כמה ציפיות היו לנו ממשחק העונה בין הפועל ת"א למכבי חיפה. אמרו שזה משחק על אליפות, סיפרו על אמוציות והבטיחו שערים. בסופו של דבר, ההר הוליד עכברון. שתי הקבוצות לא ממש הגיעו למשחק וחזרו הביתה עם 0:0 מאכזב. בהמשך, הבנו שהכוחות של שתי הקבוצות נשמרו למאבק מחוץ לדשא על חלוץ בשם סאדאת באקורי. אנחנו היינו מעדיפים שהם יתרכזו דווקא על המגרש ולא על כרטיסי טיסה ואשרות כניסה.
זה הזמן להחזיר לנו את החוב. בצד אחד של המגרש תעמוד הקבוצה הכי טובה בארץ. האלופה הגאה שרשמה עד כה מאזן מדהים בכל קנה מידה, 17 ניצחונות ב-19 משחקים, 52 נקודות מ-59 אפשריות. מדהים.
בצד השני, תחכה לה הקבוצה הכי לוהטת בליגה. מכבי פ"ת של המחזורים האחרונים היא קבוצה שונה לגמרי מזו של שנת 2009.
אנחנו לא יודעים מה פרדי דוד עשה בחדר ההלבשה אבל מסתבר שזה עובד. הקבוצה ממלאבס השיגה 10 נקודות מ-12 אפשריות ב-4 המשחקים האחרונים.
כשהקבוצה הכי טובה בארץ פוגשת את הקבוצה הכי לוהטת בליגה באחד המגרשים הקשים ביותר בארץ (איזו קבוצה באמת רוצה להתארח במקום שנקרא "האורווה"...) זה מבטיח לנו באמת הרבה. תוסיפו לכך את העובדה שמלחמת המוחות הטקטית שהיתה לנו בשבוע שעבר, כנראה תישאר אי שם בקרית אליעזר והנה לכם משחק מבטיח ובגדול. אז מי תחייך בסיום? האמת, אין לנו כוחות מאגיים ולא קסמים אבל הנה כמה סיבות שיעזרו לכם להבין למה כל אחת מהן יכולה לעשות את זה הערב ובסטייל.
טשיירה "יחסל" את דמארי וסנסוני, מסיללה ישרוף את האגף
מה לא אמרו על הבלם הפורטוגלי של מכבי חיפה? פלופ, בעייתי, בליין. אז אמרו. בינתיים, טשיירה הפך למניה בטוחה עבור אלישע לוי. אחרי שבתחילת העונה, קינן היה עמוד התווך בהגנה והבלם הזר היה בצילו, נראה שבתקופה האחרונה, הדברים השתנו לגמרי.
טשיירה עושה את העבודה השחורה בשקט, נהנה ממשחק ראש טוב וממעט לעשות טעויות. כל מה שבלם צריך לעשות. אם בשבוע שעבר הוא התמודד עם שכטר ואחת ההתקפות הקטלניות בליגה, לא אמורה להיות לו בעיה מול דמארי, סנסוני ומשיח.
בשונה מטשיירה, מסיללה לא עבר איזה שינוי, הוא פשוט נשאר המגן השמאלי הטוב בארץ. אחרי משחק פושר מול האדומים, הדרום אפריקני ירצה להציג את היכולת האמיתי שלו באורווה. המשימות ההגנתיות מול מכבי פ"ת יצומצמו ומסיללה יוכל לדחוף את קבוצתו מהאגף כמו שרק הוא יודע. במאצ' אפ המגנים מול קובי גנון, מדובר ביתרון גדול של הירוקים.
אפקט בוקארי - ישפיע לטובה על ארבייטמן ודבאלשווילי
אנחנו לא יודעים אם בכלל נקבל משהו מחלוץ המריבה כבר במשחקו הראשון בארץ. אחרי קול התרועה סביב הגעתו ומאבק לוהט בין שתי מוליכות הטבלה, כובד המשקל על כתפיו של הגנאי הוא גדול והוא יקווה שהמחזור הראשון של בארץ לא יהיה דומה לזה של הבטחה אחרת, דניאל דה רידר, ששיחק רק 14 דקות ונפצע.
מה שבטוח בכל הסיפור הזה היא העובדה ששלומי ארבייטמן ו-ולדימיר דבאלשווילי מרגישים מאוימים. אם היה מדובר בשני חלוצים ליגה רגילים, היינו אומרים ניחא, אבל כשמדובר בישראלי שכבש כבר 15 שערים ובגיאורגי שחורר 13 רשתות, זה מבטיח לא מעט.
ארבייטמן נאבק על מקום בהרכב כבר זמן רב ומנצל כמעט כל דקה על המגרש כדי להוכיח למאמנו שמגיע לו יותר דקות. ההגעה של בוקארי היא לא בדיוק תעודת אמון בו אבל זו בדיוק ההזדמנות שלו להוכיח שהוא הסקורר הכי גדול בקבוצה שלו. כן, גם כשהוא עולה מהספסל.
דבאלשווילי לא הרגיש עד כה את לחץ הספסל על כתפיו. הרעש סביב הגעת הגנאי בטוח לא עבר ליד אוזניו בשקט. אם הגיאורגי יוסיף ליכולת גם מטען של מוטיבציה, זה יכול להיות צרה נוספת עבור פרדי דוד.
התיקו של הפועל הוריד את מפלס הלחץ ומדרבן את הירוקים
איך שלא תסתכלו על זה, הירוקים יצאו שבעי רצון מהתיקו המאופס מול הפועל ת"א. לא בגלל היכולת אבל לנוכח הטבלה. אם ההפרש היה יורד ל-7, המתח והעצבים היו מתחילים לדבר. כל עוד ההפרש עדיין מאוד משמעותי, בקרית אליעזר יכולים להיות מחויכים. וזה עוד לפני ה-3:3 הענק בין נתניה להפועל ת"א.
גוטמן יכול להיות מרוצה מפה עד מתחם חודורוב מהעובדה שקבוצתו עשתה קאמבק מדהים מול נתניה אבל המרוויחה הגדולה היא חיפה. הירוקים יכולים להגדיל את הפער ל-12, שגם אחרי הקיזוז שם אותה במרחק של שני ניצחונות מהאדומים. הפעם, הם מגיעים למשחק ללא שום לחץ על הכתפיים ויודעים שגם תיקו ישאיר אותם באותו המצב.
בלי גולסה, זה הזמן של רפאלוב לחזור לעניינים
בהנחה שפרדי דוד אכן יעלה עם הגנה מעובה וישים לעצמו כמטרה ראשונה את הנושא ההגנתי מול החלק ההתקפי והמוכשר של חיפה, זו תהיה ההזדמנות של רפאלוב. אחד הדברים הבולטים ביותר שעשה דוד הוא ייצוב ההגנה המלאבסית. הפעם, הוא יסמן כמטרה את חוד ההתקפה שכולל את קטן, דבאלשווילי וגדיר. מי שאמור להרוויח מהסיפור הזה הוא רפאלוב.
קשה לראות את הקשר נותן הצגת ענק במשחק עונה אבל דווקא במשחק כזה, רפאלוב יכול להבריק. ההגעה שלו מאחור תוכל לפתוח את המשחק במידה שדוד יפתח עם 3 בלמים כפי שהוא מתכנן והוא מסוגל להיות האיום הנוסף על השער מכיוון הקישור בייחוד שכיאל וקולמה מסתפקים יותר בעבודה ההגנתית.
עכשיו, תוסיפו לכל זה את הסיפור עם גולסה. ההצלחה העונה של שני "הילדים", גולסה וגדיר, בטוח לא הורידה את מפלס הלחץ מליאור רפאלוב. מי שסומן ככישרון הגדול שאמור לפרוח, ראה את השניים, שצעירים ממנו, גונבים לו את ההצגה. עכשיו אחרי החתימה בלאציו, גולסה איבד את אהדתם של רבים מאוהדי חיפה ואת הצביון "הירוק" שלו. גדיר היה אחד המאכזבים במחזור הקודם ובכלל, נראה כי ההצלחה קצת עלתה לראש. אז מה בעצם אנחנו אומרים? שזו ההזדמנות של רפאלוב להוכיח שהוא אמור להוביל את חיפה בעתיד.
בחיפה יודעים לאן הם מגיעים
עם כל הכבוד למכבי פ"ת, הקבוצה שלהם השיגה תוצאות טובות בתקופה האחרונה כתוצאה מאלמנט ההפתעה וגל המומנטום. זה התחיל בניצחון מול ר"ג שהיתה בשיא השפל, המשיך בתיקו מול הפועל ת"א שהציגה יכולת חלשה וזילזלה, והמשיך בעקיצה מול בית"ר וניצחון על הגנת ב"ש החלשה.
הפעם, חיפה תגיע כשהיא כבר מעריכה את היריבה מולה ולא תתן לה יותר מדי ליהנות מהיותה אנדרדוג. אלישע כבר למד את השינויים של פרדי דוד ואת המערך שהציב, מה שיקשה על המאמן היריב. פערי האיכות גדולים ואחרי שבית"ר והפועל הופתעו, אין סיבה שגם חיפה ואלישע יפלו בפח.
בצד השני, הרכבנו 5 סיבות לכך שמכבי פ"ת תחייך בסיום הערב ועוד אחת בונוס בשביל פרדי דוד, שיצטרך קצת יותר בשביל להפתיע את המכונה הירוקה.
המערך ההגנתי הנוקשה של המלאבסים
פרדי דוד מתכוון לפתוח עם שלושה בלמים. הרבה פעמים זה מתכון לצרות, אבל לפעמים זה יכול להיות המפתח לניצחון או לפחות לשמירה על רשת נקייה. לא הרבה מאמנים בארץ ובעולם משחקים ככה. מצד שני, לא הרבה מאמנים בארץ ניצחו את חיפה העונה.
המאמן הפתח תקוואי נהנה משני בלמים מנוסים מאוד, אבי יחיאל ומוראד מגמאדוב, מה שבטח עוזר לו בהשרשת השיטה. תוסיפו לכך את ניצן דמארי המוכשר שכבש במחזור הקודם והנה לכם משוכה קשה לחוד החיפאי. בניצחון 1:2 נגד בית"ר ירושלים, השיטה הזו עבדה ואין סיבה שמול החוד של חיפה, משהו ישתנה.
המהירות של עומר דמארי וטל בן חיים
אצל רוני לוי הוא היה מחליף ולא ממש קיבל את ההזדמנות הראויה. בחודש וחצי האחרונים, הוא מקבל את הקרדיט בהרכב והתוצאות של הקבוצה בהתאם. צמד מול הפועל ר"ג ושער נגד בית"ר ירושלים הפכו את עומר דמארי לאחד האחראים המרכזיים למומנטום המצויין של קבוצתו. הוא חד, מהיר ובעיקר יותר מוכשר מרוב הזרים שנוחתים כאן בסיטונאות.
טל בן חיים הוא כנראה הכישרון הכי גדול שגדל במכבי פ"ת בשנים האחרונות. שליטה מדהימה בכדור עם שילוב של מהירות וזריזות הפכו אותו למכונת שערים בליגת הנוער. שניהם ביחד יעשו הרבה מאוד בעיות למרכז ההגנה של הירוקים. המהירות של קינן וטשיירה היא לא נקודת החוזק שלהם והולך להיות להם כאב ראש גדול בעצירת שני החלוצים שיגיעו למשחק הזה עם הרבה מאוד מוטיבציה.
למה? מדובר בשני חלוצים בני 20 שנחשבים לכישרונות גדולים ורוצים שיספרו אותם גם במועדון 4 הגדולות. משחק טוב ושערים מצידם אולי יסדרו להם חוזה עתידי בכרמל. מצד שני, נראה לכם שלוזון וזוארץ יוותרו עליהם בקלות?
חודש פברואר מביא עימו צרות לירוקים
אם יש לפ"ת סיבה לחגוג שהמשחק הזה הוא המשחק המרכזי, מלבד הכבוד, זו העובדה שהוא נערך ביום הראשון של פברואר. לא ברור מה קורה למועדון החיפאי בחודש הזה, אבל בטוח שזה לא משהו טוב. בעונה שעברה היא סיימה את החודש עם 4 נקודות מתוך 16 וזה עוד בעונת אליפות. עונה קודם, הסיפור היה עוד יותר גרוע. חיפה של רוני לוי רשמה שלושה הפסדים רצופים בחודש האחרון של החורף.
יכולות להיות הרבה מאוד סיבות, אבל הברורות ביותר הן עניין העייפות וירידת המתח אחרי כמעט חצי שנה של משחקים. תוסיפו לכך את ההשתתפות בליגת האלופות ומסע האחוזים המדהים עד כה בליגה והרי לכם סיכוי למשברון פברואר נוסף.
האורווה - המנחוס של חיפה
אפשר להגיד הרבה דברים על המגרש הזה. הוא לא יפה, לא נוח, מסמל את כל הבעיות של הכדורגל שלנו, אבל הוא גם אחד המקומות הקשים ביותר עבור קבוצה אורחת. משחק נגד מכבי פ"ת באורווה הוא סיפור שונה לגמרי ממשחק בית. אתם לא מאמינים? תשאלו את מכבי חיפה של אלישע לוי שהפסידה שם 2:0 בעונה שעברה. אגב, הירוקים השיגו את ניצחון הליגה האחרון שלהם שם רק בספטמבר 2006, מה שהופך את המשחק הזה למוקש גדול.
למרות שלא מגיע יותר מדי קהל מקומי, חניכיו של אלישע לוי יצטרכו להתמודד עם המגרש ועם הסטטיסטיקה הרעה מול הפתח תקוואים בעונות האחרונות (חיפה איבדה לפחות 3 נקודות בעונה מול המועדון של עמוס לוזון).
העונה, קשה להגיד בפתח תקווה שביתי הוא מבצרי, לאחר שהקבוצה איבדה שם לא מעט נקודות, אבל אחרי המהפך שעברה הקבוצה בחודש האחרון, הגיע הזמן להחזיר עטרה ליושנה או לפחות עטרה לאורווה.
יש שוער בשער של המלאבסים
פרדי דוד ביצע שיפוץ כללי בקבוצה וצירף לא מעט שחקנים בתקופה האחרונה. אוזן, מגרלשווילי, סנסוני ומרינקוביץ' נחתו באם המושבות, אבל הרכש המשמעותי ביותר הוא דרגוסלב יבריץ'. השוער המונטנגרי ספג רק שער אחד ב-4 משחקים מאז ששב ארצה.
כמו בתקופתו במכבי ת"א, יבריץ' מספק הרבה מאוד שקט להגנה. בלי יציאות הזויות, ללא פוזה ועם מיקום טוב, הוא הפך לשוער ליגה מצוין. אוהד כהן שעזב לא היה בכושר טוב והבלאגן סביבו בחודש האחרון שלו בקבוצה לא סייע לאווירה בקבוצה. אבל בואו נחזור ליבריץ'. התקופה במועדון כמו מכבי ת"א לימדה אותו להתמודד עם לחץ ולהשתתף במשחקים גדולים ואם מפגש עם מכבי חיפה זה לא משחק גדול, אז מה כן?
הכותרות הסיטו את תשומת הלב החיפאית מכדורגל
השבוע שעבר על מכבי חיפה הוא אחד הרועשים שידעה הקבוצה. זה החל עם מאבק הכוחות מול הפועל ת"א על שירותיו של סאדאת בוקארי, שהפך לנושא החם של השבוע שעבר גם באימונים וגם בתקשורת והמשיך עם הנסיעה החשאית של אייל גולסה לאיטליה והחתימה הפתאומית בלאציו, ללא ידיעת המועדון.
במקום להתעסק נטו בכדורגל, בחיפה בעיקר עסקו במאבקים השונים. אנחנו לא יודעים איך זה ישפיע על השחקנים, אבל לבטח אלישע לוי היה מעדיף להגיע למשחק הזה אחרי שבוע שקט ושגרתי.
