בימים האחרונים עדים שחקני הכדורגל בשתי הליגות המקצועניות לתובענה ייצוגית שהוגשה בשמם כנגד ההתאחדות לכדורגל ו-32 הקבוצות בשתי הליגות הבכירות כיום.
התביעה הוגשה על ידי השחקן שאול סמדג'ה באמצעות כותב טור זה. מההתאחדות לכדורגל נתבע לשנות את הסכמי השחקנים, המאמנים ובעלי התפקידים החל מהעונה הבאה שתבוא עלינו לטובה.
בנוסף נתבעו הקבוצות לשלם פיצוי בסך 13,328,000 שקל בגין אי תשלום דמי הבראה שנגזלו במהלך שבע השנים האחרונות מהציבור שהועסק על ידן. ראוי לציין בהקשר זה שדמי ההבראה אינו הרכיב היחיד שנגזל מציבור זה. ישנם רכיבים קוגנטיים נוספים שנגזלו ונגזלים מציבור זה והם הזכות לפנסיה, לחופשה ושלילת הזכות לפיצויי פיטורים.
שחקני הכדורגל בישראל אמורים להבין כי סעיף 9 להסכם השחקנים שמוכתב על ידי ההתאחדות, באמצעות הרשות לבקרת תקציבים, עליו הם נדרשים לחתום, לוקה באי חוקיות ומנוסח עדיין בהתאם להלכת "גדרון" (שעסקה בזכויות הפרילאנסרים) ואינו תואם את המצב המשפטי היום.
הגיע הזמן שבהתאחדות לכדורגל יבינו שיש להסדיר את כל נושא זכויות שחקני הכדורגל, המאמנים ובעלי התפקידים ואי אפשר להמשיך ולשלול מציבור גדול וחשוב זה את הזכויות הבסיסיות הניתנות ממילא לכל העובדים במשק.
שחקני הכדורגל בישראל שחלקם משתכר שכר חודשי יפה וחלקם האחר משתכר שכר ממוצע פלוס, אינם יכולים לוותר על הזכויות הבסיסיות, אשר מהווים עבורם רשת בטחון סוציאלית ליום שאחרי סיום הקריירה, הקצרה כל כך בענף זה.
לצורך ההמחשה, שחקן כדורגל שהועסק בקבוצה חמש שנים והקבוצה החליטה שלא לחדש עימו את החוזה, אמור להיות זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור של חמש משכורות; זכות זו לעניות דעתי ידועה לחלק קטן משחקני הכדורגל אם בכלל, אולם למרבה הפלא זכות זו מוקנית מכוח חוק שגובר על כל התניה השוללת אותו בהסכם.
בימים אלה אנו מתבשרים שאירופה מגיעה לישראל. הגיע הזמן שישראל תתקרב לאירופה גם בנושא זכויות סוציאליות לציבור זה ויפה שעה אחת קודם.
לסיכום, התובענה הייצוגית תתברר בבית הדין לעבודה בחודשים הקרובים ותהא התוצאה המשפטית אשר תהא, עצם הגשתה הועלה נושא חשוב זה לסדר היום הציבורי בענף הכדורגל והסדרת הזכויות בחסות בית הדין או בהסדר אחר היא עניין של זמן בלבד.
