איזו חוויית כדורסל הייתה אתמול בהיכל נוקיה. בלי טיפת ציניות. כדורסל לא רע בכלל, שני קהלים צבעוניים ומפתיעים בכמותם, שחקנים סימפטיים ותחרותיים במידה הנכונה, מאמנים אינטליגנטיים ומעל לכל סל דרמטי שלא נראה שנים במחוזותינו. אלא שיום אחרי הגמר הזה כשהאבק מתחיל לשקוע ואתה נשאר עם הדודה לראות עוד כדורסל ישראלי - ואף שוקל ברצינות לוותר על הקופסא לטובת אולם הפחים ביום שני – דווקא אז כשאתה רוצה לכתוב טור שמח ואופטימי, אתה מגלה שאי אפשר. כי מבט קדימה לא משאיר שום תקווה. באף חזית.
1. היו"ר. הפעם היחידה בה ראיתי את שמעון מזרחי במציאות הייתה ביום אביבי אחד לפני כשנתיים ברחוב יהודה המכבי (כמה סמלי) כשהוא מלווה בילד קטן כבן 5, ככל הנראה הנכד שלו. הם נכנסו למסעדת שיפודים ואני הרגשתי הכי אידיוט בעולם. פתאום שכחתי את עכבר הכדורסל שהייתי כילד ואת מפח הנפש כשגיליתי שאין באמת טעם לעשות מנוי לרוממה, וכל השנאה והלהט שהפניתי כנגדו במשך אינספור משחקים נראה לי כל כך מרושע. מאז, אני מודה, קצת נרגעתי. הטריק הזול של אנושיות מלווה בילד חמוד עשה את העבודה. עד אתמול.
כשראיתי אותו עומד שם בטקס חלוקת הגביע עם פנים קפואות כהרגלו, יומיים אחרי שחתם על הסכם לפיו מכבי תהיה הנציגה היחידה של ישראל ביורוליג עד 2012 ולא משנה ההישגים, ניסיתי לחשוב מה עובר לו בראש. וידעתי שהוא כועס. כועס על רענן כץ שלא נותן לו לנהל כמו פעם, כועס על אפי בירנבוים שהעז להכשל, כועס על עצמו שמינה את בירנבוים, כועס על פיני שהפסיד בנהריה, כועס על ארויו החוצפן ובעיקר כועס על זה שמכבי לא לקחה גביע. כי כזה הוא שמעון מזרחי, וזוהי מורשתו – מכבי תל אביב צריכה לנצח תמיד ואם חלילה קרתה תקלה זה לא אומר שהדרך לא נכונה זה רק אומר שלא הלכנו איתה עד הסוף. אם לא בכח – אז יותר בכח. תנו לו פרס ישראל.
2. 70 אחוז. האמת היא שזה התחיל מוקדם יותר, הכעס. עוד בתור בכניסה שמעתי משפטים עגומים כמו "עם כמה שאני אוהב את מכבי, זה כיף שהם לא פה" ו-"צריך להגיד תודה לנהריה". אחרי בליעת רוק בניסיון להישאר חיובי, שלוק מקפה ובדיקה בטחונית קצרה - בום, חלון הראווה של חנות מוצרי מכבי תל אביב. פתאום, בדיוק כמו אחרי הסל ההוא של לבן מרסר, נופל האסימון ברעש גדול ואתה מבין שעם כל הכבוד לקהל (הנהדר) של חולון וחיפה, בעצם אתה פה כדי לראות את הגמר ההוא בלי מכבי, שנערך בהיכל של מכבי וחמור מכך, אפילו ביום חמישי – היום של מכבי.
מסקר לא מחייב שערכתי מסביבי עלתה המסקנה העגומה והמוכרת כל כך – כ-70 אחוזים מהיושבים בהיכל יישבו ביום חמישי הבא ויעודדו את מכבי מול ריאל מדריד. וזה לא בגלל שהם אוהבים כדורסל. אף אחד לא ישכנע אותי שאם אתה באמת אוהב כדורסל אתה יכול להגיע אתמול ל'נוקיה' ולהיות ביום חמישי בעד המפלצת הצהובה שבגללה משחקים כמו אתמול קורים פעם ב-15 שנה. הרי אם תשימו לשבעים אחוז הללו משחק בין ריאל מדריד לברצלונה בודדים מהם, אם בכלל, יישארו לראות את המשחק.
הם פשוט אוהבים את הקטע של לראות את מכבי עם החברה, וזה בסדר. אבל זה הורס פה את הכדורסל. כי הם לא רוצים שמכבי לא תהיה ביורוליג, גם אם הם יספרו לכם שהם קפצו בסל של מאליק דיקסון (והם לא). ובכלל, בתור אוהד ספורט אף פעם לא הבנתי איך אתה יכול להשתולל משמחה ביום חמישי מסל של שארפ וביום ראשון לקלל אותו או להיות נייטרלי. נשמע לי מופרך, גם אם קוראים לך סמי בכר.
3. בירנבוים. אבל האשמה העיקרית, בעיניי לפחות, נופלת דווקא על העוסקים במלאכה – השחקנים, המאמנים ויושבי הראש – כולם שחקני משנה בתיאטרון של שמעון שרק מחכים בעיניים כלות להזמנה להשתתף במחזה האמיתי.
ההתרפסות של נציג האלטרנטיבה, אפי בירנבוים, בפני ראשי מכבי ביום בו הוא קיבל את הטלפון המיוחל, וההתייצבות הפתטית באולפן טלוויזיה עם צעיף צהוב, מתובלת במשפטים כמו "גדלתי במכבי וזה תמיד היה הבית" היא הסממן המובהק ביותר למה לענף הזה אין פה תקומה.
תגידו, ובמידה ראויה של צדק, כי זה לא מתפקידם של השחקנים או המאמנים לשנות סדרי עולם אבל לאורך כל ההיסטוריה מי ששינה סדרי עולם הם לא אלה שזה היה תפקידם.
אם שחקני הליגה, שידעו יפה להתאגד לטובת החוק הרוסי, יפנימו כי השליטה האבסולוטית של מכבי והסכמים כמו זה עם היורוליג פוגע בהם לא פחות מכל חוק רוסי כזה או אחר, אולי יגיע שינוי אמיתי. אם לא לאט לאט יותר ויותר קבוצות יתפרקו ולפחות ופחות שחקנים תהיה פרנסה.
4. התקשורת. כביכול, בתקשורת דווקא יש אלטרנטיבה. לא נדיר לקרוא ביקורת על מכבי ובפיטורי בירנבוים אף ראינו התגייסות כללית נגד המהלך. אלא שבמבחן המציאות התיאוריה הזו קורסת. תקשורת לוחמנית, ולא כזאת שחוששת שחלילה ינשלו אותה מחדר ההלבשה או שלא יהיה לה סיכוי לקבל סקופ ראשון פעם בחצי שנה משמעון, הייתה מוקיעה את מה שקורה בענף הזה באופן קבוע וסיסטמתי. במקום זאת אנחנו מקבלים אתר ספורט שהופך לאתר בית של הצהובים ומטעמם, וערב כדורסל של ישראל שמעדיף לבחור משחק של הצהובים מול קרית אתא כמשחק מרכזי. טוב, בכל זאת 70 מאוהדי הכדורסל בעד הצהובים, לא?!