מילווקי - בוסטון
בדיוק לפני שנה, ב-28 באפריל, הסלטיקס והבאקס נפגשו בבוסטון למשחק שביעי ומכריע בסדרת הסיבוב הראשון ביניהן. יאניס אנטטוקומפו הוגבל ל-22 נקודות, מלקולם ברוגדון רשם 30.5 דקות, תון מייקר פתח בחמישייה של האורחים ושיחק 25 דקות, ג'בארי פארקר קיבל עוד 29 וגם ג'ייסון טרי היה על הפרקט 20 דקות בגיל 40 ואפילו מת'יו דלבדובה. בצד המנצח (96:112), פתחו טרי רוז'יר ושמי אוג'יליי (!), בעוד מרקוס סמארט מקבל 32 דקות, שיין לארקין 14.5 וקיירי אירווינג וגורדון הייוורד הפצועים צופים בחגיגה המקומית מבחוץ.
או במילים אחרות, הרבה השתנה כאן. מילווקי, שלסדרה ההיא הגיעה עם 44 ניצחונות והמקום השביעי בעונה הסדירה, שלטה לחלוטין במזרח העונה בזכות קפיצת המדרגה האדירה של יאניס. בוסטון, שלמרות כל הפציעות והצרות רשמה אשתקד 55 ניצחונות והשיגה את המקום השני, סיימה השנה עם הלשון בחוץ ורק במקום הרביעי. ובכל זאת, שתיהן מגיעות לכאן אחרי סוויפים ומנוחה טובה, והן מוכנות למה שיכול להיות קרב ענק, אם אכן יתפתח כמו שכולם חולמים.
הרבה דם רע היה בסדרה הקודמת, בעיקר בין אריק (דרו!) בלדסו לרוז'יר. בלדסו עשה צעד קדימה העונה וחזר להיות שחקן משמעותי, רוז'יר די נעלם מאז הופעת האימים שלו במשחק 7 מול קליבלנד בגמר המזרח הקודם, אבל בוסטון כבר ממש לא זקוקה לו. יש לה את קיירי בכושר טוב ובעיקר, לא מתעסק בשטויות, יש לה את הורפורד שנראה היטב בחודשיים האחרונים ויש לה את הייוורד, אקס פקטור איכותי מהספסל. מה שאין לה, זה את השחקן הכי טוב בסדרה הזו.
הסלטיקס שיגעו את יאניס בעונה שעברה ולצד הופעות נהדרות שלו, היו גם משחקים בהם הוא נראה אבוד לגמרי. השנה יהיה להם הרבה יותר קשה לעשות את זה, כי היווני פשוט בלתי ניתן לעצירה. מה בוסטון כן יכולה לעשות? לתת ליאניס לנסות לנצח אותה לבד ואם זה מה שיקרה, לחיות עם זה. לבלום את כריס מידלטון, שהיה כביר בסדרה בשנה שעברה ואת בלדסו שיבוא לסתום פיות. ברוגדון אמור לחזור מתישהו במהלך הסדרה אם היה תימשך שבועיים, אבל לא ברור איך הוא יראה אחרי הפציעה ובכל מקרה, ה"מספר 2" של הבאקס לא ממש ברור וגם לא ממש "מספר 2" אופייני לקבוצה שמצליחה כל כך. הסלטיקס יכולים לקוות שזה יתגלה ברגע האמת בפלייאוף ובכל מקרה, הם חייבים את בראד סטיבנס הרבה יותר חד אחרי עונה שדי החזירה לאחור את המוניטין שלו כמאמן על.
השחקן המצטיין בסדרה יהיה: בלדסו. כיוון שאני חושב שהבאקס הולכים לעבור, ואפילו בקלות מפתיעה, נלך על בלדסו שסיים להסתחרר מהסל שרוז'יר צלף עליו במשחק 1 שנה שעברה ויהיה חדור מוטיבציה הפעם. הוא בלט כל העונה, מצא את הדרך להשיג את הנקודות שלו לצד יאניס ומידלטון הלא מספיק יציב והוא אחת הסיבות המשמעותיות לכך שמילווקי השתדרגה כל כך. יאניס יהיה אדיר כצפוי, גם קיירי כנראה, אבל מי שיכריע את הכף יכול להיות דווקא בלדסו, שיסגור מעגל.
המספר הנוסף: 24. נחזור למפגש הראשון העונה בין הקבוצות, אי שם ב-1 בנובמבר - הבאקס הגיעו אליו עם מאזן מושלם וספגו בבוסטון את ההפסד הראשון שלהם העונה, בעיקר כי המארחים צלפו שיא מועדון של 24 שלשות. במאבקי כוח מתחת לסל, לבוסטון אין שום סיכוי מול מילווקי.
בשני המפגשים הבאים העונה גם יחד, הסלטיקס קלעו 24 שלשות, אבל כשהכדורים צללו להם, הם הצליחו למשוך את הידיים הארוכות של מילווקי החוצה, לקצר את ההתקפות ולהשתמש בסגל העמוק יותר שלהם ולפנות לקיירי קצת מקום לעבוד באזור שהוא אוהב, ליד הסל. השאלה היא עד כמה בוסטון, לא בדיוק קבוצת התקפה יציבה, יכולה לצלוף ככה. מול אינדי, הסלטיקס קלעו קצת פחות מ-12 שלשות למשחק וההתקפה שלהם, למרות שהשתפרה לאט לאט, התקשתה מאוד. יהיה מעניין לראות אם הם יוכלו להתאים את עצמם לסגנון של הבאקס, ולהתעלות עליו.
ההימור: מילווקי בחמישה משחקים. בוסטון פשוט... לא משהו העונה.
Next up: Eric Bledsoe vs. Terry Rozier Part 2 pic.twitter.com/7TzeSJr8xL
— SportsCenter (@SportsCenter) April 23, 2019
טורונטו - פילדלפיה
שתי הקבוצות עברו סיבוב ראשון כמעט זהה, עם הפסד ביתי סנסציוני ומדאיג במשחק 1, התאוששות מרשימה במשחק 2, ניצחון חוץ קל וניצחון חוץ קשה במשחקים 3 ו-4 ונוקאאוט עצבני במשחק 5. יש משהו יפה בדימיון הזה, כי הוא גם היחיד פחות או יותר בין הראפטורס לסיקסרס.
טורונטו אפורה ויעילה, רחוקה מעין התקשורת ועם מלך האפרוריות היעילה, קוואי לאונרד. אם בשנים האחרונות לראפטורס תמיד היה חסר את השחקן הזה שיקפיץ אותם מעל למשוכת הפלייאוף, הרי שלאונרד הוא האיש ובכל מקרה, תמיד נחמד שלברון כבר לא בסביבה. טורונטו הייתה מאוד יציבה העונה, למרות שיש לה מאמן ראשי לא מנוסה בדמות ניק נרס ולמרות שאין לה מושג איך תראה השנה הבאה אם קוואי יעזוב. היא גם ניצחה את פילדלפיה בחוץ בתחילת העונה ולאחר מכן עוד פעמיים בבית, בצורה מאוד מרשימה. למרות כל הכישרון בצד השני, היא בהחלט יכולה לראות את עצמה כפייבוריטית.
הסיקסרס מנגד, הם אי של חוסר יציבות. תצוגות אדירות לצד הפסדים עלובים, ג'ואל אמביד בשיאו לצד ג'ואל אמביד מאבד את הראש, בן סימונס נראה כמו מג'יק ג'ונסון לצד בן סימונס נראה כמו שחקן ספסל במשחקי קלאץ', ג'ימי באטלר מנהיג לצד ג'ימי באטלר נעלם, ברט בראון מאמן יסודי לצד ברט בראון מאמן לא מספיק טוב, ואפשר להמשיך. גם פילדלפיה לא ממש בטוחה איך יראה העתיד הקרוב, עם באטלר וטוביאס האריס כשחקנים חופשיים וגם עבורה, הסדרה הזו היא צומת דרכים. הסיקסרס שמו השנה את כל הצ'יפים במרכז השולחן ועשו שני טריידים גדולים כדי להילחם על האליפות. התקפלות תשים סימן שאלה ענק מול הפרוסס והשנים מרובות ההפסדים. ניצחון לעומת זאת, גם אם הקבוצה תיעצר בהמשך, יכול לבנות את פילי שנים קדימה.
השחקן המצטיין בסדרה יהיה: אמביד. מול חברו הקמרוני פסקל סיאקם, זו ה-הזדמנות של אמביד להראות שהוא באמת בטופ של הליגה, מעל קוואי ולצד יאניס. הפציעה המטרידה בברך לא עוזבת אותו, אבל הסדרה שהסתיימה מהר ובקלות יחסית מול הנטס, אחרי מה שתחילה היה נראה כמו קרב עיקש, תתן לאמביד עוד זמן התאוששות. הוא חייב להיזהר מהתעסקות בריבים קטנוניים עם סרג' איבקה, שינסה להוציא אותו מדעתו. בשלושה משחקים מול הראפטורס השנה קלע 37, 31 ו-27, אבל משחק סיים עם 10 נקודות בלבד, אחרי שהסתבך בבעיית עבירות.
המספר הנוסף: 2 מ-16. לראפטורס יש מאזן מחריד במשחקי 1 בפלייאוף, עם שני ניצחונות בלבד מתוך 16 מפגשים כאלה. הם הצליחו איכשהו להפסיד אפילו למג'יק הפעם ובאופן אירוני משהו, אחד משני הניצחונות הבודדים במשחקי 1 הגיע אי שם מול פילדלפיה ב-2001 (בסדרה שטורונטו בסוף הפסידה 4:3). נכון, אין כאן שום דבר סטטיסטי אמיתי, רק צירוף מקרים, אבל הוא כבר הפך לכל כך שגור בפי כל, שתהיו בטוחים ששחקני טורונטו מודעים אליו, בעיקר קייל לאורי שנמצא בסביבה כבר הרבה זמן. אם פילי תוכל לעקוץ את משחק 1, כל הסדרה הזו יכולה להשתנות.
ההימור: פילדלפיה בשישה משחקים
