכולת שלהם להביא מאמן כמו קלינסמן ויחד להמשיך ולהצעיד את מכלול הכוכבים הבינלאומי שלהם להצלחה. בואו ולא נשכח שגם בבאיירן עד לפני שבועיים העניינים לא דפקו בהתאם לציפיות ופתאום המכונה המשומנת הזו החלה לפעול ולהציג כדורגל ברמה. הלוואי על מכבי תל אביב כך.
אילו שניידר היה שואל אותי, עוד שניידר אחד, הייתי בודאי אומר לו חד משמעית שנמני כמאמן אינו הפתרון למכבי תל אביב של היום. הייתי בהחלט מאמץ את המודל שהזכרתי ומביא את מורטן אולסן הדני האגדי. אחד שלא יודע את יוסף, לא מכיר את המנטליות של חבר מביא חבר ואחד שהיה בכל המעמדים שאפשר לחשוב עליהם. כזה שלא קורא עברית ואת כל הפרשנויות והסקופים, אבל יודע לעבוד ויודע לאמן.
ראו מודל יצחק שום והצלחתו בהר הגעש היווני. המתכון של שום להצלחה שם היה טמון בזאת שאינו יודע לקרוא יוונית ולא עניין אותו מה כתוב בעתון או מה מדברים. והוא זכה שם בדאבל עם פאנאתיניקוס. יש מצב ויש דרך, הכל תלוי בניהול .