35 שנים חלפו מאז שקבוצת החוץ ניצחה במשחק מספר 7 של גמר ה-NBA. גם בסן אנטוניו יודעים את זה, ואחרי מה שקרה במשחק מספר 6, המשימה שלהם נראית קשה יותר. הגביע כבר היה בדרך לפרקט, אנשי האבטחה כבר הכינו את החבלים למנוע כניסת אוהדים, אבל אז, 5.2 שניות לסיום, עם שלשת השוויון של ריי אלן, הכל התהפך.
בסיום המשחק, האוירה בחדר ההלבשה של הספרס היתה של בית קברות. בעיקר שקט, של שחקנים שלא האמינו שנתנו לאליפות לחמוק מידיהם ולא הבינו איך זה קרה. "אני לא יודע מאיפה נמצא כוחות מחודשים" אמר מנו ג'ינובילי בסיום, "אני מרוסק". מנו הוסיף שהוא רק רוצה לחזור לחדר ולהיכנס למיטה, במיוחד אחרי הופעה אישית לא טובה ושפל קריירה של שמונה איבודים, שניים מהם ברגעים הקריטיים של ההכרעה.
ולמרות הכל, הקבוצה הותיקה מוצאת את הדרך לחזור לעצמה, ונראה שאם ההיט הרגישו שהם שבו מהקבר במשחק עצמו, הספרס מרגישים את אותו הדבר על היום שאחרי המשחק. באותו ערב ג'ינובילי לא חזר לבדו לחדר, והשחקנים יצאו לארוחת ערב קבוצתית שם סיפרו כי האוירה השתפרה וסיפקה תמיכה לכולם. הערב נסב בעיקר סביב סיפורים אישיים וסיפורי כדורסל. לא הוחלפו שם טענות לגבי איבודים, גם לא על החטאות מהעונשין או פספוסים בריבאונד חשוב.
טוני פארקר ובוריס דיאו, למשל, חלקו עם כולם את החוויה שלהם מאליפות אירופה 2005, וסיפרו איך הפסידו ליוון עם הבאזר (שלשה של דיאמנטידיס מחצי מגרש) אחרי שהובילו ב-7 נק' דקה לסיום. הצרפתים סיפרו גם איך היו חייבים להתאושש מול ספרד במשחק על הארד, ואיך מצאו את הכוחות לנצח אותו ב-30 הפרש. "זה עזר", הסביר היום טים דאנקן. "טוב להיות עם חבריך לקבוצה במצבים האלה. נהיה שם כדי לתת הכל".
כולם בסן אנטוניו מדברים על החוסן המנטלי הדרוש לחזור מההפסד הדרמטי ועל האתגר שמשחק 7 במגרש חוץ מביא איתו. המשפט שחזר על עצמו מפי רוב השחקנים היה "עדיין לא איבדנו את האליפות, יש לנו הזדמנות נוספת". בקבוצה מנסים להסתכל על התמונה הכללית ומזכירים שאם לפני כמה שבועות היו מוצע תסריט בו יובטח להם משחק 7 עם סיכוי לאליפות, הם היו קונים אותו בשתי ידיים. "אין הרבה הזדמנויות להיות במצב הזה" אמר ג'ינובילי, שנראה קצת פחות שבור מאתמול, "יש לנו עוד מה לשפר כקבוצה ואנחנו חייבים לשחק טוב יותר".
"אנחנו יודעים שאנחנו יכולים לנצח אותם פה" אמר פארקר, "ולכן זה לא משנה אם מפסידים ב-10 נקודות או בהארכה, אתה עדיין תהיה מאוכזב. אני לא דואג ויודע שנוכל לחזור מההפסד הזה". אפילו פופוביץ, שבד"כ ממעיט במילים, היה יותר ורבאלי היום ואמר שהעובדה שהחבר'ה לקחו את ההפסד כל כך קשה לא מדאיגה אותו, כי ככה הם אמורים להרגיש. "כל מה שאני יודע זה שהייתה לנו עונה מדהימה ושיש לנו אפשרות לזכות באליפות עדיין, וזה כל מה שחשוב".
ומנגד, אצל שחקני ההיט, מצב הרוח היה הרבה יותר קליל וכלל הרבה חיוכים וצחוקים באימון. "חזרנו מהמתים" אמר כריס בוש, "קיבלנו הזדמנות שניה לחיים והפעם לא נפספס אותה. אני מצפה שמחר ניתן את המשחק ההתקפי הטוב ביותר שלנו העונה".
במיאמי מאוד שמחים שמשחק 7 ייערך באמריקן איירליינס ארנה שלהם, והם מודעים לסטטיסטיקה ולחשיבות האירוח. פט ריילי היה נוהג להגיד שבשביל זה משחקים כל העונה - בשביל ה-"במקרה ו..." - במקרה ויהיה משחק 7, אתה רוצה שזה יהיה בבית, ולכן הוא הכריח את שחקניו לתת את המקסימום במשך העונה הסדירה כולה במרדף אחר המאזן הכי טוב.
בקרב האלופה מדברים על החשיבות של להישאר חזקים מנטלית לאורך כל המשחק. במשחק 6, אחרי שפגע רק ב-3 מ-12 מהשדה במשך 3 רבעים, לברון נכנס למצב התקפי וסיים עם 18 נקודות ברבע האחרון ובהארכה (ובסה"כ עם עוד טריפל דאבל של 32 נק', 10 ר' ו-11 אס'). אחרי שהודה אתמול שמידה של יאוש הכניסה בו את הצורך לתת את הכל, שאלתי אותו מה צריך לקרות כדי שייתן את הכל כבר מפתיחת המשחק? "בסופו של דבר זה המשחק האחרון של העונה. אתה חייב למצוא את כל האנרגיות שיש לך. כבר לא מדובר בטקטיקה. הם מכירים אותנו, אנחנו מכירים אותם וחייבים להישאר חזקים מנטלית." היום הוסיף "אתן הכל, אשאיר את כל מה שיש לי על הפרקט".
וייד גם הדגיש את הצורך בפוקוס מנטלי: "אי אפשר לנצח ב-40 דקות ולא ב-45. חייבים להילחם במשך כל שניה מ-48 הדקות". וייד לא פתח אתמול ברבע השלישי כי קיבל טיפול בברך בזמן הפסקת המחצית. היום הוא הודה שהברך כואבת ונפוחה אבל שהוא לא מתכוון לתת לה לעצור אותו. אריק ספולסטרה חיזק אותו ואמר שייתן לו לנוח כמה שאפשר, במהלך פסקי הזמן, אבל שאינו מתכוון לשוחח איתו על כמה הוא יכול לתת. "הוא יודע במה מדובר ומה מונח על הכף", אמר המאמן על הכוכב שלו.
לסיכום, בשתי הקבוצות מודעים לגודל המעמד, כולם מסכימים שמשחק 6 כבר הפך לקלאסיקה בהסטוריה של סדרות הגמר ומדברים על כך שזאת אחת הסדרות הטובות, המוזרות והמהפכניות ביותר שראינו בשנים האחרונות. האיש במרכז תשומת הלב, לברון ג'יימס, סיכם טוב מכולם כשאמר בחיוך גדול בסיום המסע"ת שלו, "הקבוצה הטובה ביותר תוכתר ביום חמישי, תודה".
