הביג ת'רי אאוט, הפאוור קאפל אין. אם בעבר ראינו שלישיות של כוכבי NBA מתאחדות, כמו בבוסטון של פירס-גארנט-אלן ואז במיאמי של לברון-ווייד-בוש וכן הלאה, הרי שכעת נראה שהמגמה היא חיבור בין שני שחקנים איכותיים, עם בנייה של סגל כמה שיותר רחב סביבם ועם חוזים קצרים יחסית. לא מסתדרים? לא נורא. עוד שנתיים-שלוש (ות'כלס גם לפני, כי תמיד יימצא פיתרון כמו שגילינו בקיץ הזה) אפשר להחליף ולהתחיל מחדש.
אז כעת, אחרי שנדמה שכל אבני הדומינו המרכזיות סופסוף נפלו (אבל מי באמת יודע עם הליגה המשוגעת הזו), ניסינו לדרג את זוגות הכוכבים בליגה בעונה הקרובה, מלמטה ועד לפסגה. בסך הכל, יש לנו שמונה זוגות פלוס כניסת בונוס. לא מסכימים? מעולה. התגובות מחכות לדירוג ולהסברים שלכם.
כניסת בונוס: קווין דוראנט וקיירי אירווינג (ברוקלין)
KD לא ישחק בעונה הקרובה כמובן, כך שכדי לדעת עד כמה השילוב שלו ושל קיירי איכותי ביחד נצטרך לראות איזה דוראנט חוזר מהפציעה הקשה ואיך הוא באמת מסתדר עם אירווינג, שברח מבוסטון כל עוד נפשו בו אחרי ששני הצדדים לא התחברו זה לזה.
הפוטנציאל בהחלט שם. אופי טוב או לא, יכולות הכדרור של אירווינג והסיומת שלו באזור הסל הן מהטובות שהמשחק ראה וההגנה מתכווצת אליו בלי הפסקה, מה שיכול לפנות המון שטח לדוראנט. מעבר לכך, שניהם קלעים אדירים ביציאה מהחסימה ואם ימצאו את התיאום הנכון לפיק-נ-רול גבוה, זה יכול להיות נשק קטלני לגמרי.
קיים סיכוי סביר מאוד שאחרי כמה חודשים של שיתוף פעולה נצטרך לשים אותם באחד המקומות הגבוהים של דירוג דומה, אבל כל עוד אחד מהם מושבת, זה ייאלץ להמתין.
בונוס לבונוס (דאלאס): כשקריסטאפס פורזינגיס יחזור לשחק, נראה מה מצבו אחרי שנה וחצי בחוץ, אבל השילוב עם לוקה דונצ'יץ' יכול להיות פנומנלי.
מקום 8: קמבה ווקר וג'ייסון טייטום (בוסטון)
כן, זה קצת למתוח את הרעיון, אבל קמבה היה אולסטאר בכל אחת משלוש העונות האחרונות וטייטום אמור להיות אולסטאר פעמים רבות בעתיד, כך שיש צ'אנס לא רע בכלל שכבר השנה נראה מהם ניצוצות של צמד איכותי.
זה מה שטייטום היה אמור להיות בעונה החולפת יחד עם האקס, קיירי, אך זה ממש לא קרה. קמבה, באופי ובסגנון המשחק שלו, יכול להתאים הרבה יותר לכוכב הצעיר, שדילג בקלילות מעל קיר הרוקיז, אך נתקל בעוצמה בסופמור סלאמפ וגילה בשנה החולפת שהוא עוד רחוק מהכוכב שהוא אמור להיות בעתיד.
קמבה מצדו, מקבל הזדמנות ראשונה וכנראה אחרונה לשחק בשביל קבוצה עם שאיפות רציניות ולהרים את הרמה שלו עוד צעד למעלה. כרגע הם במקום האחרון ברשימת הזוגות, אבל מצד שני, יש רק שמונה זוגות ברשימה הזו לעונה הקרובה, כך שהשניים הללו יכולים לעשות משהו מעניין. רק שקודם טייטום צריך להוכיח שהוא אכן השחקן השני בטיבו של הסלטיקס.
מקום 7: ג'ואל אמביד ובן סימונס (פילדלפיה)
מבחינת כישרון טהור, הצמד הזה כבר היה צריך להיות הרבה יותר גבוה ברשימה, אבל משהו שם לא מתחבר בין השניים, עד כדי כך שבעונה שעברה ג'ימי באטלר בכלל היה אחד משני השחקנים המובילים לצד הסנטר הקמרוני, בעודו דוחק את סימונס הצידה.
באטלר עזב, טוביאס האריס נשאר בחוזה ענק ואל הורפורד הגיע, אבל נראה שזה עכשיו או לעולם לא עבור השילוב של אמביד את סימונס, שני היהלומים שנשארו מהפרוסס של פילדלפיה. או שהם ילמדו איך להפוך אחד את השני לטובים יותר, עכשיו כשזו שוב, ולגמרי, הקבוצה שלהם, או שאחד מהם (סימונס) יצטרך לעזוב בשלב מסוים.
הארכת החוזה הגדולה שקיבל האוסטרלי מראה שאלטון ברנד ופילי ממשיכים להאמין שזה יתחבר ויהיה בסדר. הסיקסרס חייבים לעבור את חצי גמר המזרח כדי שכולנו נמשיך להאמין ביחד איתם.
מקום 6: סטף קרי ודיאנג'לו ראסל (גולדן סטייט)
צמד עם כוכבית. כמובן שזה אמור להיות המקום של קליי תומפסון, בטח עכשיו כשקווין דוראנט עזב, אבל קליי פצוע ולפחות עד שיחזור וכל עוד הווריירס לא ישתמשו בראסל לטרייד, זה הוא וסטף והם יצטרכו להשאיר את הקבוצה בעניינים ובמרוץ לפלייאוף במערב הפרוע.
קרי כבר הוכיח בעבר שהוא מסוגל לסחוב את הקבוצה ברמה ההתקפית (אם מישהו פספס את משחק 3 בגמר האחרון) וראסל הפגין בעונה החולפת אופי נהדר ושדרוג עצום במשחק שלו. הוא לקח את הנטס על גבו להופעת פלייאוף והפך לאולסטאר לראשונה בקריירה.
אם סטף ייקח על עצמו את האתגר וינסה לתת עונת MVP שלישית בקריירה, לפחות עד שתומפסון יחזור ואם ראסל יידע למצוא את מקומו בשיטה הייחודית של הווריירס (ואולי להגיע לקו מדי פעם), הם יכולים להיות צמד מצוין. הכישרון והאופי בהחלט שם.
מקום 5: דמיאן לילארד וסי ג'יי מקולום (פורטלנד)
קצת מהישן והטוב. השניים הללו הובילו העונה את הבלייזרס לגמר המערב לראשונה אחרי 19 שנים וכל אחד מהם הראה בשלב מסוים לאורך הדרך לשם שהוא כוכב לגיטימי ומעלה ב-NBA.
לילארד כמובן היה חתום על הניצחון המוחץ בסיבוב הראשון מול אוקלהומה סיטי, אשר בשיאו הגיעה השלשה שנעלה את הסדרה והתגובה הבלתי נשכחת שליוותה אותה. מקולום עשה זאת מול דנבר, עם כמה משחקים עצומים ובשיאם, הניצחון במשחק השביעי והמכריע.
היכולת המצוינת של שניהם ממש לא הספיקה מול הווריירס החסרים, כך שעדיין קיים חור די גדול שלא בטוח שלילארד ומקולום מספיק טובים בשביל למלא, אבל התיאום והניסיון מקפיצים אותם מדרגה והעובדה שסופסוף עשו העונה את הצעד קדימה בפלייאוף חשובה אף היא.
מקום 4: יאניס אנטטוקומפו וכריס מידלטון (מילווקי)
ועוד צמד שכבר משחק כמה שנים ביחד, הפעם במזרח. ה-MVP הטרי העלה את הרמה שלו עוד קצת בעונה החולפת ועדיין לא נראה כמו שחקן שלם, אלא ככזה שעוד יילך וישתפר, מה שצריך להפחיד את ה-NBA. זו הסיבה המרכזית שהשניים הללו מקדימים את הצמד של פורטלנד.
מידלטון, אולסטאר לראשונה בקריירה, היה די חלש בפלייאוף ואפילו לא השחקן השני בטיבו בקבוצה (מלקולם ברוגדון היה יותר טוב ממנו וכנראה שגם ברוק לופז), אבל במילווקי מבינים את החשיבות והאיכות שלו ולא היססו יותר מדי בקיץ לפני שנתנו לו הארכת חוזה לחמש שנים תמורת 178 מיליון דולר.
לפחות בשנתיים הקרובות, והבאקס מקווים שגם הרבה מעבר לזה, השניים הללו יובילו את הסגל ואם לא יקרה משהו יוצא דופן, ימשיכו לבלות הרבה מאוד בצמרת המזרח. בעונה שעברה זה הספיק לאחת העונות הסדירות הטובות בתולדות המועדון, אבל לא בפלייאוף שם הבאקס קרסו רגע לפני העפלה לגמר ה-NBA. הם עדיין מציגים את הצמד הכי איכותי במזרח, לפחות לעונה הקרובה.
מקום 3: ראסל ווסטברוק וג'יימס הארדן (יוסטון)
כפי שנכתב פה מיד לאחר טרייד הענק האחרון, זה שאיחד בין שני ה-MVPים והחברים לקבוצה לשעבר, לכל אחד מהם יש תכונות שליליות מאוד בולטות, כאלה שאי אפשר להחביא או להתעלם מהן בשלב זה של הקריירה והאמת, אף אחד משניהם גם לא ממש מנסה לעשות זאת.
יחד עם זאת, כפי שגם כן נכתב, שניהם מכונות כדורסל משומנות. הם מנוסים, הם מבריקים והם מסוגלים לייצר נקודות לבד (היחידים בחמש השנים האחרונות עם למעלה מ-10,000 נקודות) או לחברים לקבוצה, לתקוף את הסל, להוביל כדור ובאופן כללי, לשלוט במגרש.
שאלת ההתאמה ביניהם תהיה כמובן המפתח לכל מה שיוסטון מקווה שיקרה מהטרייד הזה. מה שהתאים באוקלהומה סיטי לפני כמעט עשור, עם הארדן כשחקן שישי וראסל ככינור שני, לא רלוונטי בכלל עכשיו. יחד עם זאת, אם כל אחד מהם יהיה מוכן להקריב מעט בסיטואציה הנוכחית, בה הוא משחק עם חבר טוב, זה עשוי להיות צמד די מדהים.
מקום 2: קוואי לאונרד ופול ג'ורג' (לוס אנג'לס קליפרס)
הקרב על המקום הראשון היה מאוד, מאוד צמוד וקשה להכרעה. מן הסתם, אם מסתכלים נטו על העונה האחרונה, קוואי, ה-MVP של הפלייאוף וג'ורג', השחקן השלישי בטיבו לאורך שני-שליש מהעונה הסדירה עד שנפצע, אמורים להיות במקום הראשון. אבל אנחנו מנסים להסתכל קדימה, ולא אחורה.
וקדימה, יש לא מעט חששות. שניהם די פציעים ולפחות ג'ורג' לא יגיע לעונה הקרובה בכשירות מלאה. קוואי קיבל טיפול בכפפות משי בטורונטו עד שבאמת היה צריך אותו ולא צריך להיות מופתעים אם לפחות עד הפלייאוף יהיו כמה חריקות בצמד הזה ומשחקים בהם לו וויליאמס ומונטרז הארל יצטרכו לסחוב את הקליפרס.
אלא שיש כמובן גם צד שני, הצד החיובי, והוא עצום. נסו להקפיץ או למסור כדור כשקוואי וג'ורג' יחד על המגרש. שיהיה לכם בהצלחה עם זה. שני משחקני ההתקפה-הגנה הטובים בליגה, לצד יאניס, הולכים להפוך למפלצת דו-ראשית אימתנית כשיגיע המאני טיים והם יספיקו להתחבר מעט. עד שנראה את זה, אם הם לא יהיו פצועים, הם נשארים רק במקום השני.
מקום 1: לברון ג'יימס ואנתוני דייויס (לוס אנג'לס לייקרס)
לברון ג'יימס אף פעם לא שיחק עם מישהו כמו אנתוני דייויס. אנתוני דייויס בטח ובטח שאף פעם לא שיחק עם מישהו כמו לברון ג'יימס. בניגוד לקוואי ופול ג'ורג', שיכולים לשייט עד הפלייאוף, קינג ג'יימס ו-AD חייבים להראות כבר מהרגע הראשון שכל מה שקרה בחצי השנה האחרונה היה שווה את זה.
הטרייד הכושל של פברואר חירב לשתי הקבוצות שלהם את העונה והשאיר את דייויס כמעט חצי עונה בחוץ, בתקופה שאמורה להיות שיא הקריירה שלו. המנוחה הזו, גם שלו ובעיקר של לברון שלראשונה מזה כמעט עשור סיים את העונה שלו באמצע אפריל ולא באמצע יוני, אמורה לאפשר לשניהם להתחיל הכי מהר שלהם ולאט לאט להגביר.
הסגל של הלייקרס לא מרשים במיוחד סביבם, אבל המהלכים ביניהם אמורים להיות בלתי ניתנים לעצירה ברגע שיהיה קצת תיאום. הגאונות של לברון אולי נשכחה קצת בגלל העונה הכושלת של הלייקרס, אבל עדיין מדובר בשחקן הכי חכם בעולם ובאחד מחמשת השחקנים הטובים בליגה. כנראה שגם דייויס נמצא ברשימה המצומצמת הזו ויחד, הם יכולים לייצר איכות היסטורית.
