אנרגיות, אנרגיות, אנרגיות (getty) (צילום: ספורט 5)
אנרגיות, אנרגיות, אנרגיות (getty) | צילום: ספורט 5

עשרה מיליון דולרים. זה הסכום שנשפך על מערכת הווידאו החדשנית שתלויה מתקרת ה-Q, או בשמו המלא, קוויקן לואנס ארינה. אז נכון, בפוטבול יש כבר מסכי HD באורך מגרש שלם, אבל לנו בכדורסל אין פריווילגיה להיות חזירים, בטח לא אחרי ששידרנו מהקופסל.

בכוונה אני מתעכב על המסך באולם הביתי של הקאבלירס, כי מבחינת חווית הצפייה, הוא פשוט מחשמל את כל האולם כולו. זריקות עונשין של היריבה? כל וריאציה של המילה בוז, בפונט עצום, תרקד לה שם. שחקן מקומי הולך אל הקו? הופ, צצה לה ממעל תמונת סטילס של ילדה קטנה, בידה חתול ומתחת הכיתוב שששששששש. היכל ועיר נדמו פתע.

וזה עוד לפני שדיברנו על הסרטון שהוקרן לפני משחק מספר 3 בגמר. מיטב הפרשנים של אמריקה, מסקיפ ביילס, דרך בראיין ווינדהורסט ועד סטיבן איי. סמית', כולם משוכנעים ומשכנעים שגולדן סטייט תזכה באליפות, ועוד די בהליכה. התגובה ש-30 השניות הללו הוציאו מהקהל הייתה הרגע הרועש ביותר שנתקלנו בו מאז תחילת המסע. זה החל עם קריאות גנאי צורמות ועבר לתשואות אדירות בדיוק כשעל המסך התנוססה השאלה: "האם אתם מתכוונים להעמיד אותם על טעותם?".

בואו לא נטעה, המסך הזה מספק גם שלל אטרקציות מטופשות, כמו מצלמת הנשיקות הידועה, קלוז אפים על רקדנים חובבים, עם העדפה ברורה לבחורות יפות וגברים במשקל תלת-ספרתי, וגם פרסומות רבות. אבל זה חלק מהביזנס, ולפני שאתה מספיק להיות מובך, האיש מאחורי הקלעים כבר לוחץ פליי ונותן את האות לרגעי השיא של הקאבס בפלייאוף הנוכחי.

ברקע הקליפ מהדהד הנאום ההוא של אל פאצ'ינו מתוך סרט הספורט הנפלא "יום ראשון הגדול", וכל החבילה הזו תגרום גם לאחרון הציניקנים להצטמרר. בימים שבהם הגופיה של מת'יו דלאבדובה היא הסחורה החמה ביותר בליגה, לא תופתעו לגלות שכשהוא מופיע פתאום על המסך נשמעות מקיר לקיר שאגות "דלי, דלי, דלי" (אגב, איך אף אחד לא נתן להופעה הפושרת שלו במשחק 4 את הכותרת בעט בדלי?).

אי אפשר בלי מילה על האיש שמנצח על התזמורת הענקית הזאת, שאחד מעמיתיי כאן קרא לו "מפעיל הקייטנה של הקאבס". הכרוז המקומי היה מבחינתי ה-MVP של שני המשחקים האחרונים. הקטנצ'יק הזה מתרוצץ על הפרקט לא פחות מהשחקנים, צורח "תעשו רעש" ומסתחבק עם האוהדים, מעין שי סידי על ממריצים (מה נשמע יותר טוב: שי אסידי או שי ספידי?).

לברון וחבריו אולי לא ניצחו ביום שישי לפנות בוקר, אבל לקאמבק שלהם ברבע השלישי אני נותן לכרוז 25 אחוז מהקרדיט. הוא היה בין הבודדים מבין 20,562 החבר'ה שהיו שם, שבאמת האמינו שאפשר לחזור מ-15 הפרש, גם בסגל חבול של 7 שחקנים, משומשים כמו מיתרי הקול שלו. אם קליבלנד תעשה את הבלתי ייאמן ותזכה באליפות, מגיע לו שזה יקרה במשחק מספר 6, שיהיה האחרון ב-Q העונה. ולו רק כדי לראות אותו שוב בהופעה, ובסינרגיה מושלמת עם המסך שמעל ראשו.