מתחת לאף, בין ההכנות לפסח והחזרות לחגיגות המאה של תל אביב, מתנהל לו בפארק הירקון ה-"אולטימייט פיס" - "אירוע הפריסבי הגדול ביותר שנעשה אי פעם במזרח התיכון", כפי שמגדיר זאת דורי יניב, אלוף הארץ בפריסבי ומיוזמי האירוע.
צלחות הפלסטיק המתעופפות באוויר הן לא מחזה זר לישראלי המצוי, אך יחד עם זאת רבים עדיין ממשיכים לתייג אותן כמתאימות למשחק ילדים, השתעשעות עם הכלב בפארק ותמיד יש את היצירתיים שמדמיינים עב"מ הנישא בשמי ישראל. אך לא עוד – חמשת הימים האחרונים הבהירו לרבים מאיתנו כי פריסבי הוא לא רק משחק מורכב וממכר אלא גם ספורט תחרותי ומחתרתי שיכול להפוך אותך לאדם טוב יותר.
"ספורט אולטימטיבי ללא שופטים"
אירוע ה"אולטימייט פיס" או במילים אחרות קרנבל הפריסבי "דיגדג" אצל יניב וד"ר דייויד ברקן, פסיכולוג ומומחה לשינוי חברתי, עוד מאוקטובר של השנה שעברה. הכוונה הייתה להשיק תכנית לשינוי חברתי בקרב בני נוער דרך ספורט הפריסבי ולהשריש ערכים של כבוד הדדי, חברות, יושר, לא לאלימות וכיף. "הרבה אנשים היו סקפטיים", נזכר יניב "והייתה עוד המלחמה באמצע שנתנה דווקא ביטוי חזק יותר לצורך שלנו לעשות את האירוע".
כמעט שנה וחצי אחרי, ברקן ויניב הגשימו את חזונם וקבוצות של בני נוער יהודים ופלסטינים עברו סדנאות בהנחיית אלופי עולם שהגיעו בהתנדבות היישר מארצות הברית. קהל מגוון של צעירים ומבוגרים השתתפו בסדנאות מקצועיות, צפו במשחקי תצוגה ובטורניר אולטימייט פריסבי מקצועי, בהופעות פריסבי של אלופי עולם, ובחשיפת מסלול הפריסבי-גולף הראשון בישראל כשיחתום את האירוע סיור והמשך פעילות של המדריכים בפריפריות ובשטחי יהודה ושומרון.
יניב משחק פריסבי קרוב ל 15 שנים ומלמד אלפי אנשים - מבני נוער עד מנהלים גדולים בהיי טק - את תורת הצלחת המעופפת. מהדרכה להדרכה הוא זיהה כי המשחק, ובפרט ענף האולטימייט פריסבי, משילים מחסומי תרבות ויוצרים שפה משותפת בין השחקנים. "ג'ואל סילבר, ממציא ענף האולטימייט בפריסבי, החליט ליצור ספורט אולטימטיבי שבו לא יהיו שופטים", מסביר יניב בלהט, "הייחוד הוא בזה שכל שחקן הוא שופט, ובשביל שהמשחק יתנהל כמו שצריך משחקים בצורה הוגנת ומכובדת. זה לא כמו בכדורגל או כדורסל כשהשופט מסתכל הצידה עושים פאולים, באולטימייט פשוט אי אפשר".
תוך כדי הסבר יניב מבהיר כי הוא לא מזלזל בסוגים אחרים של ספורט אבל לא יכול שלא להדגים גאוות יחידה מובהקת, "כשהכדור חולם הוא חולם להיות צלחת מעופפת - האבולוציה של הכדור זו הצלחת. אני פשוט מאמין שאנשים שמשחקים אולטימייט הופכים לאדם טוב יותר, הפריסבי יוצר קוד ו"לייף סטייל" עולמיים יש פה הסברה ולמידה חוויתית.
"כשאני מקבל ילדים מפעילויות ספורט אחרות אני שומע אחרי כמה שבועות בענף כי הם מעידים על עצמם שנהיו אנשים טובים יותר וזה בא לידי ביטוי בלכבד אחרים, לקחת אחריות ולפתח מנהיגות".
"זה פשוט כיף חיים, ממכר וגם מחטב"
אירוע האולטימייט, שמתקיים בשיתוף מרכז פרס לשלום ומחלקת הספורט של עיריית תל אביב, הגיע לשיאו ביום חמישי במהלכו 135 ילדים יהודים ופלסטינים שיחקו בקבוצות מעורבות. "הם עשו כיף חיים", מתאר יניב, "כל אחד גם קיבל חולצה של אחת הקבוצות המובילות וצלחות. המטרה הייתה פשוט להראות לכולם מה הספורט הזה יכול לעשות. כשבאנו למרכז פרס לשלום עם הרעיון הסתכלו עלינו בצורה מוזרה וספקנית, אבל בסוף יצא שיתוף פעולה מוצלח ביותר".
נראה כי הפריסבי טומן בחובו פוטנציאל אדיר לקירוב לבבות בין שני העמים דרך שיתופי פעולה מבורכים שכאלו, אך יחד עם זאת מרגיש כי בארץ הפריסבי עדיין לא מקבל את הבמה לה הוא ראוי.
"הפריסבי הוא ספורט מחתרתי, אלפים משחקים ואני מאמין שתהיה נקודת שינוי ומסה קריטית של אנשים שישחקו בצלחת המעופפת", מרגיע יניב, "בעולם בכלל הפריסבי נחשב לספורט שמתפתח הכי מהר והפופולאריות שלו עולה, ובישראל בפרט בחמש שנים האחרונות ישנה מהפכה אדירה וקיימים מאות שחקנים ישראליים תחרותיים ואלפי חובבנים המשחקים בחופים: גורדון, פרישמן, בננה ביץ' וגם באוניברסיטאות. מצד שני היינו שמחים שהפריסבי יגיע לרמת המודעות שיש לכדורגל וכדורסל".
לפריסבי, שהומצא בשנות ה-60 ונגדע אי שם בשנות ה-80 כתוצאה ממאבקי "זכויות יוצרים", לקח 25 שנים להתאושש. "זה פשוט כיף חיים, ממכר וגם מחטב", מסכם יניב, והחדשות המשמחות הן שכל אחד יכול לעשות את זה. "מדובר בקואורדינציה וחשיבה יותר מאשר כוח פיסי, ובכלל נשים יותר טובות בפריסבי מגברים. ילדה בת עשר יכולה לזרוק רחוק יותר מאלוף עולם בהרמת משקולות.
גם הגיל לא משחק את התפקיד הכי משמעותי וככל שצוברים ניסיון ויכולת שליטה בצלחת מאזנים את הקושי שקיים בקפיצה או ריצה". כל שנשאר הוא לבחור אחד מתשעת הענפים שקיימים בספורט הצלחות המעופפות ולהבין שמעבר לכיף וחיטוב מסתתרת לה מטרה נעלה שתוכל לחבר אתכם לצד הטוב, שמונח לו אי שם בתוככם.