דרור קשטן, משה סיני (צילום: גיא בן זיו, מערכת ONE)
קשטן עם עוזרו סיני. זמנך עבר? | צילום: גיא בן זיו, מערכת ONE

הגיע הזמן לעשות בדק בית בהרכב של נבחרת ישראל. נכון שהמאמן הלאומי כינה את השאלה על ההרכב, "שאלה קנטרנית" - אבל זו בהחלט שאלת המפתח, שאלה מקצועית אמיתית שדרור חייב לתת עליה את הדעת, ודחוף.

ברוכיאן חייב להיות בהרכב. במיוחד כשיוסי בניון לא בריא ולא במיטבו. גילי ורמוט חייב להיות בתכנית המשחק כי אחרת נפסיד עוד כשרון שנמצא בכושר בליגה. יצחקי מצוין וחד בליגה שלנו – מדוע לא מקבל אשראי רב יותר מהצוות הלאומי? גם לא בדיוק הבנתי את התפקיד של יואב זיו. אם הוא היה צריך לסגור את המגן הימני התקפי של יוון, הרי שרוב ההתקפות שלהם באו מצד ימין של המגרש.

לא הבנתי גם מדוע הוצא בן סהר – היחיד שנמצא בכושר, שחקן שיכול גם לעבור שחקנים גם לחטוף כדורים וגם ליצור מצבים. החלפתו הייתה די תמוהה בעיני. ומה קורה לאלברמן במחציות ראשונות? גם ברמת גן וגם אתמול בערב הוא לא היה שם כלל בחצי ראשון. ואתמול גם בחצי שני לא הבריק ולא הוביל.

בירם כיאל ביצע המון עבירות לאורך כל המחצית הראשונה וחלקן באזורים של המגרש שלא צריך היה לעשותם. לא ראיתי שמישהו מהצוות המקצועי העביר לו מסר חד משמעי - "תזהר". ואז כמובן באה ההתנפלות שלו על שחקן היריב מבלי שהוא הסתכל על מיקומו במגרש. הוא הלך על הטעיית הגוף של השחקן ולא התבונן בכדור וכך ביצע עבירה גורלית בזמן קריטי עבור הנבחרת. לא שחס וחלילה הוא אשם בהפסד – אבל זוהי בהחלט בעיה מקצועית עם שחקן צעיר ונמרץ אשר מנסה לבצע את עבודתו על הצד הטוב ביותר.

נאמר בכל ערוצי התקשורת שהנבחרת מתאמנת ומתרגלת התגוננות מול המצבים נייחים של היוונים. ובכן, בשער הראשון שספגנו בכרתים, אכן כולם היו בתוך הרחבה אל מול אותו מצב נייח, אבל אף אחד לא היה בקשת של רחבת ה-16 בכדי לחסום את האחד שיבעט כדור שמורחק. השחקן שלהם היה חופשי לעצור את הכדור להכין לעצמו מצב נוח לבעיטה ולבעוט כדור חד ושטוח מבלי שאף אחד לא יצא מולו – איפה היה גולן? איפה בן סהר? שכטר? למה לא תמכו בעמדת ההגנה? מה בדיוק תרגלו שלושה ימים?

היוונים תוססים

אוטו רהאגל (צילום: רויטרס)
רהאגל, המושיע הגרמני | צילום: רויטרס

נבחרת יוון אולי לא אטרקטיבית כפי שהיינו מצפים מנבחרת שזכתה באליפות אירופה, אך היא עדיין טובה יותר מהנבחרת שלנו. היוונים רצו יותר ובעטו הרבה יותר פעמים לשער מאיתנו. העובדה שבמחצית הראשונה הם בעטו תשע פעמים למסגרת ואנחנו בעטנו רק פעם אחת אומרת דרשני ומוכיחה את ההבדל בין שתי הנבחרות. 

אם אבי לוזון חשב שבמשפט "הנבחרת המצחיקה של רהאגל" הוא יפגע במישהו, אזי הדבר פגע רק בנבחרת שלנו, כי מי שראה אתמול את המשחק הבחין מיד בנבחרת יוונית תוססת יותר מאשר זו ששיחקה ברמת גן. ראינו נבחרת עם יותר מוטיבציה לנצח, יותר רצון להרוויח כדורים בכל פינה במגרש ויותר בטחון. אז לא רק שזה לא מכבד את אומרו (במיוחד היום לאור התפקיד החדש באופ"א), זה גם לא הוסיף לנו הרבה כבוד. היוונים ילכו בגאווה ויצחקו כל הדרך לדרום אפריקה, ואנחנו רק נמשיך לדבר ולהגיד היה לנו קמפיין טוב, אבל...

נכון שכדורגל משחקים עד לשריקה האחרונה ורק בסוף עושים סיכומים, אבל עד סוף המשחק האחרון בקמפיין יש הרבה מאד מה לשאול והרבה מאוד מה לעשות. לא מעניינת אותי העובדה שהנבחרת לא הפסידה במשחקים רשמיים כבר 18 משחקים. את מי זה מעניין? מה זה נותן? הסיכוי האמיתי להגיע למונדיאל הצטמצם אחרי המשחק מול יוון. עדיין לא ניצחנו את לטביה בבית ובטח שלא את שוויץ בחוץ. במקום להביא מפקד בכיר מהצבא שאין לו מושג בכדורגל רצוי להביא לעזרת המאמנים פסיכולוג ספורט מוכשר ומיומן שייבחן מדוע שחקנים מוכשרים לא מצליחים להביא את כישוריהם ויכולתם לשיא ברגעי האמת. יש רשימה ארוכה של שחקנים שבוודאי יוכלו ליהנות מהשירות.

שליטה מדומה

קשטן אמר בסוף המשחק ש-"אנחנו שלטנו יותר במשחק אבל הם ניצחו". אני חושב שאם דרור ועוזרו יסתכלו וינתחו את הווידיאו של המשחק, לא בטוח שהוא יחזור ויגיד שאנחנו שלטנו. מה זאת אומרת שלטנו? באיזה אזור של המגרש? האם וכמה פעמים סיכנו ממש את שער היריב? האם החמצנו יותר מאשר הם החמיצו? כמה בעיטות בעטנו למסגרת? האם ניצלנו מצבים נייחים?

אין לי שאיפות לאמן את הנבחרת ואין לי יומרות לנגח את המאמן הלאומי, אבל הנבחרת והצלחת הכדורגל חשובה לי והגיע זמן לעשות שינוי, עכשיו ומהר. רק מאמן זר. מתיאוס, שכולם אוהבים לשנוא, רוז'ה לאמר הצרפתי, ג'רארד הויה ועוד. אנחנו והיוונים לא שווים אבל מאד דומים בכל מה שקורה בכדורגל – גם ביוון הבינו שרק מאמן בעל אופי גרמני (ורצוי גרמני), יוכל לקחת אותם אל הבשורה והתהילה – אז למה לא ללמוד מאחרים היכן שכדאי?