"רק רציתי ללכת". המחווה לפלופ של פורטלנד

למרות שזכה לכבוד מהמועדון והקהל, לקח לאודן זמן להסכים להגיע: "כמובן שהייתי צריך לעבור תהליך של גדילה. אם היו שואלים אותי את השאלה אם להגיע לפני 7 שנים, הייתי חושב אחרת. כרגע אני רק חושב על להיות פה עם המשפחה שלי. הכדורסל לקח אותי לכל מיני מקומות ואני מודה על כך לבלייזרס. אני מתכוון לבקר את הקבוצה באימון, שם יעלו הרבה זכרונות. הרבה זיעה ודמעות היו באולם הזה". 

למרות מה שעבר, אודן לא עזב את המשחק: "אני מקווה להיות אדם חיובי. מישהו שיכול להסתכל קדימה בגאווה. עם כל מה שעברתי, כל הפציעות, העליות והירידות, הביאו אותי להיות מי שאני היום. אני רוצה להשפיע על שחקנים צעירים ואני מקווה שאוכל. אני לא מאמן כרגע, אבל מדי פעם אני עובד עם ילדים. אני רוצה לעשות מחנות כדורסל, במיוחד לעבוד עם גבוהים. אני רוצה להיות סביב המשחק".

"במשך תקופה מסוימת, בשל כל תהליכי ההחלמה שעברתי, כל העליות והירידות הכדורסל הפך לשולי כדי שרק אוכל ללכת. היה זמן ששכחתי מזה ולא היתה לי את התשוקה שהביאה אותי למצב הזה. ואז הרגשתי רע שלא קיבלתי חוזה של 100 מיליון דולר כמו כולם (צוחק), אבל אני תמיד יאהב את המשחק. כשפרשתי, הדבר הראשון שעשיתי זה לצפות במשחקים. אני לא יכול להתחמק מזה".

"היו אולי שישה חודשים שבודדתי את עצמי מהמשחק, אבל בכנות כשחברתי לבית ספר, תמיד הייתי סביב המשחק. אף פעם לא באמת עזבתי את המשחק. אשמח לחזור לאימון בסופו של דבר. כשהבת שלי תהיה בת 16 ולא תרצה להיות איתי, אני מקווה לחזור לאמן".

אודן עדיין מתעסק בשאלה מה היה קורה אם, אבל לא נותן לזה להשפיע עליו יותר מדי: "יש תכנית ב`מארוול` של דיסני שנקראת `מה אם` ואני צופה בזה כל הזמן (צוחק). כשאני לבד, אני חושב על זה, אבל לא נותן לזה לקחת יותר מדי מהחיים שלי ומהמחשבות שלי. אני יכול לשלוט רק במה שקורה עכשיו. העבר ישפיע עליי, אני אוהב לחשוב על מה יכול היה לקרות, אבל אני יכול רק לבנות לקראת מה שאני רוצה שיקרה עכשיו".