sportFive1185721 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5

הגענו לעשירייה הראשונה! לא יודע מה איתכם, אני מתרגש.

10 - ג'ה מוראנט, ממפיס גריזליס
למה הוא כאן - כי הוא דינמו התקפי נהדר, ומנהיג של הקבוצה הכי מלוכדת בליגה. בחסות יכולות אתלטיות חוצניות, והנכונות לעשות בהן שימוש תכוף ביותר, ג'ה הוא המופע הכי טוב בליגה. מוראנט החליט להרים את היוסג'-רייט שלו העונה, וממפיס מרוויחה עם התקפה קבוצתית נפלאה. הקבוצה זינקה מהמקום ה-16 בליגה ביעילות בעונה שעברה למקום הרביעי העונה. הוא פשוט הפסיק לוותר ליריבות על פוזשנים, ותוקף את הצבע בפראות פעם-אחר-פעם בדרך לנקודות, עבירות, או מסירות לזריקות פנויות ודאנקים. הוא לא קורא משחק ברמה של טריי, לוקה או כריס פול, למשל, אבל הוא גם לא ממש רחוק מהם. נראה שממש כיף לשחק איתו. והוא רק בן 22! הוא יהיה שחקן ענק בליגה הזאת.
למה הוא רק כאן - כי הוא פצפון. אין הרבה שחקנים בגודל הזה שמובילים קבוצות לאליפות. וכי אני מפחד שאולי נגלה שהוא יחסית פציע. הוא משחק כמו כדור באולינג והוא במשקל של כדור נוצה. הלוואי שהייתי יכול למקם אותו גבוה יותר.

9 - ג'ייסון טייטום, בוסטון סלטיקס
למה הוא כאן - ביום טוב טייטום יכול לתת פייט לשמות שמעליו ברשימה. הוא לא רק ארוך כמו סדר פסח, הוא גם גדול וחזק מהשומרים שלו. אחרי שנים שבהן שייף את יכולתיו כשחקן חוץ, נדמה שלאחרונה הוא לומד לנצל את העליונות הפיזית שלו בצורה עקבית יותר. הגנתית הוא אחד מהשחקנים הכי טובים בעמדה שלו, במיוחד כשומר קבוצתי ובחילופים.

בקונטקסט רחב יותר, הוא גם מרוויח מהיותו במקום הנכון בזמן הנכון מבחינת העמדה שלו. אין מצרך חשוב יותר משחקני כנף שיכולים להיות האופציה הראשונה בהתקפה, ואם הם יודעים לשמור זה בכלל ג'קפוט. כיוצר טייטום לא נמצא בסקאלה של לברון, לוקה, דוראנט והאחרים, אבל הוא בהחלט ראוי, כך שהוא נותן להתקפה 'רצפה' שהיא לא רעה בכלל. כשהוא מתחמם, מה שלרוב יקרה אחרי ינואר, תפסו מחסה.

למה הוא רק כאן - כי הוא לא ברמה של הטובים ביותר עדיין. הוא מגיע ללבל שלהם הרבה פעמים בעונה, אבל המנעד שלו מבחינת השפעה על המשחק עדיין גדול מדי בשביל להיחשב כאחד מהם. הוא רק בן 24, יש לו זמן.

8 - קוואי לנארד, לוס אנג'לס קליפרס
למה הוא כאן - בשיאו הוא כוכב-על בלי חולשות, ועוד לא קיבלנו אישור סופי שהשחקן הזה כבר לא שם לעוד ריצת פלייאוף אחת. מדובר בסקורר יעיל וקטלני, עם משחק חצי-מרחק משובח, ויכולת להגיע עד הטבעת. הוא כל כך חזק שאין דרך לעצור אותו מלהגיע לנקודות שלו, ומשם הוא תלוי רק בעצמו. הגנתית הוא כבר לא דומיננטי כמו שהיא בעבר, אבל הוא עדיין יכול לנעול את הכוכב של היריבה בכלוב עד שיתחנן לחילוץ.
למה הוא רק כאן - כי הוא כנראה לא ישחק עוד בק-טו-בק בחיים שלו, ולפני הפלייאוף צריך להגיע לשם. הפציעות שלו מספיק עקביות וצפויות בשלב הזה, אז חייבים לשקלל אותן, למרות שזה מבאס. אני גם לא מחזיק ממנו מנהיג דגול, לא שאני מוריד לו המון נקודות על זה.

מדרגה #2 - "בשיא הקריירה שלי הייתי/אהיה מדרגה אחת למעלה"
7 - לברון ג'יימס, לוס אנג'לס לייקרס
למה הוא כאן - כי לא קם שחקן כדורסל שלם יותר בהיסטוריה. הוא מנצל את השנים שהוא צובר והזיכרון הצילומי שלו להמשיך ולהשתפר בקריאת המשחק שלו, באופן שבאופן מעשי מאט את ההתבגרות שלו. אה, והוא גם משקיע מיליון וחצי דולרים בשנה בשביל להאט את ההתבגרות שלו. לא זכור לי אתלט ששמר על עצמו ככה. הוא בן 37 ונראה כאילו הוא יוכל לשחק בליגה עד גיל 50 (מתי ברייס יכול להיבחר בדראפט?).

בלי להתעסק בגיל, או במי שהיה, כיום ג'יימס הוא שחקן התקפה נפלא, שיכול לשחק בכל עמדה ולעשות כל תפקיד כמעט. הוא הכי טוב עם הכדור בידיו, אבל העמיד סטטיסטיקות מטורפות העונה גם כששיחק יותר כסנטר. למעשה, מבט מפוקח על הדרך שבה הוא השיג את המספרים שלו יראה מעין אוקסימורון. האוקסימורון של לברון. זה ישמע כאילו אני הייטר, אבל חשוב להצביע על העובדה שפרנק ווגל שם את לברון כסנטר כדי לתת להתקפה שלו צ'אנס, על חשבון ההגנה שהייתה מחורבנת גם בלי קשר. במובן מסוים ככל שהעונה של הלייקרס הייתה יותר גרועה, ככה הלייקרס הסתמכו יותר על הרכבים שמעשית ניפחו את התפוקה של ג'יימס. שימו לב - זו לא ביקורת כלפי ההחלטה של ווגל או על המיינד-סט של ג'יימס.

למה הוא רק כאן - עם לברון יש המון עניין סביב שליטה. קשה לי להמר נגדו כי גם כשהוא מפסיד זה מרגיש כמו החלטה מודעת לאגור כוחות לקראת הניסיון הבא. זה נכון גם במהלך משחק. ג'יימס יודע איך ומתי לעזור בהגנה, וכשהוא לא נע למקום הנכון זה נראה כאילו הוא בוחר לא להיות שם, במחיר של סל. אנחנו גם זוכרים טוב טוב את מתג האון-אוף שהיה לו ולקליבלנד. אבל יש גם אשליה של שליטה. היפותטית, אנחנו נרגיש שג'יימס בשליטה גם הרבה אחרי שזה כבר לא יהיה המצב. ואני רוצה לתת מקום לאפשרות שזה כבר קרה. אולי זה כבר לא היפוטתי. ג'יימס הוא גם היחיד ברשימה שכישוריו כג'נרל מנג'ר צללים נכנסים לשיקול, ולא לטובתו.

6 - סטף קרי, גולדן סטייט ווריורס
למה הוא כאן - הוא אחד משחקני ההתקפה הכי טובים בליגה, והיה הטוב שבהם עד ממש לא מזמן. זה לא רק העובדה שהוא דורש שמירה צמודה מהחצי, אלא תשומת הלב הכוללת שהוא מושך הופכת את משחק ההתקפה של הלוחמים לפשוט ביותר לפעמים. חשבנו שהסגנון שלו יוליד צאצאים, וקמו לא מעט ניסיונות חיקוי, אבל הם נשארו כאלה. אתם כבר יודעים מי זה סטף קרי. הוא מיוחד במינו.
למה הוא רק כאן - כי העונה הפושרת שלו מלחיצה אותי. הוא בן 34. או שהוא יותר תלוי בדריימונד גרין ממה שחשבנו, או שהוא מזדקן, או שזה בליפ בראדאר. מעבר לכך, ראינו אותו נחלש סטטיסטית בפלייאוף לעיתים תכופות יותר מסופרסטארים אחרים ברמה הזו. אני בעדו ממש, אבל אי אפשר להתעלם מזה.

5 - ג'ואל אמביד, פילדלפיה 76'
למה הוא כאן - הוא מפלצת מאז שהחל לשחק בליגה, אבל זה מפחיד כמה הוא השתפר העונה. הוא קורא את המשחק הרבה יותר טוב מבעבר, וכבר לא צריך שיכניסו לו כדור לפוסט-אפ, הוא יכול להוריד שחקנים לאותיות בעצמו מכדרור, או פשוט להרוג אותם מבחוץ. הוא מגוון ויעיל יותר כקלעי מכדרור או אחרי פיקנ'פופ, ויכול לפלס לעצמו ספייס בכל נקודה על המגרש. אף אחד לא חזק מספיק בשביל לעצור אותו. הוא מחייב דאבל-טים אוטומטי - אחרת זה סל, פאול או סל ופאול.
למה הוא רק כאן - הוא עוד לא נתן פלייאוף אחד עקבי שעומד בסטנדרטים שהוא מעמיד בעונה הרגילה. בין אם מדובר בפציעות, כושר גופני, או שילוב של סיבות אחרות, זה פשוט לא קרה עדיין. התקפית הוא סופר-דומיננטי כסקורר, אבל הוא לא מוסר מדהים, וקשה לשחק דרכו בקלאץ' - לא בלתי-אפשרי, פשוט מצריך התאמות מסוימות שלא כל קבוצה הייתה מצליחה לעשות ביעילות. כאמור, הוא משתפר באלמנטים האלה ספציפית, אבל זה טעון הוכחה בפלייאוף.

sportFive1185756 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5

4 - לוקה דונצ'יץ', דאלאס מאבריקס
למה הוא כאן - בעיני הוא גרסה מגוונת והרבה יותר נוחה לעיכול של השחקן שג'יימס הארדן היה בשיאו. מנוע התקפי אדיר עם יוסג'-רייט מטורף, שמסוגל להחזיק התקפה בפלייאוף כמו שרק בודדים יכולים. בגיל 23 הוא כבר שחקן הפיקנ'רול הטוב בליגה. תנו לו ביגמן עם שתי רגליים ושתי ידיים, ולוקה כבר יסדר לו 10-16 נקודות על מגש. הוא פגש את הקליפרס פעמיים וכמעט העיף אותם לבדו עם סדרות לפנתיאון. לאיזו קבוצה יש יותר כישרון הגנתי לעמוד מולו מהקליפרס עם קוואי לנארד ופול ג'ורג? הוא מנהל פס ייצור לשלשות פנויות, מסוגל לתקוף כל מאץ'-אפ, שמירה כפולה, וכיסוי הגנתי. אין דרך אחת מוכחת לעצור אותו. נשאר לקוות שהוא התעייף - מה שקרה כבר מספיק פעמים בשביל שהוא לא יהיה מדרגה אחת גבוה יותר. אבל יש לו זמן לתקן את זה.
למה הוא רק כאן - בגדול? כושר גופני והגנה. בסדרה האחרונה שלו מול הקליפרס נאמר משפט שתפס אותי: תראו כמה קשה הקליפרס עובדים בהתקפה כדי שלוקה ישמור על קוואי, וכמה קשה המאבס עובדים בהתקפה כדי שקוואי לא ישמור על לוקה. יש ללוקה המון מקומות להשתפר בהם בהתקפה, אבל הוא מדהים. כרגע הגנתית הוא מהווה חיסרון, בטח ברמות הכי גבוהות. מה שכן, הוא לא גרוע כמו שחושבים.

העובדה שהוא לא גארד קטן עוזרת לו בכמה אספקטים. ראשית, תוקפים אותו פחות. אבל מעבר לזה, הגודל שלו מאפשר לו גמישות בבחירת השחקן הכי פחות מאיים התקפית. ברמה הקבוצתית, אגב, כשהוא רוצה - הוא קורא את המשחק נהדר גם בצד הזוהר פחות של המגרש. אבל נכון להיום הוא בעיקר נח לקראת הפעם הבאה שהכדור יגיע אליו. וזה פשוט לא טוב מספיק.

מעבר לזה. ראינו אותו מצליח באופן אישי בפלייאוף, אבל עדיין לא ברור איך הוא נראה לצד סופרסטאר נוסף, שיהיה הכרחי בשביל שדאלאס תתמודד ברצינות על האליפות. שיפור נוסף בקליעה מבחוץ יתקבל בברכה. הוא צריך גם להוריד הילוך מהשיחות עם צוות השיפוט. נקסט.

sportFive1185757 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5

מדרגה #1 - "יש לי קייס!"
3 - ניקולה יוקיץ', דנבר נאגטס
למה הוא כאן - יוקיץ' כבר הבטיח את מקומו בהיכל התהילה. בואו נתרגל לרעיון. מעבר להיותו מוסר של פעם בדור, הוא גם אחד הסקוררים הכי טובים בליגה. הוא אחד משחקני ההאנד-אוף הטובים בהיסטוריה. המגרש שייך שלו, כל המגרש, ותשעת השחקנים שמתרוצצים סביבו עושים את זה לפי ההוראות שהוא מכתיב. הוא ליאו מסי שהגדילו בשקל תשעים. והמשחק שלו מתורגם נהדר לפלייאוף, בהתקפה לפחות (הגנה זה הסקשן הבא). הוא כנראה שחקן ההתקפה הטוב בליגה. ראינו אותו סוחב קבוצה בלי כישרון למקום השישי, אבל הוא הוכיחו שהוא יכול להיות פחות דומיננטי על הכדור ולשחק עם כוכבים אחרים. הכדור לא נדבק אצלו, ורק דברים טובים קורים כשהוא מגיע אליו.
למה הוא רק כאן - הוא לא שומר גרוע. הוא אפילו שומר טוב כבר. אבל ברמות של גמר אזורי וגמר, אני חושש שקבוצות עם כלים נכונים יוכלו לעשות לו צרות. הוא רחוק מהמוניטין הרע שהיה לו, אבל הוא עדיין מוגבל - הוא חייב לשחק בשיטות מאוד מסוימות, במיוחד בהגנה על פיקנ'רול, ויש כוכבים שפשוט פתרו את השיטות האלה כבר. העמדה ההגנתית החשובה ביותר היא סנטר, והוא צריך להוכיח שהוא יכול להיות דומיננטי גם בצד הזה של המגרש כדי להיות השחקן הטוב בעולם.

נשארו שניים, קווין דוראנט ויאניס אנטטוקומפו, או יאניס אנטטוקומפו וקווין דוראנט. בואו מחר לראות מי זכה בליבי, ולמי יהיה עוד הייטר אחד ברשימה בשביל המוטיבציה לעונה הבאה.


 

הכדור הכתום · אלון ארד ואורן לוי הטופ 50