כשהפועל ירושלים בנתה בקיץ סגל חדש לגמרי, השם של קאדין קרינגטון סומן ככזה שיצטרך לעשות את ההבדל. ואכן, לפחות בקדם העונה, הגארד בן ה-26 עונה על הציפיות, כשרק בשני משחקי גביע ווינר, מול הפועל אילת והפועל תל אביב, הוא קלע פעמיים 27 נקודות והראה שלירושלים יש העונה על מי לסמוך. "אני סקורר, זה מה שאני יודע לעשות הכי טוב", אומר קרינגטון בראיון לערוץ הספורט, "אבל הכי חשוב זה שהמאמן מצפה ממני לרמה מסוימת של אינטנסיביות ופוקוס בכל משחק וזה מה שאני מתכוון לעשות. אני לא אקלע 27 נקודות בכל משחק, אבל אני יודע שאני תמיד אעשה כל מה שהקבוצה צריכה".
יש רגעים במשחק שזה אפילו נראה קל עבורך
"כל מה שאני רוצה לראות את הכדור עובר דרך החישוק, זה הכל. לדעתי גם תלוי במידה רבה בשלבים המוקדמים של המשחק, כי אם אני קולע את הזריקה או השתיים הראשונות זה אולי מרגיש או נראה יותר פשוט עבורי".
איך אתה עם זה שאתה בא מהספסל?
"דיברתי על זה עם המאמן דז'יקיץ' לפני פתיחת העונה. עבורי זה שינוי כי הייתי בדרך כלל שחקן חמישיה, אבל אני מקבל את זה. הוא אמר לי שזה כוח גדול לקבוצה שיש כלי נשק כמוני שעולה מהספסל ויכול לשנות את המשחק. אין לי בעיה עם זה, להיפך".
למה בחרת דווקא בהפועל ירושלים?
"היו לי כמה הצעות בקיץ, מכמה קבוצות, אבל בסופו של דבר, אחרי שדיברתי עם המאמן ועם אנשים מהמועדון, זו היתה ההצעה שהכי דיברה אליי. תמיד אמרתי לעצמי שאני רוצה לבוא לירושלים לביקור, ככה שזה די מדהים שהגעתי לכאן לשחק כדורסל".
2020 הארורה
על פי מסלול הקריירה של קרינגטון - הוא היה אמור להיות היום במקום אחר לגמרי, עם כל הכבוד להפועל ירושלים. אלא ששנת 2020, שהיתה קשה לעולם כולו עם פרוץ מגיפת הקורונה, היתה תאונת שרשרת עבור קרינגטון. כל מה שיכול היה להשתבש, השתבש. "2020 היתה השנה הכי מטלטלת בקריירה שלי", הוא מספר. "אבל לשמחתי, יצאתי ממנה מחוזק".
קרינגטון חתם בבאסקוניה אבל בעיות בירוקרטיות שקשורות לעובדה שהוא בעל דרכון טרינדדי, הקשו עליו לקבל את אישור העבודה - ובאסקוניה החליטה לוותר עליו. "הקורונה השתוללה בעולם, לא ידעתי מתי אקבל את הדרכון ואת אשרת העבודה, והם התחילו להיות חסרי סבלנות", אומר קרינגטון. "לא היתה לי שליטה על זה והם לא רצו לחכות, זה בסדר ואני מבין את זה".
כמה מתסכל זה היה, להגיע ליורוליג ושדבר כזה קורה?
"זה היה ממש קשה, מתסכל מאוד. היתה לי לפני כן עונה טובה בגרמניה והתרגשתי מאוד לחתום בקבוצת יורוליג, זאת היתה אחת המטרות שלי, להגיע לליגה הזו. אבל אני מאמין שכל דבר קורה מסיבה מסוימת".
עברת למונאקו, וזה נהיה יותר גרוע
"כן, הרגשתי שכלום לא מצליח. שבועיים אחרי יום ההולדת שלי, ב-17 באוקטובר, קרעתי את הרצועה הצולבת וגמרתי את העונה. הרגשתי שהכל הולך לי הפוך. מונאקו זכתה ביורוקאפ בעונה ההיא, בלעדיי. הכל מעורבב לי בראש בתקופה הזו, הייתי מאוד אמוציונלי".
מה באמת עובר בראש כששני אירועים כאלה קורים, זה אחר זה?
"מצד אחד שאלתי את עצמי - למה לעזאזל זה קורה לי? אמא שלי היא אישה מאוד מאמינה, גם אני כזה, אז ידעתי שהכל קרה מסיבה מסוימת והשתדלתי להיות חיובי, להתרכז בהחלמה שלי ולחזור חזק יותר. למזלי היו לי אנשים טובים מאוד לצידי".
איך עברת את התקופה הזו?
"זה היה קשה, הייתי במונאקו, לבד. זו היתה תקופה קורונה אז אף אחד מהמשפחה לא יכול היה לבוא לבקר אותי אחרי שעברתי את הניתוח. בגלל זה אני אסיר תודה למונאקו, הם דאגו כל הזמן שיהיו איתי אנשים שידאגו לי בזמן שהייתי לבד בבית. היו לי כמה חברים לקבוצה שדאגו לי, אבל בסוף זו היתה עבודה שלי עם עצמי".
חזרת לעצמך?
"כן, אבל לקח לי זמן. עבדתי על עצמי, פיזית ומנטלית, שמתי את הכל מאחוריי. אני מרגיש שאני יכול להתקדם קדימה".
הכדורגלן שבחר בכדורסל
קרינגטון נולד בטרינידד וטובגו למשפחה שחיה ספורט. אביו ריינולד היה שחקן כדורגל ואף רשם 41 הופעות במדי נבחרת טרינידד, כשהיום הוא עדיין מאמן, ומשמש כעוזר המאמן בנבחרת טרינידד. "אני כל הזמן אומר למי שמכיר אותי, שהייתי צריך לשחק כדורגל", הוא מספר. "כל המשפחה שלי שיחקה כדורגל, גם אני שיחקתי. אבל כשעברנו לניו יורק, כדורגל כבר לא ממש היה פופולארי, אז בחרתי בכדורסל".
אבא שלך רצה שתשחק כדורגל?
"כן, אבל כמובן שזו היתה החלטה שלי בסופו של דבר. אני שמח מההחלטה הזו. כל החברים שלי בארצות הברית שיחקו כדורסל, אז במידה מסוימת זה לא הותיר לי ברירה".
הוא התאכזב?
"לא באמת, הוא כיבד את ההחלטה שלי. הוא שיחק עם שחקנים גדולים כמו דווייט יורק ואחרים, אז אולי הוא רצה שאהיה שחקן גדול בעצמי. הוא מאושר בשבילי שאני מגשים את עצמי בכדורסל".
למה אתה לובש את המספר 0?
"יש לזה משמעות. בלתי אפשרי מבחינתי הוא שום דבר, כמו המספר אפס. התחלתי עם 11 אבל בקולג' לא יכולתי לשחק איתו ומאז אני עם מספר 0 עם מה שהוא מסמל עבורי".
"אין פה שחקנים שחושבים רק על הסטטיסטיקה של עצמם"
אז קרינגטון, לפחות עד עכשיו, נראה כמו אחת החתיכות היותר חשובות בפאזל של הפועל ירושלים, כשהערב (שני) הקבוצה הזו כבר תעמוד במבחן הגדול הראשון שלה - מול דרושפאקה בליגת האלופות של פיב"א. "אני אוהב מה שיש לנו עד עכשיו", אומר קרינגטון. "היתה לנו קדם עונה טובה, אמנם הפסדנו להפועל ת"א אבל שיחקנו ונלחמנו, אני אוהב את איך שאנחנו משחקים ואת הפוקוס שלנו. אני מרגיש שהולכת להיות לנו עונה טובה".
מה גורם לך להיות אופטימי?
"אין לנו בקבוצה אנשים אנוכיים שמרוכזים בעצמם או מרוכזים רק בסטטיסטיקה שלהם או בתשלום החודשי. כולם רוצים שהקבוצה תנצח וזה בדרך כלל הדבר הכי חשוב".
איך אתה מרגיש כאן בינתיים?
"אני מאוד אוהב את הפועל, בשלב הזה בקריירה אני לא מסתכל על אם אני רוצה לחזור ליורוליג או להיות במקום אחר. אני רוצה להיות במקום שבו אני יודע שמעריכים אותי וככה אני מרגיש בהפועל ירושלים כרגע".
ברור לך שאולי בניגוד למקומות אחרים שהיית בהם, הפועל ירושלים זו קבוצה שרוצה לזכות בתארים, בכל עונה
"אני מבין לאן הגעתי, ברור לי שהקבוצה הזו מכוונת לתארים ואני אוהב את זה. אני אוהב את האתגרים ואת הציפיות, זה מוציא ממני דברים טובים".
