1. האירוניה. מקרה דונלד סטרלינג הוא הפעם השנייה בלבד בה ה-NBA לוקחת את הבעלות על קבוצה מבעליה המקוריים. בפעם הקודמת, בשנת 2011, נקלע ג'ורג' שין, בעלי ניו אורלינס הורנטס, למצוקה כספית חמורה. הקומישינר דאז דייויד סטרן החליט להעביר את הקבוצה לבעלות משותפת של כל 29 המועדונים האחרים – כאשר הוא מקבל זכות וטו על ההחלטות המקצועיות – עד שנמצא רוכש חדש. מיד עם סיום ההשבתה, החליטו מנהלי ההורנטס להעביר את כריס פול ללוס אנג'לס לייקרס בעסקת חליפין בה היתה מעורבת גם יוסטון. רק שסטרן הטיל וטו "מטעמי כדורסל", ולא פירט למשך מספר ימים – בצעד שהדהים ולעתים הכעיס את פול ואת ציבור חובבי הליגה.
בכך, הציב רף חדש: מעתה יידע כל בעלים לאן הוא נכנס ומה אסור להגיד, בליגה שמובילה את מדדי השונות והגיוון בספורט המקצועני האמריקני. את הבעלים הגזען, שלדברי המנג'ר שעבד תחתיו בעבר אלג'ין ביילור ראה בקליפרס "מטע בו שחורים עניים מהדרום עובדים אצל מאמן לבן", ששרד בליגה 33 שנים של חילופי דורות, פרסונות וגישות ניהוליות, סילבר בעט החוצה. הוא רק נראה כמו פרקליט צנום עם קול גבוה שנכנס לנעליים גדולות. אל תתעסקו איתו.
3. הצדק הפואטי. יכול להיות שאותה מאהבת, "רודפת זהב" לפי התביעה שהגישה אשתו החוקית של סטרלינג, טמנה לבעלים מלכודת, אבל זה לא משנה. כל כך הרבה סיפורים גדולים ומשני היסטוריה התחילו בגלל הדלפה מישיבה, פקיד ממורמר, פליטת פה קטנה. "יכול להיות שזו הפעם הראשונה שאתר הרכילות TMZ יגרום למשהו טוב?", שאל משתמש טוויטר בשבת. במקרה הזה, המטרה מקדשת את האמצעים.
בתור התחלה, מגיע לאוהדי קליפרס בעלים טוב יותר מהאיש תחתיו רשמה הקבוצה רק 37 אחוזי הצלחה ושני ניצחונות בסדרות פלייאוף ב-33 שנים. הם, שצועקים כבר שנים שסטרלינג אינו בעלים לגיטימי, יהיו המרוויחים הראשונים מהעניין. לא ברור עדיין מי ייקח את הקבוצה, אבל תהיו בטוחים שעל מועדון עם מאמן ושניים מהשחקנים הטובים בליגה יהיו קופצים. סטרלינג,שרכש את המועדון ב-12.5 מיליון דולר (38 שחקני NBA מרוויחים יותר רק בעונה הזו) בשנת 1981, כנראה ידפוק חתיכת אקזיט קבוצה שתתומחר בסכום שעשוי להתקרב למיליארד דולר. ייצא גדול. העיקר שייצא.
4. הגזענות. רבים יגידו שה-NBA צבועה: לשחקנים העשירים לא אכפת שאת הנעליים שלהם מייצרים בסדנאות יזע בסין, רוב הבעלים והמנג'רים עדיין לבנים, וטענה שעלתה לא מעט בימים האחרונים – ל-NBA אכפת רק משמה הטוב ומהאינטרסים המסחריים, והיא ממהרת להרחיק גורמים שפוגעים בתזרים המזומנים שלה.
מלחמה בגזענות היא אינטרס מסחרי? אם כן, אז טוב שכך. 14 חברות שהסירו תוך לילה אחד את חסותן מהקבוצה היו רק הסימן הראשון לכך שכסף לא מוכן להידבק לטינופת. אם מדובר על עולם בו הערות גזעניות דוחות עולות לאדם השווה 2 מיליארד דולר באפשרות להחזיק קבוצת ספורט, אם מדובר על עולם בו עורך דין לבן בן 52 מניו יורק (שאגב, סגנו ויורשו העתידי בתפקיד, מארק טייטום, הוא אפרו-אמריקני) מפגין חזית אחידה עם כדורסלן שחום עור בן 29 מאקרון, אוהיו, אם מדובר על עולם בו פוליטיקלי קורקט אמריקני משמע נוק-אאוט לאדם שמאמין ששחורים נחותים מלבנים – ובכן, אני רוצה לחיות בעולם כזה.
