כבר לא ברירת מחדל

אם יש בסגל הנוכחי של מכבי חיפה שחקן שאפשר לקרוא לו "סמל", אפשר בקלות לחשוב על הקפטן יניב קטן. אבל עוד לפני קטן, מי ששייך למועדון הזה הוא השוער ניר דוידוביץ'. מדובר באחד הסמלים הגדולים של הירוקים ללא ספק, שליוו את המועדון בשנים האחרונות.

בקיץ הנחיתו בכרמל את השוער בויאן שאראנוב, שעד כה מגלה יכולת סבירה בהחלט בין הקורות של חיפה. שאראנוב לא הגיע כדי לשמש כינור שני ולחמם את הספסל, וגם ניר דוידוביץ' הבין זאת. כעת יש לו תחרות גדולה על חולצת ההרכב והוא כבר לא נחשב לברירת המחדל.

תוסיפו לזה את הפציעות החוזרות ונשנות של דוידוביץ', ותבינו כי מעמדו בשער בהחלט לא יציב כבר תקופה. החשש של דוידוביץ' והרצון שלו להיפגש עם נשיא המועדון, יעקב שחר, מובנים מאוד.

בעוד רגע יהיה השוער הוותיק של חיפה בן 35. כעת דוידוביץ' נמצא בצומת דרכים חשוב בקריירה שלו. האם הוא ישלים עם העובדה שהוא שוער שני? האם הגוף ימשיך לבגוד בו גם בתקופה הקרובה? הרבה מאוד שאלות, מעט מאוד תשובות ברורות בשלב הזה.

היכולת של דוידוביץ', מה לעשות, נמצאת בירידה. את השיא הוא כבר עבר מזמן. פה ושם כבר לא מופתעים מחוסר דיוק, מטעות שלו שמביאה לשער שטותי. קשה להתעלם מהיכולת של השוער ומחוסר הביטחון שהוא מפגין.

בכל מקרה, פגישה עם שחר (ככל הנראה לגבי העתיד) היא צעד נכון מבחינת השוער. זכותו של כל שחקן לבקש הבהרות, ובטח לשחקן במעמדו של דוידוביץ'. אבל כאשר מדובר בפגישה עם נשיא המועדון, נראה כי החלטות חשובות תצאנה משם.

ניר צריך לקבל כל החלטה שתצא מהמועדון הירוק. להערכתי, חיפה לא תשחרר את השוער, אבל תבהיר לו כי מקומו על הספסל לעת עתה. בגיל 35, אחרי הכבוד הגדול והקרדיט שקיבל במהלך כל השנים, על השוער להשלים עם כך. מלחמות כבוד מול המועדון תהיינה מיותרות, ועדיף שדוידוביץ' ישלים עם מעמדו החדש.

הכתוב הינו טור דעה.