מכבי תל אביב ניצחה את המערכה הראשונה, ועכשיו זה הזמן להכריע את המלחמה בהיכל נוקיה. ההבדל המשמעותי בין שתי קבוצות שוות בכוחן הוא בדרך כלל באולם הביתי, ששווה למארחת 10-12 נקודות במשחק. מכבי ת"א תצטרך להביא את היתרון הזה לידי ביטוי, בדיוק כפי שארמאני מילאנו עשתה, על מנת לסגור את הסדרה ולחזור לבירת האופנה רק לפיינל פור, ולא למשחק 5.
למרות שלא תיכנן לנצח את שני המשחקים במילאנו, דייויד בלאט יצטרך לבדוק מה קרה לקבוצה שלו במשחק השני, ולהלן מספר שאלות: הראשונה, לאן נעלם דווין סמית'? הפורוורד האמריקני, שנחשב לאחד השחקנים המשמעותיים ביותר בסגל של הצהובים, קלע 5 נקודות בלבד ב-2 מ-6 מהשדה (וזה אחרי שלא הבריק גם במשחק הראשון), וכרגע זה מתחיל להזכיר את היכולת החלשה שלו בסדרה מול ריאל מדריד אשתקד.
כמו כן, מכבי חייבת למצוא פתרון לאזורית של מילאנו. הצהובים קלעו 5 שלשות בלבד מ-22 ניסיונות (23 אחוז), וככה קשה מאוד לנצח. מי שחשיבותו למשחק נגד האזורית היא מכרעת, הוא כמובן סופוקליס שחורציאניטיס. בלי שחקן בצבע שמכווץ את ההגנה ומאפשר זריקות טובות יותר, מכבי תהיה בבעיה. ברור שאנדריאה ז'יז'יץ' ואלכס טיוס, למרות היכולת הטובה שלו, לא מכווצים יותר משחקן אחד בהגנה.
נקודה נוספת שכדאי לשים לב אליה היא היכולת של ריקי היקמן וטייריס רייס. אחרי שקלעו 43 נקודות במשחק הראשון והובילו את מכבי לניצחון אדיר, הגארדים נעצרו על 19 נקודות בלבד ביחד. השניים האלה חייבים לדעת להתמודד עם ההצלחה שלהם בצורה טובה יותר. אגב, האם לא מגיע לסילבן לנדסברג קרדיט גדול יותר, לאור יכולתו ההתקפית הטובה לאחרונה? הגארד המתאזרח בהחלט יכול להיות האקס פקטור של מכבי בסדרה הזאת.
ומה עם הישראלים, אתם שואלים? ובכן, הרבה אנשים אומרים שהשחקנים הישראלים יכולים לשחק ברמות הגבוהות של היורוליג, אבל בפועל זה לא נראה כך. גיא פניני ויוגב אוחיון קלעו 15 נקודות בלבד יחדיו בשני המשחקים ביחד. מתי כבר יבוא הישראלי שיהיה דומיננטי ברמות האלה?
ולמרות היכולת הלא טובה במשחק 2, הכדור נמצא בידיים של מכבי. כדי לא להסתבך בהיכל נוקיה, הצהובים יהיו צריכים לשחק הרבה יותר טוב מאשר במשחקי הבית מול באיירן מינכן ולוקומוטיב קובאן - משחקים אותם הם ניצחו בקושי רב. קשה לי להאמין שקבוצה כמו מילאנו, שמתבססת על למעלה מ-25 זריקות מהשלוש, יכולה לקלוע במשחק חוץ באחוזים הרבה יותר גבוהים ממה שהיא עשתה במלאגה, למשל (27 אחוזים).
