נחמת עניים. ככה אפשר לסכם את תוצאות חצאי הגמר של גביע הטוטו. מצד אחד קבוצה שרוצה לחלץ קצת כבוד מן העונה הזו ולגרום לאוהדיה קצת לחייך ובצד השני, קבוצה קטנה מהפרברים שמקווה לצאת מן העונה הזו עם צ'ופר נחמד וקצת הכרה. זה הגמר שלנו. לא משהו לספק לילדים.
בית"ר ירושלים לא הציגה משחק גדול אבל נראה היה שהרבה יותר איכפת לה מהתואר ומהמפעל הזה מהיריבה התל אביבית, שכנראה קצת הגיעה מנופחת לאחר סיבוב ראשון מוצלח מבחינתה. אגב, זה אותה קבוצה צהובה שבשנה שעברה חגגה את הנפת הגביע בקול תרועה.
חשבנו שנקבל לפחות איזשהו שיחזור של ה-3:4 הענק בליגה. נאדה. נראה שלשתי הקבוצות היוקרה של הליגה הרבה יותר חשובה מהאפרוריות של גביע הטוטו. כן, גם שמדובר בחצי גמר.
לירושלמים עוד היה מה להוכיח אחרי ההפסד בליגה והתצוגות הלא מרשימות בתקופה האחרונה. הצהובים כבר עם הראש בבני יהודה בשבת. הבשורה הטובה עבור אבי נמני היא שהישג בגביע הטוטו אינו משקף את הצלחת העונה, הן מבחינת המועדון והן מבחינת האוהדים.
אפרופו אוהדים. תהיו בטוחים שלאוהדי מכבי ת"א הרבה יותר חשוב הניצחון המרשים בבלומפילד לעומת ההפסד בר"ג הריק יחסית. הזוכה, אגב, במפעל בדרך כלל נהנית מעונה גרועה בליגה. לא מאמינים? תשאלו את מכבי ת"א של שנה שעברה ואת חיפה בעונה האחרונה של רוני לוי.
אבל הסיפור היותר גדול של הערב היא הפועל רעננה. החבורה של אלי כהן התנפלה על ההזדמנות שעמדה לפניה. אני לא חושב שהקבוצה מהשרון חלמה על הגביע לפני חצי הגמר. היא פשוט זיהתה את ההזדמנות לעשות סנסציה, לזכות לקצת כבוד ובעיקר לקבל במה נאה. ככה זה שאתה קבוצה קטנה. אתה מחפש לזכות בהכרה. בשביל זה יש את מפעלי הנוק אאוט. עכשיו, היא קרובה להישג שיא מבחינתה וכמו שכבר אמרתי, הם ירצו לעלות עוד מדרגה בסולם ההכרה.
הירוקים שוב הוכיחו מה הקבוצות הגדולות שנאבקות על התארים הגדולים באמת חושבות על המפעל הזה. זה נע בין חוסר איכפתיות לזלזול. טוב, הראש שלהם כנראה עוד בנצנצים של של הצ'מפיונס.
הכתוב הינו טור דעה
