אלישע לוי עוד לא גמר לנגב את הדמעות על הקיזוז בשנה שעברה, וכבר הוא מתבכיין על התבוסה במשחק העונה. אז כלשונו של אחד מבכירי אוהדי מכבי חיפה, אמנון אברמוביץ', אומר זאת כך אלישע: התוצאה באמת קצת משקרת. הייתם שווים לפחות גול נוסף. אבל היא לא באמת משקרת, כי הפועל היו שווים את הארבעה שהבקיעו, אלא אם כן צריך להתנצל על מצבים שנוצלו. וחוץ מזה אלישע, צדקת. גם הטבלה לא משקרת.
הפועל טובה יותר, קצת טובה יותר מחיפה, והפער של הנקודה (שאגב נשמר גם בקיזוז) משקף. אבל תרגע אלישע, הכל עוד פתוח, הכל עוד אפשרי, מאבק האליפות עדיין לא הוכרע.
בפרשנויות שלפני המשחק ניסו כל מי שמתקשים לחשוב על אליפות אדומה נוספת לדבר על תיקו כעל תוצאה סבירה. מבוני גינזבורג ועד אייל ברקוביץ'. הם ידעו כמובן שתיקו היא תוצאה מצוינת לחיפה וניצחון הוא האופציה היחידה של הפועל להשאר במאבק ואפילו להוביל אותו.
אף אחד בהפועל ת"א לא חשב לפני המשחק על תיקו ולא היה מוכן להסתפק בתיקו. נכון, קרה לנו משהו. פעם הצבע הירוק והשם חיפה היו גורמים לנו לעשות במכנסיים. אבל פעם גם הפועל ת"א היתה קבוצה של לוזרים. מאז השתנו דברים. והתוצאה אולי קצת משקרת, אבל לא הרבה. הפועל היתה ראויה לניצחון, הפועל ראויה למקום הראשון.
דווקא משום שזה לא היה משחק גדול של האדומים, העובדה שהוא מסתיים בתוצאה כזו מראה שבסופו של דבר בעונה הזו הכל תלוי בהפועל. כבר כתבתי כאן לא פעם, שהיריבה הגדולה ביותר של הפועל ת"א השנה היא הפועל ת"א עצמה. אם האדומים לא יעשו שטויות, בנוסח ההפסדים לאשדוד ולקריית-שמונה, הם יהיו אלופים עם או בלי קיזוז במאי הקרוב. אבל ה-"אם" הזה הוא עדיין אם גדול.
הרבה דובר על מהפכת הצעירים במכבי חיפה ובעיקר על ההחלטה להתבסס שם על שחקני בית. זאת החלטה ראויה, חיפה קבוצה מצוינת ושחקני הבית שלה מעוררים קנאה. מצד שני, תקשיבו טוב ושימו לב: שלושה מארבעת הגולים של הפועל הובקעו בבלומפילד ע"י שחקני בית – זהבי, טועמה ושהר. בלי הרבה בלה בלה, בלי הרבה דיבורים ובעיקר בלי שחצנות. גם להפועל יש שחקני בית, גם להפועל יש צעירים, גם היא יודעת לשחק.
עוד נכתב לפני משחק העונה שנקודת התורפה של הפועל היא ההגנה. מרוב דיבור על ההגנה כנקודת תורפה, בתשעת המחזורים שחלפו מאז פתיחת הסיבוב השני, ספגה ההגנה הגרועה הזו רק שלושה שערים. היא באמת לא משהו ההגנה, אבל כנראה שגם החלוצים של הקבוצות מנגד הם לא משהו. גם לא כשמדובר בתומר חמד ועידן ורד. יש כנראה בכל זאת הבדל בין ההגנה של הפועל ת"א לזו של הפועל פ"ת.
מצד שני, כמות הכיבושים של הפועל השנה מתחילה באמת לשבור כל שיא. 57 שערי זכות, 16 יותר מאלה של חיפה, לקבוצה שיש עדיין אווילים משרישים שמכנים אותה בונקריסטית. הפועל מפציצה ללא רחם, גם כשמדובר בהגנה הטובה של חיפה ובשוער מצוין כמו ניר דוידוביץ'. זאת עוד עובדה שצריך לזכור כשמנתחים את 11 המחזורים שעוד נשארו.
אני יודע שבתגובה לטור הזה ישלפו הרבה ממחטות טישו של אוהדי חיפה. יש משהו בכייני ונעלב בקהל הירוק, משהו שלא מקבל את העובדה שהמציאות בשנתיים האחרונות השתנתה וחיפה היא כבר לא הקבוצה היחידה של המדינה. אז שוב, אומר זאת כך אוהדים ירוקים יקרים: יש לכם קבוצה מצוינת שיכולה עדיין לזכות השנה באליפות. אבל גם ממול יש קבוצה מצוינת שלא מוכנה להסתפק בשום דבר שהוא פחות מעוד דאבל אדום.
שתי הערות לסיום. יניב קטן, שבניגוד למאמן שלו החמיא להפועל אחרי המשחק, היה ונשאר בעיני לא רק שחקן מצוין, אלא גם ספורטאי למופת, כזה שיודע לעצור באמצע התקפה של חיפה, כשהיא זקוקה מאוד לשער, משום ששחקן של הפועל שוכב פצוע, דבר שחבריו לא מסכימים לעשות. אני מעריץ את קטן וחושב שהוא נכס לכדורגל הישראלי.
מצד שני, מה קרה לאלון יפת, בכיר שופטי ישראל? מה זה השיפוט העצבני והמבולבל הזה? היתה לפעמים הרגשה שיפת עצבני ומתוח יותר מהשחקנים על הדשא. חבל שכך. אין לנו הרבה שופטים כמוהו.
זה נכון שלא הזכרתי הפעם את קונפטי-פתטי. שתי סיבות, אחת משום שהאוהדים הצהובים מתלוננים על כך שאינני מסוגל לסיים טור מבלי להזכיר אותם. והשניה, שמכבי כנראה לא באמת רלוונטית במאבק על האליפות השנה. הנה, טור שלם עבר מבלי להזכיר את מאה ועשרים מיליון השקלים של גולדהאר. כמעט מבלי להזכיר.
