"לפעמים חלומות מתגשמים"...
4,500 כתומים בלב ובנשמה (כמעט 10% מתושבי העיר...) ליוו ותמכו אתמול בחבורה של לוחמים (וגם לוחמת אחת) להישג ספורטיבי ואנושי, שלטעמי, עדיין איננו מעכלים אותו ואת גודל השעה. אמרו כבר הכל על נס ציונה ועל המועדון הזה. שזו עיר שיש לה מועדון. שזה מועדון שיש עיר שלמה מאחוריו. שהמועדון והקהילה בעיר, חד הם. שזה מועדון צעיר וצנוע שדוגל בהמשכיות והתקדמות מתמדת. שבכלל מדובר במשפחה, והכל- הכל נכון.
אנשים מבחוץ לא ממש מבינים את הסצינה של עירוני נס ציונה בכדורסל ואת הקשר שלה לעיר ולקהילה, כי זה מקור הכוח של המועדון הזה. לא כסף גדול, לא אולם מפואר, לא שמות מפוצצים ולא מנגנון משוכלל. גם אמרו שאין בכלל מקום כזה, נס ציונה...שהיורופקאפ זה הגביע הרביעי והאחרון בחשיבותו ושהקהל כאן הוא קהל של קונצרטים.
אז אמרו.
ואמש (ראשון), העיר הקטנה הזו חוגגת גביע אירופי ואת הקונצרט ראינו על הפרקט, ביציעים ובכיכר העירייה באחת אחר חצות. ההישג הזה, זה לא משהו שאנחנו מפנימים ומעכלים. זה עוד ייקח זמן.
אבל בחלוף שעתיים משריקת הסיום, ידענו דבר אחד חשוב - שהלב מתפוצץ מגאווה ומאהבה. גאווה על המלחמה, ההקרבה, הדרך, הנתינה חזרה לקהילה, הקשר הבלתי אמצעי וחברות האמת.
אמרו וכתבו כבר הכל על הנפשות הפועלות - על יניב מזרחי, על קפטן טל, מאיר טפירו, כל סגל השחקנים, הצוות המקצועי, אנשי המנהלה והמדיה ובכלל כל מי שסובב את המועדון הזה 24/7. וכל מה שכתבו - אמת צרופה ואין מה להוסיף.
כתום עולה וחזק מתמיד!
