sportFive880141 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5
אווירה של פעם (אלן שיבר) (צילום: ספורט 5)
אווירה של פעם (אלן שיבר) | צילום: ספורט 5

כיף גדול היה להיות אתמול (חמישי) ביד אליהו הישן. עם האווירה הישנה. עם הדומיננטיות הביתית הישנה. עם תחושת העליונות הישנה, אותה תחזקה פעם בעלת הבית הצהובה, אי שם מזמן – אם אתם עדיין זוכרים, ביורוליג הישן, עם שיטת המשחקים הישנה, ועם התוצאות הישנות.

בשנים ובימים שבהם המותג הקרוי מכבי תל אביב הולך ונסדק, הולך ונשחק, הציגה לראווה אמש אלופת המדינה מפגן כוח מרשים. שמתחיל קודם כל ביציעים. אני מניח שרובנו נחשף טרם המשחק לידיעות ולפיהן מנסה ההנהלה של מכבי למכור כרטיסים, שנותרו פנויים למשחק מול באיירן מינכן – ובמחירים נמוכים למדי. וזה בהחלט סביר ומתקבל על הדעת לקבוצה עם פתיחת העונה הגרועה בתולדותיה. מה שהרבה פחות סביר והרבה פחות מתקבל על הדעת הוא לראות את הקהל המושמץ של מכבי, כשהוא מתייצב למשחק של קבוצה עם מאזן של נצחון אומלל אחד מתשעה משחקים, ודוחף בטירוף ובאגרסיביות מהיציע את הקבוצה שלו משך רוב חלקי המשחק. סחתיין.

וזה ממשיך על הפרקט. תהיה זאת טעות קשה לזלזל ביריבה מבוואריה שהתייצבה אמש בתל אביב וחטפה בראש קשות. אז נכון – הקבוצה של ראדוניץ' רחוקה מלהיות שייכת לשפיץ של המפעל ובטח שלא השיגה עד כה תוצאות חוץ איכותיות. ועדיין, זוהי אותה הקבוצה שניצחה (בבית) את פנתאינאיקוס ואת בסקוניה ושהחזיקה מעמד יפה במשחק החוץ מול פנרבחצ'ה. אבל אמש, מול קבוצה שהצליחה לצבור מומנטום דווקא ממשחק הפסד (מול פנר בשבוע שעבר), זה הרגיש והיה משחק חד צדדי.

המשחק הכי שלם של ווילבקין במכבי (אלן שיבר) (צילום: ספורט 5)
המשחק הכי שלם של ווילבקין במכבי (אלן שיבר) | צילום: ספורט 5

מטבע הדברים, קל לייחס את השינוי לחילופי המאמנים במכבי תל אביב. נו, הרי לעולם לא נדע אם מכבי הייתה מצליחה לנצח אתמול גם עם קואץ' ספאחיה על הקווים. אם נשחק לרגע בנדמה לי, אני נוטה לחשוב שגם הקבוצה העצובה של המאמן הקרואטי הייתה גוברת, איכשהו, על מחלקת הכדורסל של באיירן. אבל ספק אם הייתה נראית כפי שנראו השחקנים של יאניס ספרופולוס אמש.

אם בשבוע שעבר קיבלנו מהמאמן היווני הישן ניהול חילופים מרשים, שלא לומר את ניהול החילופים הכי חד, שנראה בהיכל מאז ימי פיני גרשון העליזים, אז אתמול כבר ניתן היה לזהות סכמה די ברורה, במיוחד במחצית הראשונה, שעשתה סדר בעמדות. עמדה מספר 1 שייכת לווילבקין ולקנדריק ריי. עמדה 2 – במיוחד במחצית הראשונה, לדיאנדרה קיין ולמייקל רול. 3? בעיקר קאלויארו וזוסמן. עמדה מספר 4 שייכת לג'וני אובריאנט ולג'ייק כהן שהוצא מהפריזר. ובחמש בלאק וטיוס. הפעם, בניגוד למשחקים קודמים, חזינו בהרבה פחות זליגות בין העמדות.

אז נכון – קאליוארו הוסט גם קצת לעמדת הפאוור פורווארד, בעיקר כדי לנסות ולשים גוף על דריק וויליאמס. ונכון – ככל שהתקדם לו המשחק קיבלנו קצת יותר את השילוב של קיין את רול, אבל גבולות העמדות נותרו יחסית ברורים. והפעם, למרות מספר תגובות יפות בחילופים, למשל ההזנקה המיידית של רול לפרקט במקביל לכניסה למשחק של קופונן הפיני, המסר העיקרי הוא הסדר: ווילבקין לא שיחק לצידו של מוביל כדור, אלא רק כמנהל המשחק; אובראיינט לא התנדנד בין העמדות, אלא ישב רק על הבלטה שהוא כבר מכיר; טיוס את בלאק החליפו האחד את השני ולא אחרת; ואותו הקהל ששר בטרוף את שמו של ג'וני דיברתולומיאו במשחק ההפסד האחרון של ספאחיה בהיכל, שכח מהקפטן שלא קיבלו ולו שניית פרקט ועבר לשיר שירים על יאניס. ולנו נותר לתהות אם הסכמה הזאת אמורה להפוך לעקבית או שמא לא הייתה זאת אלא התאמה אל מול היריבה הספציפית הזאת.

נחזור לווילבקין. משחק של 10 נקודות וחמישה אסיסטים לא מרגיש מרשים במיוחד. לטאלנט הטורקי של הצהובים היו גם העונה הזאת משחקים אותם סיים עם נתונים מוצלחים הרבה יותר. ועדיין, התחושה היא שאתמול הציג ה-MVP של היורוקאפ את משחקו השלם הראשון במדים הצהובים. ווילבקין, שידע מראש שג'דוביץ' הגבוה ישמור עליו, בהתאם לתבנית הקבועה של הגרמנים, נכנס למשחק בקלות ולרגע לא חש אי נוחות בשל הבדלי הגובה.

וכשווילבקין נכנס למשחק, מעמדה מספר 1, הוא לקח איתו גם את טאריק בלאק.

זמן דוגמאות: הנה כאן: בדקה הראשונה של המשחק, מריצה מכבי תרגיל סייד פיק אנד רול (כלומר, מהלך בין שניים שמתחיל מהצד) בין ווילבקין לבין בלאק. דיאנדרה קיין, שמתחיל בצד של הכדור, מפנה את עצמו ואת השומר שלו (יוביץ') לצד הנגדי. שימו לב שג'דוביץ', השומר של ווילבקין, מנסה למנוע ממנו לכדרר לאמצע, אבל ווילבקין מגיע בכדרור בדיוק למקום אליו הוא שאף – ומשם מוסר בקלות לסל הקל הראשון של הערב.

via GIPHY

או כאן: בדקה השניה של המשחק. הפעם הפיק אנד רול הוא מהאמצע. שימו לב שאמנם בלאק מייצר מגע עם יוביץ', השומר של ווילבקין הפעם, אבל הגו טו גאי הצהוב בוחר ללכת נגד כיוון החסימה ומכדרר ימינה. מרגע שבוקר, השומר של בלאק, מתחייב למצב של העזרה מול ווילבקין, אז גם הנוכחות של ג'דוביץ', שנשאר לעזור מתחת לטבעת כבר לא עוזרת מול הכוח המתפרץ של טאריק בלאק.

via GIPHY

 

בניגוד ליריבות ששיחקו וניצחו את מכבי עד כה, באיירן מינכן לא מצאה את הנוסחה להעניש את ווילבקין בצד שבו אמורים לשמור. חרף יתרון הגובה של יוביץ', ראדוניץ' לא ניסה ללכת איתו למצבים של גב לסל – כי זה לא ממש חלק מהרפטואר ההתקפי של הפליימייקר שלו. ולמכבי של אמש זה התאים במיוחד והסתדר נהדר.

שני פרמטרים משמעותיים הטו את הכף לטובתה של מכבי והכריעו את הסיפור, למעשה, כבר במחצית הראשונה.

הראשון, מטבע הדברים, נוגע לנתוני הכדורים החוזרים. אמת, באיירן רחוקה מלהיות קבוצת ריבאונד גדולה. ערב המשחק היא מוקמה במקום ה-13 ביורוליג בקטגוריה הזאת. מצד שני, מכבי מוקמה מתחתיה כשהיא במקום ה-14 ועם ממוצע של 31 ריבאונדים למשחק. ואת עשרים הדקות הראשונות אמש ניצחו הצהובים 6-27 בריבאונד, כשמכבי מנצחת במאבקי הריבאונד מתחת לסל של האורחת 13 מתוך 16 פעמים, כלומר ב- 81% מהמקרים. הזוי ומוטרף. ואת המשחק כולו סיימה מכבי כשהיא מנצחת 21-43 בנתוני הכדורים החוזרים, כשהיא מנצחת את באיירן מתחת לסל של באיירן ב 20 מתוך 33 המקרים, קרי ב-61%, שזה גם נתון פסיכי לגמרי.

ועיקר הקרדיט כמובן מגיע לבלאק, שהשתלט על 4 כדורים חוזרים בהתקפה ב-10 הדקות בהן שיחק במחצית הראשונה (והוסיף עוד אחד ב-6 הדקות הנוספות שלו במחצית השניה).

הנה, למשל כאן כשהוא לוקח בכוח:

via GIPHY

או כאן: כשהוא משתלט על הכדור(ים) החוזר(ים) בעזרת הניידות. והכוח. והרצון:

via GIPHY

הפרמטר השני הוא כמובן ההגנה. מכבי תל אביב של ספרופולוס מכוונת למקומות של אגרסיביות על הכדור ושואפת לחסום גם נתיבי מסירה של היריבה – והאמת? אין כאן שינוי קונספט מובהק לעומת הרצונות של ספאחיה. אין כאן, לפחות לטווח קצר, שינוי מסוים ברמת הביצוע. אז נכון, חוקי העזרה השתנו במעט. ונכון, מכבי מודל סוף נובמבר לוחצת חזק יותר על הכדור ומשתדלת להתחיל את ההגנה על הכדור כבר בחצי המגרש של היריבה, אבל מרבית השינוי כרגע נוגע לרמת המחויבות – ובמקרה של אתמול, לרמתה של היריבה.

מה שכן, אפשר לציין שוב את אנג'לו קאלויארו כעוגן ואולי אף מחולל הגנה משמעותי בצהוב. אם נניח לרגע בצד את הקשיים בהם נתקל בעמדה מספר 3 מול קרוניסלב סימון של אנדולו אפס, אפשר לומר בבטחון שאת כל המאצ'אפים ההגנתיים מאז הצליח האיש לנצח. בשתי עמדות הפורוורד.

הנה למשל כאן: כשהוא בולם יפה את דרק וויליאמס במהלך גב לסל. שימו לב למייקל רול, שמצליח גם להיות ערני מספיק לחיתוך ללא הכדור של יוביץ', גם חד דיו כדי לכוון את זוסמן, גם נכנס לנתיב הכדרור של בארטל, גם חוטף וגם מסיים את המתפרצת באסיסט יפה לקאלויארו.

via GIPHY

או במיוחד כאן: כשקאלויארו נכנס לנתיב החדירה של מאודו לו, מצליח לגעת בכדור וגם להגיב נהדר לחדירה לסל של ג'דוביץ' ולסחוט ממנו עבירת תוקף.

via GIPHY

מכבי תל אביב הרוויחה לא מעט אתמול. היא קיבלה בחזרה את מייקל רול ורשמה דקות איכותיות של טיוס, אובריאנט, קיין, ריי וזוסמן. אבל בעיקר, בהיעדרו של ג'רמי פארגו, משחק איכותי משותף של שני העוגנים הכשירים שלה – ווילבקין ובלאק. במשחק בית, מול יריבה כמו באיירן, זה נראה נהדר. אה, והיא סופסוף ניצחה משחק, שזה גם די חשוב.
 
החדשות הטובות הן שהשלב הנוכחי בלוח המשחקים צריך, יכול וחייב לסדר לצהובים עוד כמה נצחונות רצופים כרגע. החדשות הרעות הן שמתחילים להרגיש ניצנים של אופוריה מסביב. ואופוריה, לקבוצה עם 20% הצלחה כרגע, עלולה להיות מסוכנת.

. Follow @shay_hausmann