המשחק הערב (חמישי, 21:00) בין מכבי ת"א למילאנו מסקרן מאוד, לא רק כיוון שזו הפעם הראשונה שמכבי מקבלת הזדמנות להחזיר לקבוצה לה הפסידה העונה, אלא גם מפני שהיא מגיעה ממש לאחר הפסד נוסף.
מכיוון שמכבי הפסידה רק פעמיים בעונה הזו, למילאנו ולירושלים, קשה עדיין להעריך כיצד השפיע עליה הפסד הליגה ביום ראשון. ובעצם, אם לשים דברים על השולחן, זה היה יותר מאשר ההפסד ההוא אלא היכולת הלא טובה לאורך שלושה המשחקים האחרונים שלה, כולל בניצחונות מול שרלרואה ולובליאנה.
דומה שמרתון שלושה משחקים בארבעה ימים הציף בבת אחת ובזמן קצר את כל הסוגיות שעומדות על הפרק במכבי בימים האלה, והן לא מעטות. ומאחר שדנו ודשנו בהן לא מעט בימים הקודמים, אולי עדיף לקחת מבט קדימה ולבחון מספר נקודות רלוונטיות ביחס למשחק מול מילאנו.
אחת, ג'ורדן פארמר חוזר מפציעה. אם היו ספקות, עכשיו ברור לכל שבלעדיו זו לחלוטין לא אותה קבוצה. לא שפארמר מבטיח יכולת נוצצת, הוא בעצמו הרי לא תמיד שומר על יציבות, אבל אין ספק שהנוכחות שלו מרימה את כל הצד ההתקפי בדרגה אחת לפחות. להבדיל מיוגב אוחיון ששומר נהדר על הכדור, אבל נזהר שלא להסתכן ומתקשה לקלוע (לא יותר מסל שדה אחד בכל משחק ביורוליג), פארמר הוא השחקן היוצר, זה שמעז, זה שמזיז דברים. אם יגיע ניצוץ של חיבור קבוצתי מחודש, הוא יגיע דרכו.
שתיים, הקליעה בקאנטים. חוץ מדייויד בלו, אף אחד, אבל ממש אף אחד, לא קולע. דובר בזאת די והמבט חייב ללכת קדימה ולא אחורה. זה מצב נדיר שלא יכול להימשך זמן רב ובמוקדם או במאוחר, כמו שרב מעיק, חייב להישבר. מילאנו חווה סיטואציה דומה בכל הקשור לאחוזי הקליעה משלוש. ולמעשה כרגע מדובר בקבוצת השלשות הגרועה ביורוליג (מילאנו) ובסגניתה (מכבי). שתיהן לא מגיעות ל-30%. הסבירות לערב קליעות מדהים מצד שתי הקבוצות בו זמנית נמוכה למדי, ולכן זו שתעלה מדרגה מחוץ לקשת, תגדיל משמעותית את סיכוייה לנצח.
שלוש, מה מעמדו הנוכחי של לנגפורד? דייויד בלאט ניסה לדחוף אותו באופן הכי בולט שאפשר במשחקים האחרונים, אבל אחוזי הקליעה של לנגפורד היו נמוכים מאוד. נראה שהסגנון האקטיבי-סוליסטי שלו פוגע בשחקן כמו דווין סמית' שמוותר וזז הצדה. העניין הוא שלמעט משחק או משחק וחצי טובים של סמית' עד עכשיו, כלל לא ברור אם הוא האיש שצריך ללכת איתו, או שאולי הניסיונות להכניס את לנגפורד לשיטה ולכושר משחק יועילו לקבוצה, בסופו של דבר, הרבה יותר וצריך פשוט להיות סבלניים לגביו.
כרגע האינסטינקט המיידי הוא לזרוק באוויר אמירה בנוסח "לשחרר את לנגפורד ולחפש אחר", או "להמעיט משמעותית בדקות המשחק שלו". הפעם, אחרי שלושה משחקים בארבעה ימים ועוד מספר ימי מנוחה, נראה מהן המסקנות של בלאט ועוזריו בעניין הזה, והאם הן חדות לכאן או לכאן.
ארבע, מפגש הדחפורים. ולא, אני לא מדבר דווקא על שחורציאניטיס נגד בורוסיס אלא על הסנטר של מכבי נגד גלינארי. מדובר אמנם בשחקנים בעמדות שונות, אבל שניהם משמשים כשחקנים שסוחטים הכי הרבה עבירות בקבוצות שלהם. למעשה, סופו הוא הסוחט המוביל ביורוליג לפי דקת משחק עם 0.34 עבירות וגלינארי שלישי עם 0.3.
אחד ההבדלים המשמעותיים ביותר במהלך ההפסד של מכבי במילאנו היה ההבדל בנתונים בין השניים האלה: גלינארי שיחק 34 דקות, סחט 10 עבירות וזרק 16 פעמים מקו העונשין. סופו שיחק רק 13 דקות, סחט 6 עבירות וזרק 5 פעמים מהעונשין. אז נכון, הוא לא יכול לשחק 34 דקות כמו האיטלקי בגלל בעיית כושר גופני, אבל אחרי ירידה מול שלרואה ולובליאנה, הוא חייב לשוב ולהציג את אחת מנקודות הכוח שלו – הדומיננטיות בסחיטת העבירות וההגעה לקו העונשין.
חמישית, מאליק היירסטון. הגארד/פורוורד של מילאנו היה זה שהוריד את השאלטר על מכבי באיטליה במשחק הטוב ביותר שלו ביורוליג, וכפי שהתברר בהמשך גם הטוב ביותר העונה עד כה.
כמעט כל הנתונים שהשיג הם נתוני שיא מבחינתו. הוא לא חזר על 25 נקודות או 7 ריבאונדים באף אחד מהמשחקים הבאים, גם לא על מדד משוקלל של 33 נקודות או 6 אסיסטים, אפילו לא על 2 שלשות במשחק. למעשה, בארבעה המשחקים הבאים ביחד הוא קלע רק שלשה אחת.
אלא שאז היה מדובר במשחק הראשון של העונה. שתי הקבוצות עוד לא היו מסודרות מספיק, וזו קרקע נוחה לשחקן מסוים לתת הצגת יחיד גדולה. עכשיו, כששתיהן נמצאות באיזושהי נפילה ביכולת (מילאנו הרבה יותר עם שלושה הפסדים רצופים), ואחרי שמכבי שוב ספגה הצגה משחקן בודד (יובל נעימי) יש לה הרבה מה להוכיח בסגירה של היירסטון הערב.
