במוקד שני הפרקים האחרונים והמסיימים של "הריקוד האחרון", ששודרו אתמול (בין ראשון לשני), נדמה שעמדה שאלה מרכזית אחת: האם הריקוד הזה היה חייב להיות האחרון? לכאורה, התשובה החד משמעית היא כן - פיל ג'קסון הודיע מראש שייתכן וזו העונה האחרונה שלו בשיקגו, ואם היה ספק, הרי שההודעה של ג'רי קראוס כי ג'קסון לא ימשיך בקבוצה סתמה על כך את הגולל. מייקל ג'ורדן, מצידו, הודיע שלא ישחק עבור שום מאמן אחר מלבד ג'קסון.
עם זאת, החלק האחרון של פרק 10 בסדרה מעיד שזה כנראה לא היה סופי: הבעלים של הבולס, ג'רי ריינסדורף, ניסה בכל מאודו לשמור על הגחלת. להשאיר את השושלת של הבולס, שזכתה בשש אליפויות, בחיים. האם זה היה אפשרי? עד עכשיו שמענו את הגרסאות של כולם, מלבד אחת: זו של הג'נרל מנג'ר, ג'רי קראוס. האיש הכי מושמץ בסדרה (למרות שסקוטי פיפן קורא לו הג'נרל מנג'ר הטוב ב-NBA בסיום), כתב לפני מותו ב-2017 זכרון דברים, בו העניק הסבר ארוך ומפורט להחלטה לפרק את השושלת. או יותר נכון, לפירוק הטבעי של השושלת.
"יש את ג'רי קראוס, האיש שפירק את שושלת האליפויות", הוא כתב, "יש את ג'רי קראוס, האיש עם האגו הענק שרצה לבנות קבוצה אלופה בלי מייקל ג'ורדן ופיל ג'קסון, האיש שחשב שהוא יותר חשוב מהמאמנים או השחקנים. אם ראיתי את הציטוטים האלה אלפי פעמים בפרסומים שונים בכל רחבי ארה"ב, יכול להיות שהיו אלפים שאפילו לא התייחסתי אליהם. עד עכשיו, בעוד אתם קוראים את זה, אף אחד מלבד ג'רי ריינסדורף, אני וכמה אנשים נבחרים בבולס באמת ידעו מה קרה אחרי הזכייה באליפות שישית בשמונה שנים".
Chris Broussard gives the ultimate praise to Phil Jackson! pic.twitter.com/D8wldYiyrA
— ClutchPoints NBA (@ClutchPointsNBA) May 18, 2020
"האם פירקנו קבוצה מנצחת כדי שנוכל לספק את האגואים שלנו ולנצח בלי אותם מאמנים ושחקנים? אתם באמת חושבים שמי שעבד כ"כ הרבה שנים כדי לנצח ואז לנצח שוב יהיה טיפש מספיק כדי לתת לאגו להפריע בדרך לעוד ניצחון? אתם חושבים שארגון שנבנה למטרה אחת - מהיו"ר ועד החבר הכי פחות בכיר מההנהלה - זכייה באליפויות, יוותר על כך בכ"כ קלות?".
קראוס המשיך ופירט את הסיבות לפירוק השושלת: "במהלך הריצה האחרונה לאליפות ב-1998, החלו להופיע סדקים מדאיגים בבסיס של הקבוצה שבנינו. הציבור לא שם לב לכך שהגיל התחיל להראות את אותותיו אצל דניס רודמן, לעובדה שלוק לונגלי לא זז כמו בעבר, לירידה ביעילות אחרי שתי עונות עם יותר מ-100 משחקים לעונה. העובדה שלא היה מספיק זמן בקיץ לרגליים הזקנות להתאושש ולאסוף כוחות אחרי ששיחקו יותר מכל קבוצה אחרת בליגה מעולם לא היכתה באוהדים או התקשורת. מבחינתם לא הייתה חשובה העובדה שהמשמעות של לזכות בתארים היא שבחרנו אחרונים בדראפט בכל שנה, ועוד כאלה עם יבול דל. ב-1990 היה לנו מזל. רוב האנשים ב-NBA לא חשבו שטוני קוקוץ' יגיע לליגה והוא "נפל" למקום בו היינו יכולים לבחור בו".
"אבל מבחינת האוהדים והתקשורת, היה לנו את מייקל ג'ורדן והיינו יכולים להתגבר על הכל. הוא יכול היה לשחק בלי סנטר ובלי פאוור פורוורד בקבוצה שעברה את תקרת השכר ועם מעט מאוד אפשרויות לגמישות, ועדיין לנצח לבדו. או סקוטי פיפן, עם שני ניתוחים בשנתיים הקודמות, יכול היה להתעלות ולנצח עם מייקל וצוות מסייע שנמצא בירידה. היה לנו את המאמן הכי טוב במשחק, פיל ג'קסון, שהציבור לא ידע שהוא לא רצה לאמן קבוצה שנמצאת בבנייה מחדש ושהודיע לנו לפני העונה שהוא רוצה לנסוע למונטנה ולקחת לפחות שנה אחת של חופש".
1996 Bulls.
— Bleacher Report (@BleacherReport) May 18, 2020
2017 Warriors.
Who you taking in a showdown of all-time great squads? pic.twitter.com/wY0hUIQNyN
"האם מייקל יכול היה להמשיך להיות גדול כמו שהוא בלי סנטר, פורוורד ואולי גם פיפן?"
קראוס גם חשף פגישה של המועדון בה עלו הדברים האלה: "אקח אתכם למקום שבו אף אחד מחוץ לקבוצה לא היה, פגישה בתחילת יולי 1998. היו שם ג'רי ריינסדורף, אני ג'ים סטאק (העוזר של הג'נרל מנג'ר), אל ורמייל (מאמן הכושר), הרופאים והמנתחים של הקבוצה, אירווין מנדל (סגן הנשיא האחראי לענייני כספים), וקארן סטאק (עוזרת נוספת לג'נרל מנג'ר). ורמייל ידע על המצב הגופני של השחקנים יותר מאשר הצוות הרפואי. הוא בחן אותם כל הזמן במהלך כל הריצה לאליפות. ביקשנו מאחד המאמנים, צ'יפ שייפר, להגיש דו"ח על המצב הבריאותי של הקבוצה. פיל החליט לעזוב שמונה חודשים קודם לכן".
"השאלה הראשונה ששאלתי הייתה כמה הם חושבים שאנחנו יכולים עוד להוציא מלוק לונגלי, שהפך להיות שחקן חופשי והיה צריך לקבל מנוחה לכמה תקופות בשנים האחרונות בגלל שהיו לו בעיות בקרסול. אל והרופאים חשבו שהוא יקרוס בשלב מוקדם. השאלה הבאה: רודמן? כל אחד בחדר היה מודאג מכך שמה שהוא עושה מחוץ למגרש יעלה לו ביוקר וטען שהוא שיחק על אדים בסיום העונה. אוקיי. בלי סנטר, בלי פאוור פורוורד, מעט מאוד מקום בתקרת השכר כדי להחתים שחקן איכותי כדי להחליף אותם. מי ישמור על הצבע אם ג'ורדן או פיפן יחזרו? מי ייקח את הכדורים החוזרים?".
"אנחנו עוברים לפיפן. הוא עבר שני ניתוחים גדולים בשנתיים האחרונות, אחד מהם בשלב מאוחר בקיץ והפר בצורה מכוונת את ההוראות שלנו לבצע אותו מוקדם יותר ולא להחמיץ משחקים בעונה הסדירה. הוא רצה לקבל כסף כמו סופרסטאר, ובצדק. הוא שווה את הסיכון, במיוחד אם אנחנו לא יכולים למצוא סנטר ופאוור פורוורד, והוא ומייקל צריכים לקחת על עצמם יותר בשביל מאמן חדש? אני בספק".
"האם מייקל יכול היה להמשיך להיות גדול כמו שהוא בלי סנטר, פאוור פורוורד ואולי גם פיפן? האם ביל ראסל, השחקן הקבוצתי הטוב ביותר אי פעם, היה יכול לזכות באליפויות בלי שחקנים גדולים לצידו? לא. מייקל אמר באופן פומבי שהוא לא ישחק עבור מאמן אחד מאשר פיל ג'קסון. פיל אמר שהוא לא ממשיך. מה מייקל יעשה? שחקני המשנה החשובים כמו סטיב קר וג'אד בוצ'לר היו שחקנים חופשיים והיו יכולים לקבל יותר כסף מקבוצות אחרות בגלל חוקי תקרת השכר. האם היינו יכולים לשכנע את פיל ג'קסון לאמן בלי סנטר מוכח, פאוור פורוורד וכנראה גם סקוטי פיפן, ספסל חדש וציפיות משוגעות שאומרות 'אנחנו בוטחים במייקל' שיכול לנצח ללא עזרה? אין סיכוי".
"שימו את עצמכם בנעליים שלנו בעוד אנחנו יוצאים מהחדר. מה אתם הייתם עושים? האם אנחנו פירקנו את השושלת או האם השושלת התפרקה בגלל גיל, שחיקה טבעית של שחקני NBA עם מעט זמן להתאושש ועם חוקי תקרת השכר שהנהיגו בליגה?".
"דבר אחד שעשינו היה לוודא ששום מידע לא דולף מהישיבה הזו כדי לא לפגוע בסיכוי של השחקנים האלה לקבל חוזים טובים. פיניקס העניקה ללוק לונגלי חוזה שמסדר אותו לכל החיים (חמש שנים עבור כסף גדול). שלוש שנים לאחר מכן, ולאחר שנזרק מפיניקס לניקס שלא חשדו בכלום, לונגלי פרש באוסטרליה. רודמן שיחק עוד 35 משחקים ולא היה יכול לחזור לכושר הטוב שלו".
מתנת הפרידה לפיפן והגרסה של הבעלים
"בעוד הקיץ נמשך והשביתה השאירה את השחקנים מחוץ לאולמות ע"י הליגה, המשמעות הייתה שעונת ה-NBA לא תתחיל עד סוף ינואר, וזה היה הופך את כל מה שציינתי עד עכשיו ליותר גרוע. בנוסף, מייקל נפצע באצבע משימוש בחותך סיגרים וזה היה יכול למנוע ממנו לשחק במשך כל העונה. לזכותו ייאמר שהוא יכול היה להוציא מאיתנו חוזה ענק, אבל הוא היה כנה וידענו מה היה המצב שלו. הוא לא רצה לשחק בקבוצה שנבנתה מחדש, והוא עמד במילה שלו".
לסיום, קראוס הודה כי המועדון אף עזר לפיפן לקבל חוזה טוב יותר: "בינואר, בעוד הליגה עמדה להתחיל מחדש ואפשר היה להחתים שחקנים חופשיים, הסוכנים של סקוטי ביקשו מאיתנו לעשות לו טובה. ע"י כך שקודם החתמנו אותו ואז ביצענו טרייד עם יוסטון, עזרנו לו לקבל 20 מיליון דולר יתר מאשר אם היה חותם כשחקן חופשי. ג'רי ואני נתנו לו מתנת פרידה. התקשרתי לסטיב (קר) וג'אד (בוצ'לר), הסברתי להם את המצב ואמרתי להם לקחת את החוזה הטוב הראשון שהם יכולים לקבל בגלל שאנחנו לא הולכים להציע להם חוזה. זה הגיע להם. הנה לכם, האמת".
למרות זאת, הבעלים ג'רי ריינסדורף בכל זאת ניסה לעשות מהלך שישמור על הקבוצה. "אני זוכר את היום היטב, זה היה ה-3 ביולי 1998", מספר ריינסדורף לאתר ESPN. הבעלים קבע פגישה עם מייקל ג'ורדן, שבו ניסה לשכנע אותו למשוך עוד שנה. הימים הם ימי שביתת השחקנים (ה"לוקאאוט") בליגה, וריינסדורף ניסה לדבר על ליבו של ג'ורדן, במטרה אחת: שלא יקבל החלטות מהירות, כדי שיוכל לשכנע את ג'קסון להישאר בתפקיד.
מעט אחרי ההחלטה על השביתה, ריינסדורף הגיע אל המאמן בבקשה להישאר - אבל ג'קסון סירב באופן חד משמעי, מה שקבר את נסיונות הקאמבק. "הייתי בטוח בידיעה שהעזיבה היא צעד הכרחי, גם אם שובר לב, בדרך לשינוי", ג'קסון כתב באוטוביוגרפיה שלו.
"מה שפחות זוכרים", מאשר ריינסדורף את מה שכתב קראוס, "הוא שבזמן השביתה מייקל (ג'ורדן) הסתבך עם חותך סיגרים, ובטעות נשברה לו אצבע. הוא לא יכול היה בכלל לשחק בשנה ההיא (98/99). גם אם היינו מצליחים לשכנע את כולם לחזור, זה פשוט לא היה קורה. ידענו שכל השחקנים כבר גמרו את האוויר, ולחלקם היו כבר הצעות טובות יותר במקומות אחרים".
אז האם היה מקום לעוד ריקוד אחד? כנראה שלא. דבר אחד כן בטוח: המחשבה על "מה היה קורה אם", תלווה את כל אחד מהמעורבים, הרבה מעבר לסדרת הדוקו ששיגעה את חובבי הספורט בכל העולם.
