בעיר חיפה מתקשים לחשוב על כדורגל. מי שלא הסתובב בצפון בימים האחרונים, לא עבר באיזור והריח את ריחות העשן והפיח, מתקשה להבין עד כמה האסון הוא גדול. 40 אלף דונמים נשרפו מאז יום חמישי, בשפתנו חובבי הספורט, זהו שטח שיכול להכיל יותר מ-7,000 מגרשי כדורגל. פשוט בלתי נתפס.
ביום שישי, לאחר התייעצות בין ראשי מכבי חיפה לראש העיר יונה יהב, ולאחר שהגיעו להסכמה עם יו"ר ההתאחדות אבי לוזון, הוחלט לדחות את המשחק מול הפועל עכו ולא לקיימו בשבת, כאות של הזדהות עם הכאב הרב של משפחות ההרוגים ועם סבלם של אותם 13,000 אנשים שנאלצו לפנות את בתיהם.
הערב ב-18:45, נאלצים לחזור לשגרה. מכבי חיפה תארח את הפועל עכו, ובמועדון הירוק הזמינו כ-2,000 אורחים מהקיבוצים שנפגעו, הכפרים, וגם כבאים שלקחו חלק במאמץ הגדול לכבות את האש.
בצד המקצועי, למכבי חיפה יש בעיה גדולה משלה, ובקבוצה לא ממש מבינים מה קרה. המבצר, האצטדיון הביתי שקבוצות היו חוששות להגיע אליו, הפך השנה ל"אויב מבית". קרית אליעזר נהיה למגרש בו הירוקים מתקשים לנצח, וכל שבועיים קבוצה אחרת יוצאת עם חיוך ורצה לחגוג עם אוהדיה ביציעים 6-8 שמאחורי השער. פתאום, יש בחיפה אנשים שמעדיפים משחקי חוץ.
כשמריצים את הגלגל לאחור, לא הרחק, ממש מעט, לעונת 09/10 שהסתיימה רק לפני חצי שנה, מגלים שמתוך 18 משחקים בקרית אליעזר הירוקים ניצחו ב-15, סיימו פעמיים ב-0:0 (מול הפועל חיפה והפועל ת"א) וספגו הפסד בודד אך קריטי, 1:0 לאדומים מת"א. בעונה שלפני כן, עונת האליפות, רשמו הירוקים חמש תוצאות תיקו ביתיות והפסד בודד (3:2 לנתניה) לאורך כל העונה.
והשנה? רק חמישה משחקי ליגה ביתיים שיחקו חניכיו של אלישע לוי, והמאזן עגום - ניצחון בודד, 0:1 על מכבי פ"ת ב-28 באוגוסט ומאז יותר משלושה חודשים שחונים. מה שהתחיל עם 3:3 מול בית"ר ירושלים, נמשך ב-1:1 מול אשדוד, 2:0 להפועל ת"א ו-0:0 עם היריבה העירונית, הפועל חיפה.
במשך שלושה חודשים האוהדים הירוקים רואים בסיום כל משחק את היציע שמאחורי השער חוגג עם שריקת הסיום, ובזה אחר זה רצים אליו שחקני היריבה. מה שהתחיל בחן עזריאל, אלי דסה, עידן טל והחברים, נמשך במשה אוחיון (שרץ ל-5ב', אשדוד לא ממלאת יציע), ריקודים לתוך הלילה של ורמוט, אניימה ויתר שחקני הדאבליסטית, והסתיים, נכון לעכשיו, בהתגרות מצד יוסי דורה בדרבי האחרון.
איך קבוצה שאיבדה לפני שנתיים 13 נקודות בבית בעונה שלמה, ובעונה שעברה קיצצה את איבוד הנקודות הביתי ל-7 נקודות בלבד, מוצאת עצמה לאחר שליש עונה עם 9 נקודות ביתיות שהלכו לטובת נזקקים?
ביתי כבר לא מצברי
הקהל של מכבי חיפה מלחיץ. כל שחקן עבר ירוק יודע זאת, כל ילד שיושב בקהל וכבר מבין כדורגל יודע זאת, וכל אחד מאותם אוהדים וותיקים מתחת לגג מכיר את הרחש שעובר בין כל היציעים כאשר מחוגי השעון מראים את הדקה ה-30 והמספרים על לוח התוצאות מראים 0:0.
שריקות הבוז בירידה לחדר ההלבשה כבר בסיום המחצית הראשונה הפכו לשגרה, שבחיפה חייבים לשנות. בתחילת עונת 07/8 הפסידה הקבוצה שלוש פעמים ברציפות 1:0, פעמיים בבית (לסכנין ולמכבי פ"ת). כבר במחזור הראשון בהפסד לסכנין, ובמיוחד במחזור השלישי, זכו השחקנים והמאמן למקלחת צוננת בירידה להפסקה, ובמיוחד בסיום.
אין מה לעשות, מבחינה אקוסטית, קרית אליעזר בנוי בצורה האיומה ביותר שאצטדיון יכול להיות בנוי, מלבד כמובן המפגע הארכיטקטורי בפינת אבא הלל, שמכונה גם אצטדיון ר"ג. יציעים 13-14 אינם שומעים את היציע של "הקופים הירוקים" שיושבים ב-ג'. העובדה שמתחת לגג, היציעים אותם שומעים טוב מכולם על כר הדשא, יושבים אוהדים שכבר אינם קופצים ושרים לאורך 90 דקות, גורמת לרגעי שקט גדולים מדי וכשלא הולך, התוצאות בהתאם.
ברור שתוצאה לא טובה, או צורת משחק משעממת, גורמת לכל אוהד באשר הוא (וישקומו השקרנים) לרטון ולנוע בכסאו שלא בנחת - אפילו הבוס יענקל'ה שחר מרשה לעצמו - אבל לפעמים האפקט השלילי שנוצר גרוע בהרבה.
הקהל מגיע בהמוניו, התוצאות לא
אל חמשת משחקי הבית של מכבי חיפה העונה, הגיעו בממוצע כ-12,000 צופים. בשלושה משחקים האצטדיון היה מלא, ומול אשדוד ומכבי פ"ת קצת פחות. ממוצע הצופים הגבוה בליגה, פרט לשתי התל אביביות. גם השנה, כמו בכל שנה, הצליחו הירוקים למכור כ-6,000 מנויים, סכום שחוזר על עצמו כבר שנים רבות. הקהל הירוק נאמן לקבוצתו ומוכיח זאת.
מפתיע שדווקא במכבי חיפה, שמשתפת כ"כ הרבה שחקני בית במשחקיה (בדומה להפועל חיפה, אשדוד ובית"ר ירושלים), שחקנים שאמורים להיות רגילים לאצטדיון ולאווירה נלחצים מאצטדיון מלא ומקצת לחץ מהיציעים. דוידוביץ', בנאדו, משומר, מסיללה, בוקולי, קטן ואפילו רפאלוב וקולמה שיחקו כל כך הרבה פעמים מול אצטדיונים מלאים וגדושים בקהל, כך שאין שום סיבה שמעט קללות, צעקות, או דקות של שקט ישפיעו עליהם.
בעונה שעברה המגרש הביתי סידר מהפכים ללא סוף וניצחונות דרמטיים לכל דורש. הפועל ר"ג ובית"ר ירושלים הובילו בקרית אליעזר ויצאו מתוסכלות, מכבי ת"א ספגה פנדל מרגלי ארבייטמן בדקות הסיום, סכנין נכנעה מרגליו של מלך השערים, גדיר הכניע את אשדוד במאני טיים ודקל קינן כבש ממש עם השריקה מול בית"ר. והעונה? השערים היחידים בדקות הסיום שייכים לחן עזריאל שגזל שתי נקודות מחיפה, ולגילי ורמוט שהעמיק עוד יותר את גודל הכאב הירוק.
החיים בחוץ נוחים יותר
שבעה משחקי חוץ שיחקו הירוקים השנה והמאזן מרשים: 19 נקודות, שישה ניצחונות ותיקו בודד בווסרמיל, כאשר הפועל ב"ש הצליחה לחזור למשחק רק לאחר הרחקתו של גולסה.
האמת? כנראה שלא הקהל, ולא הלחץ של השחקנים הם הגורם שעושה את ההבדל. כשמכבי חיפה יוצאת למשחק חוץ מול מכבי ת"א, פתאום היא לא משחקת מול קבוצה שמתגוננת במשך 90 דקות, פתאום למוחמד גדיר יש מרווחים לנצל את המהירות שלו, וכתוצאה מזה לחלק ההתקפי של חיפה קל יותר.
הפועל חיפה התגוננה לפני שבועיים לאורך כל המשחק, אבל "המזל" או הרגל המסיימת של ארבייטמן ודבאלשווילי מהעונה שעברה לא היו שם כדי להכריע. הפועל ת"א ניצלה את ההרחקה של בונדר כדי להתגונן לאורך כל המשחק ולעקוץ כשחיפה מעלה את כל כוחותיה. בבלומפילד זה לא היה קורה. האדומים לא היו מרשים לעצמם להתגונן מול הקהל הביתי והתוצאה, כנראה, היתה שונה.
שחקן עבר של מכבי חיפה מתייחס להבדלים בין הבית לחוץ: "קיימת הרגשה שבקרית אליעזר חייבים לתקוף מהתחלה ולעיתים קרובות שחקנים פשוט נסחפים ומפקירים את ההגנה. אולי זה לחץ מהקהל או פשוט התדמית ההתקפית של הקבוצה. במשחקי חוץ הקבוצה תמיד הרבה יותר סולידית, אחראית וחזקה".
אלישע לוי ודרסיליה יצטרכו למצוא פתרון שיעזור להפוך את ההרכב הנוכחי של מכבי חיפה (עם גולסה ועידן ורד שיחזור לאט לאט) להרכב שיודע להתגבר על הגנות צפופות ולעתים אף 'בונקר' שלא יבייש צבאות אויב. אם לא ימצאו את הפיתרון, הקולות המיואשים מתחת לגג יגברו, והצעקות שהגיעו לכיוונו של רוני לוי מהגדר התחתונה של יציע 12 יתחילו לצוץ גם לכיוונו של המאמן הנוכחי.
העתיד יהיה ירוק?
שלושת משחקי הבית הקרובים של מכבי חיפה יקבעו לאן פניה מועדות בליגה. הפועל עכו, שתגיע לקרית אליעזר, לא משחקת העונה כדורגל הגנתי ואין הזדמנות טובה מזאת לאלישע וחניכיו לרשום ניצחון. מכבי נתניה תגיע שבועיים לאחר מכן והאוהדים יקבלו פעם נוספת את ראובן עטר בשירי אהבה. למרות זאת, ההגנה של נתניה פגיעה, הקבוצה משחקת לרוב כדורגל התקפי ומהנה, מה שאמור לייצר מרווחים לשחקנים המקומיים.
שבוע לאחר מכן וארבעה חודשים לאחר שניצחו הירוקים בבלומפילד 0:1 את מכבי ת"א, הצהובים יגיעו לקרית אליעזר כדי לחפש נקמה ספורטיבית במשחק שיפתח את הסיבוב השני. תמיכה של הקהל וניצחון על אחת היריבות הגדולות תהיה נקודת מפנה בעונה, שבסופו של דבר החלה באופן סביר מבחינת הפער מראש הטבלה וקצב צבירת הנקודות לעומת היריבות. הפסד ביתי למכבי ת"א, והפרצוף של יענק'לה שחר ביציע יבהיר יותר מכל מה הוא חושב על המצב רגע לאחר פתיחת חלון ההעברות של ינואר.
שלושת משחקי הבית הקרובים של מכבי חיפה הם הזדמנות עבור השחקנים להראות שהם שמו הכל מאחוריהם, הזדמנות עבור הקהל להביע את תמיכתו למרות רצף תוצאות מעט מאכזב והזדמנות אמיתית של המועדון להבהיר שגם השנה, צריך לספור את מכבי חיפה בקרב על האליפות עד הרגע האחרון.
