ההצהרות של דייויד בלאט ערב המשחק נגד פרוקום גדיניה נשמעות לאוהד הכדורסל מהצד כמו הפרזה: איך להיות שגדיניה היא קבוצה מסוכנת, כאשר מאזן המשחקים שלה עומד כרגע על 4:0 ביורוליג, ואפילו בליגה הפולנית, זו שבה זכתה באליפות בשבע השנים האחרונות ברציפות, היא הספיקה להפסד פעמיים בארבעה משחקים?
בואו ניקח מבט אחורה, אל שני מאמנים ישראלים שהכינו את הקבוצות שלהם השבוע למשחקים אירופיים. עודד קטש, מאמן הפועל ירושלים, אמר לפני המשחק נגד ריגה ביורוקאפ: "ממה שראיתי, הם מאוד מסוכנים. הם ממושמעים ואגרסיביים והשחקנים הגבוהים שלהם מאוד דומיננטיים, והאינטנסיביות שלהם היא משהו אחר". המשחק הזה הסתיים בניצחון דו-ספרתי.
אלעד חסין, מאמן מכבי חיפה, אמר לפני המשחק בגרמניה נגד פרנקפורט ביורוצ'אלנג': "הגרמנים הם הפייבוריטיים לסיים במקום הראשון בבית. זה משחק החוץ הקשה ביותר, לדעתי". חיפה ניצחה שם, מספר ימים לאחר שהפסידה בהרצליה לבני השרון ועל אף מאזן ליגה שלילי עד עכשיו.
לפעמים, ובניגוד לדרך בה הדברים מתפרשים מבחוץ, מאמן שמזהיר ומתריע אומר בדיוק מה שהוא רואה וחושב ולא בהכרח מחפש להנמיך ציפיות. באמצעות האמירות האלה הוא מתרגם בעצם את המחשבות שרצות לו בראש, ועל ידי כך מכין את עצמו ומחדד את חושי הקבוצה שלו באופן טוב יותר למשחק. יכול להיות שהתקשורת מעדיפה מאמנים שידברו בקול רם על 20 הפרש, אבל 20 הפרש כידוע עושים במגרש ולא מול המיקרופונים, העטים והפנקסים.
גם דייויד בלאט הולך בדרך הזו. הוא מדבר על חיה פצועה, על יריבה פולנית שיכולה להתחבר בכל ערב נתון ועל כך שמכבי ת"א היא לא קבוצה גדולה. מהצד זה מתפרש כמו הנמכת ציפיות. מבפנים זה איתות ותזכורת לעצמו ולשחקנים שלו שמשמעותן פשוטה: השלשה של דייויד בלו שייכת לשבוע שעבר, ה-39 הפרש על הפועל חולון שייך לליגה אחרת. הערב יש משחק חדש, יריבה אחרת, פרצופים אחרים, משימה שונה.
פרוקום גדיניה הפסידה פעמיים בשש נקודות הפרש ופעמיים נוספות בשבע הפרש עד עכשיו. המאמן שלה שיחק בעבר הרחוק במכבי ראשון לציון כרכז, והציג יכולת לא רעה בניהול משחק. בקבוצה שמאומנת על ידי מאמן ליטאי ומשחקים משחקים חמישה אמריקנים, גרמני, סרבי ובולגרי, קשה להרגיש את "הציביון הפולני" וסביר שיהיו דקות בלי אף פולני על המגרש.
הבעיה העיקרית של הקבוצה הזו נעוצה בעזיבה של קינטל וודס (סמארה) ודייויד לוגאן (ויטוריה), שהיו השחקנים המובילים, ובכך שהמחליפים שלהם לא מגיעים לרמתם כרגע. בעיה אחרת – הקבוצה משחקת בו זמנית בשלוש מסגרות ובסגלים שונים ומתקשה לפתח יציבות. החיים בדרכים קשים, כפי שזוכר ודאי דייויד בלאט מעונת הליגה האדריאטית של מכבי ת"א אי-אז ב-2002/03.
מכבי כבר שיחקה בטרום העונה נגד הפולנים בטורניר ורוצלאב וניצחה 65:83, אבל פרוקום היתה אז במצב של קליטת שחקנים תוך כדי תנועה. סביר שגם התוצאה הזו גורמת לתחושה הנוחה מדי לפני המשחק, לפיה מכבי רק צריכה להתייצב במגרש ולבחור באיזה הפרש היא מנצחת: 10, 15 או 25.
פרוקום לא רוצה להישאר היחידה שלא הפסידה
דורון פרקינס וג'רמי פארגו משחקים יחד תקופה קצרה יחסית, והערב הם ייתקלו בתרחיש שעוד לא קרה להם במשחק יורוליג רשמי: מולם יעמדו ארבעה גארדים אמריקנים שיחליפו זה את זה וינסו להפגין כל אחד את כוחו. בובי בראון, מייק ווילקס, דן יואינג וג'יי. אר. גידנס. כל אחד מביא משהו אחר, לחלקם ניסיון NBA, חלקם עושה טעימות ראשונות בכדורסל האירופי. יש לא מעט קבוצות באירופה שמסתמכות על חבורת גארדים אמריקנית. בדרך כלל הן מגיעות מהליגות בגרמניה, בלגיה והולנד. לא קבוצות של הצמרת האירופית, בכל אופן.
הצמד פ"פ, פארגו ופרקינס למי שטרם התרגל, שוכח מפעם לפעם את המחויבות לכדורסל קבוצתי ומעדיף פעולות אחד על אחד שמסתיימות, איך לומר, במסירה מוזרה ליציעים. השניים האלה, שבאותה נשימה מהווים חלק מרכזי במיוחד במכבי ת"א עד עכשיו, חייבים להיות מרוכזים מאוד. בינתיים, הפולנים אומנם מאבדים יותר מאשר מוסרים וחוטפים ביחד, אבל השינוי באנרגיות, בדיוק ובחיבור יכול להגיע בכל רגע נתון בדיוק כמו שבלאט אמר.
הקו הקדמי "הפולני" מורכב מאופן נדיר משני שחקנים בגובה 2.13: גרמני, יאן יאגלה, שמעדיף זריקה משלוש על פני זריקה משתיים, וסרבי, ראטקו וארדה, שמשחק בדרך כלל בצבע בהרבה התלהבות, וגם הוא עשוי לעקוץ לעיתים בשלשה. בגיל 31 וארדה נהנה מיכולת טובה עד עכשיו בקבוצה המי-סופר-כמה שלו באירופה.
אין יותר בלתי מנוצחות ביורוליג, בעקבות ההפסד אתמול של פנרבחצ'ה/אולקר בצרפת נגד שולה. יש רק שתי קבוצות שטרם ניצחו: ציבונה זאגרב, ששיחקה כבר אתמול והובסה בליטא בידי וילנה, והיריבה הערב בהיכל - פרוקום גדיניה.
ספק אם הפולנים יוכלו לנצח בתל-אביב הערב, אבל זו קבוצה שמחפשת להרים את המסך ולהגיח החוצה, אל האור. יש לה פוטנציאל לעשות את זה והיא מתקרבת למטרה בכל משחק שעובר. מכבי ת"א צריכה לגרום לה לדחות את התוכניות בשבוע אחד לפחות, ולעמוד בתוכנית המקורית שקבעה לעצמה בתחילת העונה: לנצח את כל משחקי הבית. הנה מוקש רדום שצריך לדלג עליו בשלום ולעבור למשימה הבאה ולא משנה אם בקלילות או בכבדות, בתחכום ממוקד או בעבודה קשה.
