למשחק הכדורסל יש חיים וחוקים משלו. במחצית מול דרושפאקה היה נראה שמכבי ת"א הגיעה מוכנה. מינימום איבודי כדור, כדורסל חכם עם ניצול יתרונות נכונים (גב לסל של סמית' על ווילבקין), אחוזים גבוהים מהשדה והגנה שסגרה את הצבע חזק והכריחה את הטורקים לזרוק מבחוץ.
דייויד בלאט וחניכיו הגיעו כשגופם וראשם עדיין בניצחון הגדול על פנרבחצ'ה לפני יומיים, ולא נראו מוכנים לקרב ולסוג המשחק שמכבי הציבה בפניהם. הרכב 5 הגארדים (ראד בעמדת הסנטר) וכניסתו של יוגב אוחיון, נתנו ריצה נדירה של 0:22 ומפה לשם במחצית היה 17 הפרש לטובת הצהובים.
ושוב ראינו, ששום יתרון כמעט בשום שלב, לא מספיק למכבי של השנה. הטורקים עלו אחרת במחצית השניה. יותר אגרסיביות, התאמות נכונות של בלאט, וההפרש כמעט כולו נמחק ברבע שלישי. זה משחק צמוד נוסף שמכבי מגיעה אליו בתוך יומיים ונראה שהלקחים לא הופקו. עדיין המון בנוי על יכולת אישית, אחד על אחד כשכולם מסתכלים וניסיונות לנצח משחק ביכולת אינדיווידואלית, שלא הספיקה גם הפעם.
החלטות מצויינות, פלוס פעולות טובות יותר של הטורקים (שלשת של משחק של ווילבקין וגג ענק של קלייברן) הכריעו את ההתמודדות לטובת המקומיים.
בגאצקיס - לעיניי המאמן החדש (החל ממחר) של מכבי, באו השחקנים להראות את עצמם והשאלה הנשאלת עכשיו היא במה יטפל הלטבי קודם. שינוי רוטציה? תרגילי התקפה שונים או בניית היררכייה שונה? פילוסופיה הגנתית אחרת או אולי שימוש בהגנות שונות? הרבה נושאים לטפל ומעט זמן למאמן החדש, כשבדרך לקרב קשה בבאסקוניה, יש לו משחק לא פשוט מול ראשון לציון.
מכבי לאן? - מאמן שלישי העונה, מקום 14 מתוך 16, בעיות מכל עבר, בפנים ובחוץ. האם זה הכי נמוך שאפשר להגיע, ומפה אפשר לטפס? עוד משחק אחד לסיבוב הראשון ויתחיל הסיבוב השני, ואין ספק שמכבי תצטרך לנצח המון משחקים במקומות קשים.
הצהובים יהיו חייבם ניצחונות לא צפויים. יש למכבי משחקי חוץ מול יריבות-על ואולי החשוב מכל, המצב הפסיכולוגי של הקבוצה יכול להוות גורם מכריע. עד כמה מכבי תהיה מאוחדת, אם בכלל, כאשר הרכבת נוסעת והצהובים נראים שאפילו בעונה כל כך מושקעת כלכלית יהיה להם קשה לתפוס אותה. מבחן המועדון וההחלטות שלקח יעמדו שוב על הפרק.
