sportFive600141 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5

הפרישה של קובי בראיינט, שבירת השיא של גולדן סטייט, מכונת הטריפל דאבלים שנקראת ראסל ווסטברוק וסטף קרי אחד, היו רק חלק מעונה סדירה יוצאת דופן ב-NBA, שרק פתחה לנו את התיאבון לקראת מה שייתרחש בפלייאוף הקרוב.

דניאל זילברשטיין: סטף קרי. אחת הבחירות הקלות של השנים האחרונות. 30 נק' למשחק, השילוש הקדוש של 90 (אחוז מהקו), 50 (אחוז מהשדה) ו-40 (אחוז משלוש), לא השאירו מקום לספק. הראשון שקלע מעל 300 שלשות בעונה הפך גם לראשון שעבר גם את רף ה-400. צריך להוסיף משהו?

זוהר מינקוביץ': סטף קרי. אם אני צריך להסביר למה קרי הוא ה-MVP של העונה אז אתם לא ראיתם השנה כדורסל. בוא נסכם במשפט: הוא קלעי שלשות לא רע.

גבריאל היידו: סטף קרי. באמת צריך להסביר? אחת מעשר העונות הסדירות הגדולות של שחקן בכל הזמנים.

עידו גור: סטף קרי. מעולם לא זכה שחקן בתואר פה אחד. שאק ולברון היו רחוקים קול אחד מלהיות הראשונים, אולם השנה מי שהפך לראשון שקולע 30 נקודות ב 90-50-40 ( אחוזי שדה-שלשות-עונשין לפחות) יהיה גם הראשון לעשות זאת. עם יכולת מדהימה ואישיות על ומחוץ למגרש שטרם ראינו, זו כנראה עונת ה-NBA הגדולה של שחקן כלשהו בהיסטוריה.

דרור האס: סטף קרי. שחקן גולדן סטייט הצטרף השנה לקבוצה מצומצמת מאוד של שחקנים כמו מייקל ג'ורדן, קובי בראיינט, לברון ג'יימס וקווין דוראנט, כאלה שאתה יודע שייקלעו מולך נקודות וישאירו אותך חסר אונים, מי שאפשר להאט, אבל בלתי ניתן לעצור.

השחקן המשתפר:
ערן סורוקה: סי. ג'יי מקולום. נכון שמישהו היה צריך למלא את הוואקום שהשאירה עזיבתם של ארבעה שחקני חמישייה, אבל אף אחד לא ציפה שמקולום יהפוך משחקן שולי שקולע 6.8 נקודות לערב לאחד הקומבו-גארדים המבטיחים בליגה. עם לקיחת אחריות במאני טיים, כמעט 21 נקודות למשחק שהציבו אותו בטופ 10 בשלשות, טופ 20 בנקודות, והתעלות על מעל דמיאן לילארד בלא מעט ימים, זו ללא ספק הייתה העונה של גארד פורטלנד.

דניאל זילברשטיין: חסן ווייטסייד. זה תמיד יותר סקסי לבחור רכז או קלעי, אבל ווייטסייד הוא אחד הגורמים המרכזיים לכך שמיאמי טיפסה עד למקום השלישי במזרח. העונה קיבל הסנטר הארוך יותר דקות והחזיר בגדול עם עלייה נאה בנקודות, בריב' (הן בהגנה והן בהתקפה) וכמובן בחסימות. הרבה בזכותו, אף אחד לא רוצה לפגוש את ההיט בפלייאוף הקרוב.

זוהר מינקוביץ': סי ג'יי מקולום. פורטלנד לא היו אמורים להיות פקטור העונה אחרי שאיבדו ארבע שחקני חמישייה בפגרת הקיץ, אבל מקולום קודם מהספסל לחמישייה והצליח ליצור יחד עם דמיאן לילארד את אחד הקווים האחוריים הקטלניים של הליגה. עם זינוק במספרים מ-6.8 נק', 1 אס', 1.5 ריב' ב 15.7 דק' בעונות הקודמות, ועד לעונה הנוכחית בה רושם 20.8 נק', 4.3 אס' ו 3.2 ריב' ב 34.8 דק', הבחירה הייתה קלה מבחינתי.

גבריאל היידו: סטף קרי. לא חושב שהיה מקרה בו MVP מכהן נבחר לשחקן המשתפר בשנה שלאחר מכן. זה פרדוקס בפני עצמו, אבל הגארד של גולדן סטייט עשה השנה קפיצה מאולסטאר לסופרסטאר ברמה היסטורית. 

קרי הוא היחיד אי פעם עם מעל 30 נקודות למשחק וחברות במועדון האקסלוסיבי של הקולעים ב- 50-40-90, ואם תוסיפו לזה 402 שלשות, שיפור של 126 שלשות לשיא הקודם שלו, תקבלו את הקלעי האולטימטיבי אליו כל אחד יושווה בעתיד. דרך אגב, הוא גם החוטף הטוב בליגה.

עידו גור: סטף קרי. שיפור של 6.3 נקודות כ-MVP שבר את השיא של לארי בירד שעמד על 4.5. קרי הפך משחקן מצוין לאחד הגדולים בכל הזמנים, ואחראי לשינויים שעוד ישפיעו על המשחק המון בשנים הקרובות.

דרור האס: קמבה ווקר. הגארד הפך לאחד הרכזים היותר טובים העונה בליגה, ומיתג את שארלוט כאחת ההתקפות היותר מרתקות ומעניינות שיש, אפילו בעונה שכזאת, בה כל כך הרבה שיאים נשברו.

שחקן ההגנה
ערן סורוקה: קוואי לנארד. הדבר היחיד שיימנע משחקנה של סן אנטוניו לזכות בתואר הזה, זה שהיד שלו תחטוף בטעות כמה מטפסי ההצבעה לפני שאנשים יסיימו למלא אותם. כלומר, יש שחקני הגנה טובים בליגה, אבל לנארד זה משהו אחר. אין עוד שחקן הגנה ורסטילי כמוהו, שמסוגל לאמלל את החיים לרכז ולפאוור פורוורד בהפרש של שתי דקות.

דניאל זילברשטיין: קוואי לנארד. השחקן האחרון שזכה בכבוד הזה פעמיים ברציפות (אפילו שלוש) היה דוויט הווארד. לנארד, מבחינתי, הוא האנטיתזה המובהקת למי שזכה לכינוי "סופרמן": שקט, צנוע וקשוח בצורה בלתי רגילה. בלעדיו אין סיכוי שסן אנטוניו הייתה קבוצת ההגנה הטובה ביותר העונה, בטח שלא בהפרש כזה.

זוהר מינקוביץ': קוואי לנארד. מי שמהווה העתיד והווה של הספרס ממשיך להיות מפלצת הגנתית. אין כמעט שחקנים בעולם שיכולים לשמור על עמדות 1-4 ביעילות רבה כמו שהבחור הצעיר הזה עושה את זה, מפחיד לחשוב שהוא רק בן 24.

גבריאל היידו: קווי לנארד. שחקן סן אנטוניו מנצח בנקודות את דריימונד גרין שנה שניה ברציפות. הוא מזכיר לי את סקוטי פיפן ביכולת לשמור על כמה עמדות: יש לו גוף שנולד לשמירה והידיים הארוכות עם האצבעות הלא נגמרות תמיד עושות את ההבדל.

עידו גור: פול מילסאפ. מקום 8 בליגה בחסימות, 11 בחטיפות ו-17 בריבאונד. שחקן אטלנטה הוא שומר נהדר פנים אל פנים, משנה זריקות בצבע ומתמודד לא רע עם מהלכי פוסט. הוא גם יכול לשמור על 3 וחצי עמדות, ובכך הוביל את הגנת ההוקס שהייתה מהטובות העונה. לצערי הוא לא מוערך מספיק וזה ממש חבל.

דרור האס: קוואי לנארד. שחקן ההגנה הכי טוב בקבוצת ההגנה הכי טובה. דריימונד גרין נושף בעורפו, אך שחקן הספרס ראוי לתואר.

השחקן השישי:
ערן סורוקה: ג'מאל קרפורד. להיות שחקן שישי זה אופי, ולג'מאל קרופורד בהחלט אופי כזה. הוא תמיד שם כשצריך אותו, כולל 19 נקודות לערב מאז הפציעה של בלייק גריפין. המספרים שלו אולי לא הכי טובים בליגה, אבל בהנחה שניו אורלינס מעלה שני שחקני חמישייה לגיטימיים מהספסל בעיקר משיקולי נוחות (וראינו איך זה עבד), קרופורד הוא הטייפקאסט של שחקן שישי אידיאלי.

דניאל זילברשטיין: אנס קאנטר. על הכישורים ההתקפיים שלו והידיים הטובות כבר שנים שאין ויכוח. אבל האקסיומה הייתה ונשארה ברורה: הסנטר הטורקי לא מסוגל לשמור. אומנם העונה חל אצלו שיפור משמעותי בפרמטר הזה ומבחינת כדורים חוזרים הוא לוקח הכי הרבה בקריירה שלו ביחס לזמן על הפרקט (0.38 פר דקה). 12.7 נק' ו-8.1 ריב' לשחקן שפתח רק פעם אחת בחמישייה העונה הם נתונים כבירים.

זוהר מינקוביץ': ג'רמי לין. הממוצעים של הגארד עומדים על 11.7 נק', 3 אס' ו 3.2 ריב' הם בהחלט מכובדים, אבל מעבר לכך הוא גם תרם יציבות ושטף למשחק של ההורנטס. לא סתם הם השתלבו השנה בפלייאוף, ל-LINSANITY יש בהחלט תרומה לכך שהם ניצחו 15 משחקים יותר מבעונה שעברה.

גבריאל היידו: אוון טרנר. הג'וקר שעולה מהספסל ועושה הכל עבור בוסטון. כשג'יי קראודר היה פצוע הוא שיחק בעמדה 3, כשאייברי בראדלי נעדר הוא נכנס לעמדה 2. מטרנר מבצע מצוין כמעט הכל, מלבד קליעות לשלוש. הוא שני בקבוצה באסיסטים, רביעי בנקודות וריבאונדים, דבר שיקנה לו חוזה יפה בקיץ בעקבות.

עידו גור: ג'מאל קרופורד. האיש שהמציא את התפקיד הזה מחדש צריך לזכות בו השנה בפעם השלישית ולהפוך לראשון בהיסטוריה שעושה זאת. בעיקר בעונה הזאת, בה מילא בצורה נהדרת את החלל שנפער בקבוצה בעקבות הפציעות/מכות של בלייק גריפין.

דרור האס: ג'רמי לין. עוד יחשדו בי כאוהד שארלוט, אבל ללא ספק מגיע לו. ראוי לציון גם אנס קאנטר שהיה בחלק ניכר מהעונה הצלע השלישית בהתקפה של אוקלהומה סיטי.

רוקי:

ערן סורוקה: קרל אנתוני טאונס. הוא אמנם לא יהיה בפלייאוף ונכון שלקבוצות מסוימות יש נטייה להתעלות באפריל לשבועיים כדי להשאיר את האוהדים עם טעם של עוד ואז להתרסק בשנה שאחרי, אבל במקרה של טאונס התחושה היא שזה אמיתי. לא נגזים ונגיד שהוא עוקף את דמרקוס קאזינס ואנתוני דייויס כסנטר הכי טוב בליגה, אבל יש מצב שתוך שנתיים-שלוש נדבר אחרת. עם היכולת לשים כדור על הרצפה, לקלוע מבחוץ ולדייק מהקו, הוא יכול להיות האבטיפוס של הסנטר הבא. ותעצרו אותי עכשיו לפני שאני משתפך יותר מדי. תעצרו, אמרתי!

דניאל זילברשטיין: קארל אנתוני טאונס. אמנם הקבוצה שלו סיימה עונה חלשה של 29 ניצחונות, אבל ערימות הכישרון שם נותנות סיבות לאופטימיות במינסוטה. תזכורות לכך קיבלנו בניצחון המדהים על גולדן סטייט וב-144 הנקודות שהמטירה על ניו-אורלינס במשחק האחרון שלה. עכשיו תביאו מאמן שיצליח לחבר את הפאזל הזה.

זוהר מינקוביץ': קארל אנתוני טאונס הוא לא רק הרוקי הכי טוב העונה, הוא אחד הרוקיז הטובים בשנים האחרונות ואחד הסנטרים הטובים בליגה נקודה.

גבריאל היידו: קרל אנתוני טאונס. 51 פעמים עשה השנה דאבל דאבל שמיני בליגה ריבאונדים, 11 בחסימות , שחקן עם פונדמנטל שלא נראה משחקן בשנה ראשונה מאז טים דאנקן. אפילו בתחרות הכישורים באולסטאר הוא היה הביג מן הראשון שזוכה.

עידו גור: קארל אנתוני טאונס. מהרגע הראשון נראה כוטרן. תחרותי בטירוף וסיוט מאצ' אפ לכל גארד שמקבל אותו בחילוף. תשאלו את סטף ואת בראדלי ביל. בהנחה שלא ייפצע, טאונס אמור להפוך לשחקן הכי גדול של הליגה הזאת בתוך שנתיים שלוש גג.

דרור האס: קארל אנתוני טאונס. השחקן עם השם המשולש הכי טוב מאז קארים עבדול ג'אבר, וכנראה שיום אחד ייזכר כמוהו. עשה עונה היסטורית בסדר גודל של שאקיל, טים דאנקן ודייוויד רובינסון, והוא רק בן 19. היתרון שלו? הוא טוב מאוד בשני צידי המגרש.

למעשה קשה למצוא משהו שהוא לא עושה טוב. מוסר העבודה על פי הסיפורים מדהים, ועם קווין גארנט כמנטור העתיד מפחיד. פרט טריוויה: הוא ואביו עשו הסכם שהוא עושה 10 פוש-אפס על כל החטאת עונשין שלו. הוא  קולע 81% מהעונשין. מי אמר שגבוהים לא יכולים לקלוע מהקו?

מאמן:

ערן סורוקה: טרי סטוטס. אני מאמין גדול בתפיסה לפיה צריך לבחון את התארים האישיים בהשוואה לציפיות, אז הנה: ה"סופרבוק" להימורים בווגאס נתן לפורטלנד העונה 26.5 ניצחונות – פחות מאשר ללייקרס ולאורלנדו, כשרק דנבר (26.5) ומינסוטה (25.5) מקבלות מספר זהה או נמוך יותר במערב. טרי סטוטס לקח את דמיאן לילארד וחבורה שאף אוהד שפוי לא הכיר בתחילת העונה למקום הראשון במערב מתחת לארבע הגדולות. קשה להתעלות על זה.

דניאל זילברשטיין: ריק קרלייל. בלתי נתפס שקבוצה כל כך זקנה, פצועה וחסרת כישרון גומרת את העונה במקום השישי במערב. קרדיט ענק למאמן מקובע, שיטתי להחריד וקצת מוזר, שמצליח לסחוב על אדי דלק אחרונים של נוביצקי ועל שאריות הרגליים של דרון וויליאמס וריימונד פאקינג פלטון.

זוהר מינקוביץ': סטיב קר. נכון שהוא החמיץ המון משחקים בגלל הניתוח, ושמגיע קרדיט גדול ללוק וולטון על כל התקופה שהחסיר, אבל עדיין קר הוא זה שהתווה את הדרך למכונה המשומנת הזו ואני מאמין שהיה לו יד בהתנהלות הקבוצה גם בתקופה שלא היה שם על הקווים.

גבריאל היידו: טרי סטוטס. לקח קבוצה עם שחקן חמישייה אחד מהשנה שעברה והוביל אותה למקום החמישי במערב. העונה הוא הפך את סי ג'יי מקולום מפרוייקט לגארד פותח בולט בליגה, גרם למומחי המספרים להתאהב באד דיוויס וסידר חוזה יפה לאלן קראב ומייסון פלאמלי. ציפו מהבלייזרס לנצח 26 משחקים- הם סיימו עם 44. לפעמים זה באמת מגיע לך.

עידו גור: סטיב קר חד משמעית. טרי סטוטס, בראד סטיבנס ואריק ספולסטרה היו אדירים, אבל בעונה של 9:73 ולאחר שבאופן תמוה איבד את התואר בשנה שעברה למייק בודנהולזר, הגיע תורו של קר ושל כל הצוות לזכות יחד עם לוק וולטון כמובן, שפתח את העונה עם 0:24.

דרור האס: בראד סטיבנס. אם לטרי סטוטס היה "רק" את לילארד, לסטיבנס יש שחקנים שרק בשנה שעברה היו שחקני ספסל ומשלימים במקומות שונים. הוא בנה קבוצת התקפה מרשימה כשמתוך שחקני הרוטציה רק 2 טובים משמעותית מריקי רוביו בקליעה מ-3 (עוד 2 שחקנים טובים מרוביו באחוז וחצי) ו-4 שחקני רוטציה מרכזיים קולעים (עד כמה שניתן לקרוא לזה קולעים) בפחות מ-30% מהשלוש. אותם הוא הפך לקבוצת התקפה יעילה, ואחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה (רביעית בליגה).

חמישיית העונה:

ערן סורוקה: ראסל ווסטברוק, סטף קרי, קוואי לנארד, דריימונד גרין, לברון ג'יימס.

דניאל זילברשטיין: סטף קרי, קליי תומפסון, דריימונד גרין, האריסון בארנס, אנדרו בוגוט. הם עשו 73 ניצחונות, לא?

זוהר מינקוביץ': סטפן קרי, ראסל ווסטברוק, קוואי ליאונרד, לברון ג'יימס, דמרקוס קאזינס.

גבריאל היידו: סטף קרי, ראסל ווסטברוק, לברון ג'יימס, קוואי לנארד, דריימונד גרין.

עידו גור: דריימונד גרין, קווין דוראנט, קוואי לנארד, ראסל ווסטברוק, סטף קרי.

דרור האס: סטף קרי, כריס פול, קוואי לנארד, קווין דוראנט, דריימונד גרין.

חמישיית רוקיז:

ערן סורוקה: דיאנג'לו ראסל, דווין בוקר, קריסטאפס פורזינגיס,מייל טרנר, קארל אנתוני טאונס.

דניאל זילברשטיין: קארל אנתוני טאונס, קריסטפס פורזינגיס, ניקולה יוקיץ', ג'אסטיס ווינסלו, מיילס טרנר.

זוהר מינקוביץ': דיאנג'לו ראסל, דווין בוקר, קריסטפס פורזינגיס, ניקולה יוקיץ, קארל אנתוני-טאונס.

גבריאל היידו: דווין בוקר, ג'אסטיס ווינסלו, ניקולה יוקיץ', קריסטאפס פורזינגיס, קארל אנתוני טאונס.

עידו גור: קארל אנתוני טאונס, ג'האליל אוקאפור, קריסטאפס פורזינגיס,דווין בוקר, עמנואל מודיאיי.

דרור האס: דיאנג'לו ראסל, דווין בוקר, ג'אסטיס ווינסלו, מיילס טרנר, קארל אנתוני טאונס.