לשיקגו הנוכחית היו את כל הסיבות להתפרק עוד במהלך העונה הרגילה. מצבת הפצועים של הבולס כבר דומה למגיפה. עד כדי כך, שנראה כי אלוהים לא רק עזב אותם לפני 15 שנה, הוא ממש זנח אותם, העביר אותם למצרים והחליט להוציא פרק המשך לעשר המכות.
אבל יש משהו בתלכיד שנבנה בעיר הרוחות שלא מאפשר לקבוצה להתפרק. זה מתחיל מהג'נרל מנג'ר, גאר פורמן, שבחר שחקנים לא רק על פי יכולת אלא גם לפי אופי; המאמן טום ת'יבודו שלא משנה כמה שחקנים שלו לא כשירים, הוא תמיד רוצה לנצח (אולי אפילו יותר מדי); ועד אחרון השחקנים - חסרי האגו, הנחושים, הממושמעים, שמפרגנים זה לזה, מקריבים אחד בשביל השני, נהנים לשחק ביחד ועושים את כל הדברים הקטנים.
שיקגו וברוקלין סיפקו את המשחק הטוב ביותר בפלייאוף עד כה, לכן זה רק מתאים וראוי שהסידרה הזו תהיה הראשונה שתלך למרחק המלא – משחק 7. והשוואה בין החמישיות שעלו לפנות בוקר מראה את כל ההבדל בין שתי הקבוצות.
הבולס: רובינסון, בלינלי, באטלר, בוזר ונואה. למעשה, רק השניים האחרונים הם שחקנים פותחים קבועים כשכל הסגל כשיר (לא שזה אי פעם קרה). השכר השנתי של החמישיה הזו - 30.1 מיליון דולר, וביניהם 3 הופעות באולסטאר. בצד השני, הנטס עלו עם וויליאמס, ג'ונסון, וואלאס, אוואנס ולופס, שעולים למיכאיל פרוחורוב לא פחות מ-61.3 מיליון דולר לעונה – "מזל" שהוא אוליגרך - וביחד הם רשמו 11 הופעות באולסטאר.
ואיך זה התבטא הלילה? החמישיה של הבולס סיימה עם 86 נקודות, 36 ריבאונדים, 13 אסיסטים, 5 חטיפות ו-6 חסימות (כולן של נואה) ב-192 דקות. בעוד שהחמישיה של ברוקלין סיפקה 72 נקודות, 33 ריבאונדים, 17 אסיסטים, 4 חטיפות ו-2 חסימות ב-182 דקות.
מי שרק מתרשם לפי המספרים עשוי להיות מופתע. מי שמכיר את שיקגו וראה את המשחק הבוקר, יודע שזה לא מקרי. זאת קבוצה שמזכירה יחידה צבאית. אפילו ת'יבודו מזכיר סמל עצבני ותובעני (שמאבד את הקול בערך 2 דק' בתוך כל משחק). מישהו פצוע? אחד אחר קם ותופס את מקומו. רוז והיינריך פצועים? רובינסון חולה וזקוק למנוחה? הרוקי מארקיז טיג (הרכז הרביעי!) נותן 14 דקות מהספסל בהן הוא קולע 4 נקודות ומחלק 3 אסיסטים. ולצורך העניין, בששת המשחקים הראשונים בסידרה (ביחד!) טיג שיחק 8 דקות, קלע 4 נקודות ומסר אסיסט בודד. והכלל הזה נכון גם עם בלינלי, מוחמד ועוד.
ב-NBA, אולי יותר מכל ליגה אחרת, הכישרון לרוב מנצח את הרצון. אבל אז מגיעה קבוצה כמו הבולס - עם סגל קצר ורווי פציעות, וללא יתרון בייתיות, ונותנת תקווה שאפשר גם אחרת. זאת הסיבה שתענוג לראות אותם, ובגלל זה כל כך קל לאהוד אותם – ולא משנה מה יהיה מול מיאמי.
