(GETTY) (צילום: ספורט 5)
(GETTY) | צילום: ספורט 5
לא קבוצת טופ (GETTY) (צילום: ספורט 5)
לא קבוצת טופ (GETTY) | צילום: ספורט 5

עוד טרחה
כתבתי את זה לפני ואחזור, ברשותכם, שוב. אם הייתם אומרים לאנשי מכבי תל אביב, טרם תחילת עונת המשחקים הנוכחית, שבחלוף 10 משחקים יחזיקו במאזן 5-5, סביר להניח שהיו לוקחים ובורחים. וזה עוד לפני ה 7.10 והשלכותיו. מהבחינה הזאת, עדיין, שום דבר נורא לא ארע גם לאחר הפסד חמישי (והפסד שלישי לקבוצות הספרדיות) העונה.

אחרי שאמרנו את זה, רצוי להוסיף עוד כמה דברים קטנים. אי אפשר גם לכבד את העונה של הצהובים וגם להתייחס, פעם אחר פעם, לקשיים הספציפיים בהם היא נתקלת. והיא נתקלת. אבדן הביתיות, השהייה מחוץ לבית, העובדה שאיננה משחקת בליגה וכו' וגו ודו. כל זה נכון. כל זה נתון. זה מה שיש וזה לא צפוי להשתנות בקרוב. אם מכבי מכבדת את עצמה, היא שמה את זה בצד.

במקביל, אם מכבי מכבדת את עצמה, היא לא באמת יכולה לנתח את הטרחה מאתמול, מול הקבוצה הטובה ביבשת הישנה, ולספר ששחקני ריאל קלעו כמה זריקות קשות בסיום הרבע השלישי, כאילו זה סיפור המשחק. זה בסדר גמור שמאמן קבוצה, במקרה כזה עודד קטש, מתייצב מול מיקרופון לכשמסתיים משחק, ונותן בערבובים. זה הרבה פחות בסדר אם הוא אשכרה מאמין באותם הערבובים.

מכבי תל אביב לא חטפה את הטרחה של אתמול בגלל שריאל קלעה כמה זריקות קשות לאחר שהיתרון ירד ל-6. מכבי תל אביב כן חטפה את הטרחה מאמש בגלל זריקות קלות, הרבה מאוד זריקות קלות, הרבה מאוד מאוד זריקות קלות. מכבי תל אביב חטפה עוד טרחה אתמול, בהמשך לזאת שספגה במונאקו, בגלל שהיא לא משחקת כדורסל שמשייך אותה כרגע לטופ של המפעל הזה. אין לי את זה ביותר עדין.

HIGH/LOW
ריאל מדריד היא הקבוצה הטובה ביותר בליגה השניה בטיבה בעולם. היא הרבה יותר טובה מאשר גרסתה הקודמת, זאת שהניפה את התואר בסיום העונה שעברה. היא עדיין לא נוצחה העונה במסגרת הזאת. היא רמה מעל כולן. היא מנצחת, בממוצע, בהפרש של 15 פלאס. כדי להתחרות מולה, צריכים לשחק טוב. ככה, פשוט. צריכים לעשות כמה דברים חכם, מוצלח ומדויק. ובכן, כל זה לא באמת קרה אתמול, באולם המשועמם בבלגרד.

מכבי תל אביב לא סיפקה לריאל מדריד כל סיבה לחכוך בדעתה. להתלבט. להתאמץ. להתעייף. משחק ההתקפה של הספרדים הרגיש, בחלקים גדולים של המשחק, כמו תרגילים שעושים באימון בוקר, כמו WALK THROUGH שבו מריצים, עד הסוף, בתרגול של חמישה שחקני התקפה מול 0 שחקני הגנה. מאמנה הקודם של ריאל מדריד, פבלו לאסו, היה ידוע גם בכך שתוך כדי משחק, תוך כדי התקפה, היה מעודד ומכוון את שחקניו להמשיך את התרגיל, כלומר מסירה, תנועה וכו, עד לסוף.

BIEN, BIEN, BIEN (נדמה לי) היה זועק לו הלאסו במהלך ועד סופו של מהלך. מחליפו, אחד צ'וס, לא צריך היה לעודד אתמול תוך כדי. הקבוצה שלו, על אוטומט, פשוט ניצלה את היעדר ההתנגדות של יריבתה כדי לעשות מה בראש שלה. עוד מסירה, עוד חיתוך, עוד חסימה, עוד סל קל. את הרבע הראשון סיימה עם 14/16 ל-2 נקודות, רובם ככולם מאסיסטים. רובם ככולם מאסיסטים של קמפאסו. ואם נדבר גלויות, שום דבר מזה לא באמת השתנה גם ב-3 הרבעים שאחרי. אז נכון, ריאל הלכה לפרקים לחמישיות מרשימות פחות. אז נכון, היו רגעים שבהם היא פשוט החטיאה זריקות פנויות מחוץ לקשת (4/17 ל-3 בסיום המחצית הראשונה). אז נכון, שאז קיבלה החלטה אסטרטגית לקלוע כששחקניה חופשיים.

ריאל מדריד הייתה עדיפה אתמול על יריבתה הלא מרשימה בכל אספקט שקשור בכדורסל. בכל צד של המגרש. בכל פרמטר. כשדיבר לפני תחילת המשחק, אמר מאמנה של ריאל מדריד שהוא מתרשם ממשחק הפנים/מהקו הקדמי של מכבי תל אביב. נו, בסדר. יש כמה דרכים להפעיל שחקנים גבוהים. וכדי להמחיש לכם היבט ספציפי אחד, בוא נלך למהלך כדורסל נקודתי, המכונה היי/לואו.

נדגים? נדגים. 'סתכלו רגע על קמאפסו כאן. הוא מוסר, הוא חותך, הוא מספק חסימת רוחב לגבי דק ועולה על חסימה נוספת של טבארס. ומושך בכך את תשומת לבו של ג'וש ניבו, שזונח לרגע את טבארס ונע לעברו של הארגנטינאי הקטן. וחוזר. ויוצא. ומתלבט ביחד עם ז'ק כהן. והופ, יש כהן על טבארס. וטראח, עכשיו צריכים לנצל את זה. אז הנה, כשהשעון הקטן מראה 9, מאתר אבאלדה את דק שמשפר זווית למעלה, ואז מוסרים דרכו. היי/לואו ו-2 קלות.

אהבתם? קבלו שוב. הנה נע לו הקמפאסו. הפעם חוסם רוחב להזוניה ומיד עולה למעלה על טבארס. מכבי מנסה להקדים תרופה למכה ומבצעת חילוף שבסיומו יש קולסון אחד על קמפאסו אחד. נחמד. אז ריאל ממשיכה לאלמנט נוסף שנקרא הורנס פלייר, במסגרתו יש חסימה ופינוי של הזוניה. והופ, חילוף – ועכשיו קולסון על טבארס. שזאת בעיה. וטראח, אז אבאלדה עכשיו משפר זווית כדי לתת את ההיי/לואו. ומסירה פנימה. וכדי שלא לשעמם, טבארס לא מסיים לבד, אלא פאס פאס פאס דריבל דריבל פאס וטריצה מהדהדת.

זה היה ההיי. זאת הייתה רמת הביצוע הכי גבוהה שיש. ועכשיו מכבי. ועכשיו לואו. אחד הדברים שכן עובדים לצהובים העונה הוא היכולת להפעיל גבוהים בתנועה. זאת הרי הדרך היחידה להפעיל את ג'וש ניבו, ואת זה עושים טוב לרוב. מצד שני, ניבו יכול לסיים רק בתנועה. הוא איננו יכול או יודע לנעול או לנצל אחרת יתרון פיזי מול איש קטן (למעט בריבאונד התקפה). היחידי שמתאים לכך, היחידי בצהוב שהחלק החזק של ההתקפה שלו הוא משחק נייח בצבע, שמו ריברו – וגם זה מול יריבים עם הגבלת גודל.

ומה קורה כשרוצים להפעיל גבוה, באותו ההיי/לואו, מול ריאל מדריד? קיבלנו דוגמא אחת אתמול. הנה. הנה פיק אנד רול בהתקפה מעבר, כשדווקא קולסון הוא המכדרר. יפה. ועכשיו מסירה לז'ק כהן שעליו טבארס. אוקיי. ועכשיו, כשהוא עם רגל אחת בצבע וכשבדרך יש את הלאפות של טבארס, חושב לו הכהן שיש כאן זווית מסירה לניבו. וטועה. הקיצר, אותו האלמנט בגישה כל כך שונה. ברמה כל כך שונה.

#די_נו
מכבי תל אביב היא קבוצה הגנה רעה. ולא, לא צריכים לפרוט את זה לפרוטות. היא לא קבוצה הגנת שלשות רעה, או הגנת צבע רעה, או הגנת טרנזישן רעה (אגב, ספק רב אם יש בכלל דבר כזה הגנת שלשות/צבע וכו' רעה). היא פשוט קבוצת הגנה רעה. אז כן, היא יודעת לחטוף. היא יודעת להסתער. היא יודעת לנצל את האתלטיות שלה, ולפרקים גם את הגודל שלה בעמדות מסוימות. היא לא יודעת לשמור. הראנו כאן, בפעמים קודמות, את הבעיות שיש לצהובים בסוף שעון שניות, אלמנט שמעיד על יכולת הריכוז והעמידה. דיברנו על בעיות שיש בתחילת שעון שניות, אז שהיא מתארגנת. הקיצר, יש בעיות חמורות בהתחלה. יש בעיות חמורות בסוף. יכול להיות שבאמצע זה דווקא מה זה בסדר? #די_נו.

והאמת היא שזה לא באמת חייב להיות כך. אם נלך פרסונלית, נגלה לא מעט שחקני הגנה סבירים עד טובים בקבוצה הזאת. יש כאלו הרבה יותר מאשר שחקנים שהם כלום ושום דבר בצד שאליו לא נוהגים להתקיף. עודד קטש איננו המאמן היחידי ביורוליג, כרגע, שהקבוצה שלו חוטפת בצרורות. גם פרטיזן של ז'לקו, למשל, היא כזאת. אבל מאחר שהטור הזה לא כתוב בסרבית, אז את הביקורת על ז'לקו נשאיר לפרשן מקלדת (אמיץ במיוחד) אחר. כאן, פרשן המקלדת הזה טוען שעם כל ההסברים וכל התירוצים, אין שום סיבה לכך שחבורת השחקנים הזאת לא תשמור טוב. בהרבה. זה על השחקנים. זה על המאמן שלהם.

כי, בחייאת, מה ההסבר לפוזשן ההגנתי הזה? הנה פיק אנד רול מוסא את טבארס. הפתרון של קליבלנד וסורקין הוא פתרון אגרסיבי, של שואו בואכה הדג' על הכדור. בכיף. כדי שזה יצליח, רצוי שגם השומרים האחרים יהיו מודעים לטיפול והשלכותיו. כי ריברו גם לא מונע את המסירה לדק וגם תקוע באמצע. ובלאט? ובולדווין? הם בכלל בהליכי מניעת מסירה לשחקנים שלהם. אז רודי מסמן עם היד. ולטבארס נותר מספיק זמן פנוי כדי לנסות ולהיזכר אם יש מאוול כשזוהר שר בדד.

אז מכבי שמרה ככה ומכבי שמרה אחרת. ניסתה קצת לערבב הגנות. ניסתה הרבה להחליף. וזה לא באמת עוזר אם אף אחד לא שומר. כאן, נגיד, חסימה מוקדמת מייצרת חילוף הגנתי ושולחת את לורנזו בראון לשמור על גבי דק. שזה נחמד. לדק.

היה צריך לשחק אתמול כל כך הרבה? לורנזו (GETTY) (צילום: ספורט 5)
היה צריך לשחק אתמול כל כך הרבה? לורנזו (GETTY) | צילום: ספורט 5

איפה תלך?
109 משחקים שיחק עד כה בולדווין הרביעי בליגה הכי כיפית בעולם. אתמול, מול ריאל מדריד, סביר שסיפק את משחקו הגרוע ביותר. וזה לא רק מדד היעילות (מינוס 8) ואלו לא רק האסיסטים שחסרו (0!) ואלו לא רק איבודי הכדור (5) או האחוז מהשדה (3/13). ואתם יודעים מה, זה אפילו לא רק הבעיות החמורות והלא ברורות בהגנה, שחוזרות על עצמן בפעם השניה ברציפות.

אני לא יודע מה עובר במוחו הקודח של האיש. שהספיק העונה לעבור פציעה לא פשוטה. שהספיק אחר כך להיעדר מעוד משחק כי חש ברע. לא פשוט לחזור ולהתייצב כשמתקשים להיכנס לקצב. הכל נכון. אבל כאן, ואני שואל בעדינות, מתגנבת לראש שאלת המוטיבציה. אז נכון, בולדווין תמיד רוצה לנצח. רוצה עד כדי כאב. רוצה עד כדי תסכול, כעס וטכנית קריטית מול ברסה. אבל, ואני שואל בהיסוס רב, האם הוא ALL IN בקבוצה הזאת, ברגע הזה? הנחת העבודה וההגיון אומרים שכן, ברור. צפייה בביצועים על הפרקט מייצרת תהיה.

בכל מקרה, כן או לא רוצה, בולדווין לבטח לא מדויק. ולבטח כן מתפרע ומתפזר. וזה בא לידי ביטוי לא רק ברמת האחוזים, אלא בבעיות הריווח והתזמון שחוזרות על עצמן.

אנסה להמחיש. הנה מכבי כאן נכנסת לתוך אלמנט מוכר ואהוב, כולל אלמנט הכאילו וודג' רול דרכו חוסמים לניבו שמגיע כדי לחסום לבולדוין. ועכשיו נותרו 12 שניות על השעון הקטן. בולדווין חודר שמאלה ובדרכו ניצב אחד ז'ק. בעיקרון, מחפשים את ניבו שנע על נתיב שאמור להיות פנוי. אמור, אבל דק מזהה ומפריע. אוקיי, אז מתחילים מחדש. ושוב חדירה של בולדווין שמאלה. ושוב הוא חודר על הפרצוף של כהן. האם אמור ז'ק להגיב ולנוע אחרת בתחילת החדירה? בהחלט יכול להיות שכן. האם, בפועל, חדר בולדווין פעמיים במקום שאין לו לאן ללכת? חד משמעית כן. ואז ריבאונד, מסירה, 3 כדרורים וקמפאסו.

עוד אחת. הנה כאן, מול הקבוצה הטובה בספרד, מריצה מכבי תל אביב תרגיל הקרוי פיק אנד רול ספרדי. ובסוף יש בולדווין מול מוסא. ובולדווין בוחר, משום מה, לחדור שוב שמאלה. למרות שיש ניבו (וטבארס) בדרך. אז אולי חשב שניבו יגיע מוקדם יותר לפיק אנד רול. ואולי סתם הלך לאיבוד.

לאן תלך, ווייד בולדווין הרביעי? איפה תלך?

שלוש נקודות לסיום
1. טיים אווט – פסק זמן שניטל באמצע הרבע השלישי הזניק את מכבי תל אביב לריצה יפה, עד שהגיעה לכדי מינוס 6 בלבד, כשהשעון הגדול מראה 3:16. ואז ריצת 14-2 של הספרדים עד לסיום הרבע. בלי פסק זמן נוסף. שזה לגיטימי, אם מחשבים את המספר הכולל שיש לכל מאמן במשחק ובמחצית. שזה פחות לגיטימי, אם הריצה הזאת גמרה סופית את המשחק. עודד קטש, להבדיל מלא מעט מאמנים אחרים, הוא מאמן שפעמים רבות מרגיש שפסקי זמן נוטלים כשיש מה להגיד ולא רק כי "צריך". כזה שנותן לשחקנים שלו להסתדר לבד. ובלא מעט משחקים, לא בטוח בכלל שהוא צודק.

2. אלבה – למזלה של מכבי תל אביב, היריבה הבאה היא הגרועה במפעל. שהאמת? בכלל לא אמורה להיות חלק מהמפעל. מצד שני, אחרי שסיימנו עם כל ההסברים והסנגוריה, היא כזאת שהפסד מולה לא יכול להתקבל בשיוויון נפש, או בכלל.

3. בסדר – לא צריכים יותר מדי דברים כדי לנצח את אלבה ברלין. אם ישחקו השחקנים הבכירים בסדר, יהיה בסדר. ואם כבר בסדר, אז האם זה בסדר שבשבוע כפול ובמשחק גמור, מול ריאל מדריד, מבלה לורנזו בראון כמעט 34 דקות על הפרקט?