האם תחרויות צ'ירלידינג (עידוד מאורגן), הפופולאריות כל כך בארה"ב, אינן ספורט? שופט בית המשפט הפדרלי, סטפן אנדרהיל, פסק השבוע בנושא, בעקבות החלטת אוניברסיטת 'קוויניפיאק' מקונטיקט, לסגור את קבוצת הכדורעף נשים שלה כדי לחסוך כסף, והוסיפה קבוצה של צ'ירלידרס.
באוניברסיטה החליטו כי הצ'ירלידריות יהנו ממלגות ספורטאים. השופט אנדרהיל פסק כי צ'ירלידינג: "אינו מפותח דיו ואינו מאורגן מספיק" בשביל תחרויות ברמת קולג'ים.
כן הוסיף כי מדובר באפלייה, שכן הסטודנטיות השונות לא זכו לתנאים שווים מהאוניברסיטה. הפסיקה התקבלה על סמך חוק פדרלי משנת 1974, הקובע כי לאוניברסיטאות אסור להפלות בין גברים ונשים בקבלה למקצועות האתלטיים שלהן.
Cheerleading הינה פעילות המשלבת התעמלות, ריקוד, שירה קפיצות ותרגילי עידוד נוספים, בחלקם חבורת המעודדות מבצעות מעין פירמידה משותפת או התאגדות לדגם צורני אחר, דבר הדורש גמישות ותיאום מושלם.
לצד קבוצות המעודדות של מועדוני הספורט, התפתח בארה"ב ענף של צ'ירלידינג תחרותי. מאז 1997 משודרות תחרויות ברשת ESPN. נכון, המעודדות החטובות נועדו במקור כדי להעלות את מורל הצופים בזמן הפסקות המשחק, או במילים אחרות, לשמש כממתק ויזואלי עבור הקהל הגברי ברובו, המציף את אירועי הספורט.
דוברת האוניברסיטה, לין בושנל, הודיעה כי תמשיך להיאבק עד לקבלת ענף המעודדות כספורט לגיטימי. היא אף טענה, כי אם בית המשפט מעוניין לקיים את החוק כלשונו, עליו להכריח את האוניברסיטה לפתוח קבוצת רוגבי לנשים.
האם מאחורי החלטת השופט עמדה התפיסה השוביניסטית, כי אתלטיות נשיות הן קודם כל סוג של קישוט ורק אחרי זה ספורטאיות של ממש, כפי שמעידה ההתייחסות לטניסאיות מסויימות למשל?
המחלוקת בארה"ב רבה בנושא. בשנה שעברה פסק בית המשפט העליון בוויסקונסין, כי מדובר בספורט לכל דבר. מנגד, יש את אלה הסוברים, כי כמו בענפים כהתעמלות, צלילה או החלקה אמנותית, כאשר הניקוד ניתן על פי חוות דעת של שופטים ולא בהתאם למדד סובייקטיבי, לא ניתן להגדיר פעילות זאת, בעלת כוריאוגרפיה מסובכת ככל שתהיה, כספורט.
