שייטה לניצחון בדרך האופיינית לה בחלק לא קטן ממשחקי החוץ העונה נגד יריבות נחותות (לימוז', אלבה, גלאטסראיי וז'לגיריס), כשהכל כבר היה מוכן לסיכומי סוף המשחק ולקלישאות "לא חשובה היכולת, העיקר הניצחון".
בסיום הרבע השלישי מכבי הוליכה 54:59, ולצוות המקצועי, שנובר בסטטיסטיקות היה בראש שהכוכב האדום במאזן 8:0 במשחקים בהם היא קולעת פחות מ-75 נקודות. זאת אומרת, ש-21 נקודות של המארחים ברבע הרביעי היו מביאות לניצחון 75:76 של מכבי. תסריט ריאלי, מכיוון שבשלושת הרבעים הראשונים הם קלעו 18, 20 ו-16 בהתאמה.
ואז הגיע הרבע הרביעי, שהזכיר את ההתפרקות נגד הפועל ירושלים בארנה (30:7) אמש, ברבע המכריע המארחת ניצחה 17:35 עם 7 מ-9 משתי נקודות, 5 מ-7 מחוץ לקשת ובתוספת 6 מ-9 מהקו. לעומת זאת, ההתקפה של מכבי הניבה 1 מ-5 מהשתיים ו-5 מ-12 (!) מהשלוש – קצב של 48 שלשות במשחק, דווקא ברגעי המאני טיים, וללא הליכה לקו אפילו פעם אחת.
דרך אגב, בתום הרבע השלישי, למרות התוצאה הצמודה, מדדי האיכות הראו על נוק אאוט של מכבי (48:84), אך ברבע האחרון המט של הסרבים התבטא בצורת 15:48 במדד. נקודה למחשבה לחובבי הסטטיסטיקה והטריוויה: מכבי ניצחה 96:99 במדד האיכות, לכאורה מספרים שמעידים על משחק איכותי, בטח בהתחשב בעובדה שעבור שתי הקבוצות זה מעל הממוצע (מכבי עמדה לפני המשחק על 88.6 שזה מקום 5 ביורוליג, והסרבים על 81.2 – מקום 15). אבל לא כך היו פני הדברים, ולא קיבלנו משחק שישודר בערוץ ה-GOLD.
משני ההפסדים לאלבה ולכוכב האדום, מכבי צריכה להיות מוטרדת מכך שמדובר בשתי המאבדות הגדולות ביורוליג. דווקא נגד אלופת אירופה, שיש לה כלים הגנתיים להכריח איבודים – לחץ של הגארדים, אתלטיות של הפורוורדים והגנות המתוחכמות – הגרמנים והסרבים איבדו 10 ו-11 בהתאמה לעומת 16.1 ו-15.3. בדרך כלל מצפים ממכבי שתגרום ליריבות מסוג זה ליותר איבודים מאשר הממוצע, ובטח לא פחות בצורה משמעותית. גם מול הכוכב האדום, בדיוק כמו נגד אלבה, הצהובים לא הצליחו לייצר נקודות ממשחק הריצה. המון קרדיט ליריבה שנערכה לנכון למשחק הריצה של מכבי, אבל הצוות המקצועי יצטרך למצוא דרך להשיג סלים קלים כמו ברבע השלישי גם בערבים שכאלה.
הרבע השלישי הטוב של הצהובים הסתיים ב-15:26 וזה הולך בקשר ישיר עם התפלגות הזריקות משלוש לפי רבעים במשחק: ברבע הראשון מכבי הייתה עם 3 מ-9, ברבע השני עם 1 מ-8 - ובמחצית 4 מ-17. וברור שגודס דיבר על הנושא בחדר ההלבשה ומכבי יצאה לרבע השלישי עם 1 מ-3 מחוץ לקשת, מה שהשפיע באופן ישיר על התוצאה. ברבע הזה הצהובים היו עם 11 מ-15 מהשתיים ונראה שהשחקנים הפנימו את הדרך לנצח. אך את הנתונים של הרבע הרביעי כבר ציינו בפתיח, והם אלו שמסבירים את הקריסה.
לא פעם במשחקי הכדורסל אנחנו שומעים רחשים מהקהל "קח טיים-אאוט, למה לא לוקחים טיים-אאוט?". והנה, ברבע המכריע גיא גודס לקח שני פסקי זמן שלא השפיעו בערב שכזה, ללמדנו שלפעמים אפשר להסתדר בלי – רק צריך שיהיה מנהיג על הפרקט ושחקנים מבינים איך צריך לנצח ולא לשחק רק על אינסטינקטים שהביאו לקבלת החלטות נוראית בבלגרד.
אנחנו, שמזכירים שבוע אחרי שבוע שמכבי לא הולכת מספיק לקו העונשין, נתקלנו בקבוצה שלא הלכה במשך כל המחצית השנייה לעונשין, אפילו פעם אחת. כשמסתכלים על הסטטיסטיקה האישית של השחקנים, מלבד שלושה (סופו, טיוס ורנדל שלא זורקים שלשות) כל היתר זרקו יותר שלשות מזריקות לשתיים. יוגב אוחיון עוד היה יחיד סגולה מהגארדים כשזרק שלוש שלשות ו-3 זריקות לשתיים בתוספת 8 אסיסטים ואיבוד כדור אחד, והיה היחיד שהופיע למרות דקות משחק רבות נגד הרצליה ואשדוד בשבוע האחרון בגלל החוק הרוסי.
המשחק הלא אינטליגנטי של מכבי לא אילץ את הכוכב האדום לבצע עבירות, והמארחת ביצעה רק 4 עבירות ברבעים השלישי והרביעי – מה שאומר שלצהובים לא הייתה סיטואציה של בונוס אפילו פעם אחת. מכבי שבדרך כלל אנחנו מחמיאים על כך שהיא מנצלת יתרונות, לא הצליחה להשיג שום יתרון מההגנה של מריאנוביץ' בכדי לקבל זריקות נוחות מחצי מרחק או להתקיף אותו ולמשוך ממנו עבירות.
זה שוב היה מאותם משחקים שהגארדים של מכבי גומרים את המשחק עם עבירה אחת (פארגו והיינס) ואוחיון עם 2. נקודה קריטית, בייחוד כשצריך לעצור את מרקוס וויליאמס וצ'רלס ג'נקינס.
ואפרופו ברצלונה, לקראת המשחק הבא. אמש הקטאלונים שיחקו באתונה, ביום ראשון הם ייצאו לאיים הקנריים וביום חמישי יפגשו את מכבי. וכל זה כשאדי העייפות משבוע הגביע הצפוף עדיין לא התפוגגו. ושום מילה על עייפות.
