רוקי העונה: לוקה דונצ'יץ'
על הנייר, הקטגוריה הזו מפוצצת באפשרויות. טריי יאנג נותן חצי שני גדול לעונה ומתחיל להחיות את אטלנטה, דיאנדרה אייטון סיפק ממוצע של דאבל דאבל, מרווין בגלי נראה אחלה, ג'ארן ג'קסון ג'וניור עד הפציעה נראה אחלה וגם מחוץ לטופ 5, שכולם הרשימו, היו כמה כוכבים עולים כמו קולין סקסטון ששבר שיאים, שיי גילגס אלכסנדר, רודיוס קורוקס, לנדרי שאמט וקווין הרטר, שהשתלבו נהדר או מכונת החסימות מיטשל רובינסון.
העתיד נראה מבטיח ועדיין, (די) הרבה מעל כולם ניצב היהלום הגדול, לוקה. כן, היו לו עליות וירידות, כמו לכל "רוקי" (אם אפשר לקרוא רוקי למי שמגיע עם כל כך הרבה ניסיון מקצועני כמוהו) והמאבריקס בילו עוד עונה בתחתית, אבל במשך רוב הזמן זה נראה כל כך מבטיח וכל כך טוב, שפשוט אי אפשר לתת את הפרס הזה לשחקן אחר. אם כל שאר השמות ברשימה הזו נראו טוב "בשביל רוקיז", הרי שלוקה פשוט נראה טוב, שייך, אחד מכוכבי הליגה כבר עכשיו. העונה הבאה, עם פורזינגיס בתקווה, תהיה מבחן עצום, אבל דונצ'יץ' היה שווה אולסטאר כבר בעונתו הראשונה בליגה והלוואי שמכאן זה רק יילך וישתפר.
Yesterday Trae Young & Luka Doncic both passed the 1500 points mark.
— -EZ- (@evidenceforZ) April 4, 2019
The last time two rookies scored more than 1500 points in the same season was 2003-04 (LeBron James & Carmelo Anthony). pic.twitter.com/JzftFLfKcG
שחקן ההגנה של העונה: פול ג'ורג'
קטגוריה לא פשוטה. אף אחד מה"חשודים הקבועים" לא נתן עונה יוצאת דופן. אמביד היה דומיננטי, דריימונד הבריק כהרגלו בצד האפל של המגרש, קוואי לאונרד חזר לעצמו ורודי גובר שמר על יציבות, אבל לא משהו שלא ראינו מהם בעבר. ההפתעות היו מיילס טרנר, שההגנה שלו היא חלק חשוב מההישרדות של אינדיאנה אחרי הפציעה של אולדיפו ויאניס, שרשם שיפור עצום בכל אלמנט במשחק שלו, אבל נאבק על תואר חשוב יותר.
התואר (שלנו) הולך ל-PG13, שסופסוף השאיר מאחור את הפציעה האכזרית ושב להיות השחקן הנהדר שהיה באינדיאנה. עד שהכתף החלה להטריד אותו, ג'ורג' היה אחד משלושת המועמדים ל-MVP, אז לפחות שיקבל כאן פרס ניחומים. לרגעים, היה נראה שהוא נמצא בשלושה מקומות שונים בהגנה של הת'אנדר. כמות ה-Deflections שלו (הכדורים שהוא מסיט בהגנה) מדהימה, הוא ראשון לכל כדור שמטייל על הריצפה ובעיקר בזכותו, ל-OKC הייתה לכל אורך העונה את אחת מחמש ההגנות הטובות בליגה, אם לא ה... PG לשלטון!
השחקן השישי: לו וויליאמס
הקטגוריה הכי קלה בעולם. ספנסר דינווידי, עד הפציעה, סיפק עונת פריצה מרשימה, מונטרז הארל ראוי להיכנס לדיון השחקן המשתפר ודומנטאס סאבוניס הוא אולי השחקן הכי שלם באינדיאנה פוסט-אולדיפו. ויש עוד כמובן, אבל מה זה באמת משנה אם סוויט לו ממשיך להראות ככה?
וויליאמס, שזכה עם טורונטו ב-2014/15 ועם הקליפרס בעונה שעברה, הולך לשמור על התואר שלו ולהשתוות לג'מאל קרופורד עם שלוש זכיות בצמרת (מלבדם, רק קווין מקהייל זכה יותר מפעם אחת). בעולם מגה תחרותי, בו כל שחקן ספסל חושב שמגיע לו להיות שחקן חמישייה, וויליאמס מצא את הנישה שלו ומסוגל לספק גם משחקי 40 ו-50 נקודות אחרי שהוא נכנס. שחקן ספסל שמסיים עונה בטופ 35 של הקלעים בליגה (בדקות או אי שם באזור המקום ה-150). נשמע הזוי, אבל לא אם שואלים את וויליאמס.
השחקן המשתפר: דיאנג'לו ראסל
עוד קטגוריה גדושה במיוחד. את הארל הזכרנו ואיך אפשר להגיד שיאניס לא ראוי להיכנס לכאן וסאבוניס, דינווידי ואפילו ג'וליוס רנדל שסיפק יופי של קפיצה, בטח ובטח שבאדי הילד ודיארון פוקס המלהיבים מסקרמנטו. אבל בסוף, הקרב האמיתי הוא בין שלושה: ניקולה ווצ'ביץ', שהעמיד מספרים אדירים באורלנדו וסחף אותה למאבק פלייאוף אחרי שנות חושך רבות, תוך שהוא עצמו הופך בצדק מוחלט לאולסטאר; פסקל סיאקם, שנראה כמו חיקוי מצוין של קוואי לאונרד, בקבוצה של קוואי לאונרד; והזוכה שלנו.
אז למה ראסל ולא סיאקם (בהנחה שווצ'ביץ' טיפונת מתחתם)? כי סיאקם לא נדרש באמת לקחת את הכדור האחרון או לסחוב את הקבוצה במאני טיים, כל הזמן. בשביל זה יש לו את קוואי וקייל לאורי ועוד שלל שחקנים מנוסים ללמוד מהם. ראסל החזיר את ברוקלין לחיים, לראשונה מאז הטרייד ההרסני עם בוסטון. הוא סיים משחקים בצורה מטורפת, השיג ניצחונות אדירים והיה כל מה שהלייקרס חלמו עליו כשלקחו אותו עם הבחירה השנייה בדראפט 2015. איפה הם ואיפה הוא.
One of the biggest improvements for D'Angelo Russell has been his patience in P&R. Mixes in his pullup and changes speeds well. Does a good job here attacking space, snaking back to the middle, didn't settle, attacked Ibaka and got in the paint. pic.twitter.com/2XPAjpeQtH
— Steve Jones Jr. (@stevejones20) April 4, 2019
מאמן העונה: מייק בודנהולצר
מה אתם יודעים, הנה עוד קטגוריה עמוסה (איזו עונה כיפית הייתה לנו). מייק מאלון בנה בדנבר קבוצה מרגשת, שנתנה פייט לווריירס כמעט עד הרגע האחרון בקרב על פסגת המערב. ניק נרס נכנס בצורה חלקה לנעליים של דוויין קייסי והצליח להחזיר את קוואי לעניינים. קני אטקינסון שדרג את הנטס למרות סגל לא מבריק מדי. נייט מקמילן סחף את אינדיאנה אחרי ויקטור אולדיפו. ופופ... מה עוד יש לומר על פופ?
הקרב הסופי הוא בין דוק ריברס למנצח שלנו. זו העונה ה-20 ברצף של דוק כמאמן בליגה. בראשונה, עם המג'יק, זכה בתואר מאמן העונה אחרי שפספס את הפלייאוף במשחק אחד. השנה הוא יהיה בפלייאוף ומה שעשה עם הקליפרס, בעיקר אחרי הטרייד על טוביאס האריס שהפך חצי מהקבוצה, הוא ללא ספק עבודת האימון הטובה ביותר שלו, מעל האליפות עם בוסטון אפילו.
באד מנצח פה בנקודות, כי בעוד שריברס שיפר את הקליפרס שלו בפחות מעשרה ניצחונות לעומת העונה שעברה (נתון מרשים כמובן), אצל בודנהולצר השדרוג הוא קרוב ל-20 וכל זאת בעונה הראשונה שלו בקבוצה. השינוי שהוא הכניס למילווקי ביחס לג'ייסון קיד וג'ו פרונטי מהעונה שעברה כל כך בולט, שאי אפשר להתעלם ממנו. זה בדיוק מה שעשה בעונה השנייה שלו באטלנטה, עם ה-60 ניצחונות שנתנו לו את התואר בפעם הקודמת. אז, ב-2015, זה נגמר בהתרסקות פלייאוף מול בלאט ולברון. הפעם זה יכול להראות אחרת.
חמישיות העונה:
חמישייה ראשונה - סטף קרי, ג'יימס הארדן, יאניס אנטטוקומפו, פול ג'ורג', ג'ואל אמביד
חמישייה שנייה - דמיאן לילארד, קמבה ווקר, קווין דוראנט, קוואי לאונרד, ניקולה יוקיץ'
חמישייה שלישית - קיירי אירווינג, ראסל ווסטברוק, למרקוס אולדריג', לברון ג'יימס, קארל אנתוני טאונס
נשארו בחוץ אך ראויים לציון - בראדלי ביל, אנדרה דראמונד, בלייק גריפין, רודי גובר, לוקה דונצ'יץ', ניקולה ווצ'ביץ', דנילו גלינארי
