סיומו של משחק מספר שלוש של נבחרת ישראל ביורובאסקט 2017 הוביל חיש מהר לפרץ פיזוז וריקוד סוער ובלתי נשלט (וחבל) של השרה מירי רגב, אליה הצטרף עד מהרה פיני גרשון, המנהל המקצועי של איגוד הכדורסל. ומאחר שלא היה בנמצא איזשהו גביע להניף, הסתפקה לה השרה בפריים הנדיב שקיבלה ובקרדיט על שימור המורל הלאומי.
כדרכן של הצלחות רוויות אבות ואמהות, לעיתים נשכחים להם הגיבורים האמיתיים אשר מאחורי הקלעים ואשר בלעדיהם לא היינו מגיעים עד הלום. ובמקרה הזה הגיבור הגדול והנשכח אמנם שייך אף הוא לאותה הממשלה והקואליציה בה חברה הגברת רגב, אך דווקא ממפלגה אחרת.
על פי פרסומים מקומיים, נזרעו זרעי הניצחון על הגרמנים בפגישה שנתקיימה בתחילת שנת 2017 בין אותו פיני גרשון לבין הגיבור של סיפורנו, שר הפנים אריה דרעי. גרשון הסביר את מידת החשיבות הלאומית אשר בבסיס מתן האזרחות לבעלה הטרי דאז של הגב' מזל, בשל אירוח הטורניר האירופאי החשוב בקיץ זה. ודרעי שמע, הקשיב ודפק את הפלומבה המבוקשת.
אז נכון שתהליך האזרוח המזורז, כדרכם של מהלכים בלתי שגרתיים, עורר (ומעורר) לא מעט שמועות וסיפורים בשלולית, אבל אם נרצה לנתח לעומק את הסיבות לניצחונה המרגש של נבחרת ישראל אמש, אז נצטרך להתחיל, ובמידה מסוימת גם לסיים, באותה הפגישה בין גרשון לבין דרעי.
בהמשך לאכזבה הניכרת מאותן עבירות מהירות שביצע האוול ואשר ייתכן שהיטו את הכף במשחק הקודם מול ליטא, התייצב לו שוב המתאזרח הגאה וזרק על המגרש את כל מה שיש לו. אפשר להתלהב מלא מעט נתונים סטטיסטיים של האוול אתמול, למשל 23 הנקודות ב-67% מהשדה, 9 הריבאונדים (כולל 5 בהתקפה), מדד יעילות של 36 וכן הלאה, אבל ראוי לתת את תשומת הלב לשני נתונים נוספים אשר חבויים בדף הסטטיסטיקה: האוול החזיק מעמד 38 דקות על הפרקט ולא הוריד לרגע את הרגל מהגז; והאוול השיג אמש 7 חטיפות. שבע.
כדרכו בקודש, עבד האוול הגנתית בצורה מסוכנת למדי, כשהידיים הולכות בכל הכוח אל עבר הכדור, אך הפעם זה גם עבד מבלי חשיפה מוגזמת לעבירות אישיות. בעצם עזבו חשיפה מוגזמת, כי האוול סיים את המשחק כשהוא נקי מעבירות. וד"ש חם לחברים מפורטוגל, בולגריה וטורקיה אשר היו אמונים על המשרוקיות. אתם אחים על מלא.
אז קדימה, לדוגמאות: כאן למשל האוול שומר בפיק אנד רול של שרודר הרשע [עם הידיים] ומצליח לחטוף את הכדור בצד אחד.
via GIPHY
ומיד לאחר מכן מעניש את הגרמנים ואת הביג גאי פויטמן בסל שכולו מיקום וטכניקה בצד השני.
.via GIPHY
וכאן, כדקה לסיום, מסתער האוול על כדור חוזר בהמשך להחטאה של גל מקל, ושורט, דוחף ונושך עד שנשרק כדור ביניים
via GIPHY
עם שוך החגיגות על הניצחון הגדול, מוטב אולי לאנשי הנבחרת להבין מה עוד, מעבר להאוול המצוין, עשה הפעם את ההבדל. חשוב אולי להבין, כבסיס להמשך, שהניצחון על הגרמנים התחיל במקום שבו הטקטיקה הסתיימה. שברגע שתכנית המשחק, השיטה, הדרך ושאר הירקות אשר הובילו למאזן נקי מניצחונות כשלו, החלה הנבחרת לחזור לעניינים.
אנשים שאוהבים ספורט בכלל וכדורסל בפרט יודעים, או צריכים לדעת, שעבודתו של מאמן הכדורסל בכלל וניהול משחק בפרט היא חתיכת משימה קשה, שאיננה מתאימה לכל דיכפין. ואיננה מתאימה בהכרח לכל איש כדורסל, מוצלח וידען ככל שיהיה. זוהי מטלה מסובכת, אשר דורשת רמת ריכוז גבוהה, עמידה בלחצים ויכולת קבלת החלטות מהירות תחת אש (וגופרית).
אבל בבסיס העניין, למאמן משימה אחת מרכזית. לנצח. וכדי לנצח, הוא בסך הכל צריך להרכיב את החמישיה הנכונה בזמן הנכון, ולייצר עבורה טקטיקה שמתאימה לאותו חומר שחקנים. טקטיקה שעמה הם יכולים לקלוע מקסימום נקודות ולספוג מינימום בצד השני. פשוט לא? יותר מפשוט. קללללללל.
בתקווה שאתם מבינים, גולשים יקרים, שהפשוט הזה הוא הדבר הכי מסובך ללימוד, ראוי ורצוי לו למאמן שיניח את האגו שלו בצד ולא יצפה למחמאות בהמשך לעוד תרגיל יצירתי או עוד הגנה שטרם נראתה. תרגיל טוב הוא תרגיל שממנו אפשר לקלוע ולאו דווקא כזה שיקנה לו חופן מחמאות על מידת היצירתיות, המקוריות או הייחודיות מקולגות במסגרת איזו השתלמות מאמנים.
ועד שלא יוכח אחרת, שיטת המשחק ההתקפית והמיוחדת למדי של אדלשטיין איננה עובדת. יתרה מכך – העיסוק סביבה נמאס ודאי לכל הנוגעים בדבר. אין צורך לדבר על שיטת המשחק הייחודית של נבחרת צרפת או ליטא, למשל, או מי הגאון שעומד מאחוריה, אלא רק לתהות אם הן מנצחות או לא. ועד שלא יוכח אחרת, שיטת המשחק של נבחרת ישראל איננה עובדת ואיננה מתאימה לחומר השחקנים המסוים בקמפיין הזה.
מרבית הנקודות עדיין אינן מושגות כחלק מאותה שיטה ויתכן וסביר בהחלט להאמין שניתן להגיע לתוצאות טובות עם סכמה התקפית אחרת. רצוי אחת, פשוטה ויעילה, שמגיעה אחרי משחק מקדים הרבה יותר קצר ושחותרת לפאנץ' מהיר הרבה יותר.
בעיה נוספת שטרם נפתרה נוגעת לניהול הרוטציה והחילופים של אדלשטיין. גם הפעם התעקש המאמן ופתח בשתי המחציות עם שון דוסון המוכשר בעמדה 2, עמדה שלא מתאימה לו – עד להוכחה אחרת – בתוך התבנית שמשוחקת כיום בנבחרת. רק בצוק העיתים, גם במחצית הראשונה וגם בזו השנייה, הבין מי שהבין שהתאמה טובה בהרבה מגיעה בדמות בר טימור. ולא שלטימור היה איזשהו משחק התקפי בלתי נשכח, אבל הגארד של הפועל ירושלים הוא ליהוק הגיוני הרבה יותר גם לעמדת מוביל הכדור הנוסף וגם למשימות ההגנתיות של נבחרת ישראל.
ואין זה מקרי, אגב, שטימור סיים את המשחק עם מדד הפלוס מינוס הגבוה בנבחרת (פלוס 16). לצרכי המחשבה, קבלו דוגמא הגנתית אפורה, שאיננה נספרת בדפי הסטטיסטיקה.
כאן מזהה טימור חיתוך של מאודו לו לסל, כשהוא במצב עזרה בהמשך לפיק אנד רול של שרודר בצד השני. טימור מייצר עם לו מגע, אוסף את בנצינג בחילוף הגנתי, עוצר את הזריקה שלו ומכוון אותו יפה. חילוף נוסף מותיר אותו בעמדת נחיתות מול בארתל הגבוה (ותודה למאמן פלמינג שהותיר אותו על המגרש בדקות הקריטיות של המשחק) ומכריח אותו לזריקה לא פשוטה ממצב של פוסטאפ.
via GIPHY
טימור היה חלק מההרכב הנכון, אליו תמרן והגיע איכשהו אדלשטיין בדקות שבהן הכל נראה אבוד. בדקות שבהן דומה היה שהקהל, השחקנים והמאמנים מבינים שגם הפעם זה נגמר בהפסד מביך. בדקות בהן נדמה היה שאף המשלחות החוזרות מאזור הקרן של המגרש, אשר תפקידן להעביר מסרים ורעיונות בתפר שבין פיני גרשון לבין ארז אדלשטיין (אגב, כל הסיפור הזה נראה רע מאוד), הרימו ידיים ואמרו נואש.
חמישיה ובה מקל, טימור, כספי (איזה לוחם, יא וואראדי), פניני והאוול הצליחה להרים את קצב המשחק, לבלגן אותו, לייצר איבודי כדור חוזרים של הגרמנים (כחלק מ-13 חטיפות), להגדיל את היתרון בנקודות בהתקפות מתפרצות (4:15) ולהשלים ניצחון בקטגוריות הריבאונד, כולל בהתקפה. וכשלכל אלו מוסיפים עזרה לא מבוטלת של שיפוט ביתי וחם, אלילת המזל שהסיטה מספר שלשות פנויות לגמרי של הגרמנים ולייאפ קל של שרודר אל מחוץ לטבעת ודחקה פנימה את השלשה המטורפת של גיא פניני, מקבלים ניצחון היסטורי ומהנה במיוחד.
כאשר מביטים קדימה לעבר המשחק מחר, החדשות הרעות הן שגם גאורגיה עדיפה עלינו בלא מעט פרמטרים. החדשות הטובות הן שבניגוד לאיטליה ובדומה לליטא של המחצית הראשונה ולגרמניה אמש, גם גאורגיה מתקשה מאוד בקליעה מחוץ לקשת. והחדשות הטובות הנוספות הן שמדובר ביריבה עייפה ומותשת, בעלת רוטציה קצרה במיוחד. שאם יופעל עליה לחץ רציף, אם ייכפה עליה קצב משחק מהיר ואם תיחשף הגנתה לפואנטות התקפיות מזורזות וממוקדות, כפי שקרה לה נגד אוקראינה, קיים סיכוי לניצחון שני בטורניר.
הניצחונות הכי גדולים, מרגשים וזכורים הם לא אלו אשר מושגים בזכות טקטיקה מורכבת ומוקפדת, אלא דווקא אלו, האמוציונאליים, אותם מגרדים השחקנים מהפרקט. אותם מנצחים השחקנים בזכות השפיץ של הפניני.
