אשדוד ורמלה הן שתי הקבוצות שנותנות את הטון בליגה לנשים בשנים האחרונות אבל בליגה הזו אי אפשר לדעת מי הולכת להיות האלופה הבאה. כולם רוצים את צלחת האליפות אבל בשבוע הקרוב נשב סביב צלחת אחרת. דפי הסטטיסטיקה יעברו מצד לצד וברמלה יודעים שכדי לנצח הם חייבים לחזור למספרים שאפיינו אותם לאורך העונה. שני המשחקים הראשונים היו בשליטה אשדודית, ולמרות שבסדרה מה שמשנה זו התוצאה הסופית ציפינו למשחקים צמודים וראינו שהביטחון ברמלה קצת התערער, בטח לאחר שאשדוד הוליכה כבר ב-21 הפרש.
באשדוד הכל התחבר בדיוק בזמן. אמריקאיות ברמה הגבוה, ישראליות בכירות וספסל חזק עם הרבה ניסיון – קבוצה טובה על שלל מרכיביה. שירן צעירי עשתה עליית מדרגה היא מנהיגה, אחראית וקולעת. קטיה אברמזון ונועה גנור עולות עם האנרגיות הנכונות מהספסל ומשתלבות במשחק כאילו היו על הפרקט כל הזמן. רמלה הביאה הרבה תשומת לב לאדאמס אחרי משחק מספר 1 , אז וויגינס שהייתה רדומה התעוררה והפציצה. אשדוד אחרי פתיחה הססנית השתלטה על קצב המשחק ועם 42 נקודות במחצית מביאים אליפות.
אני יושבת עם חברים והם אומרים "שחררי הסדרה נגמרה" אבל אז אני נזכרת בעונה שלי בבנות השרון. בסדרת חצי הגמר מול רמת חן במצב של 2:0 חזרנו ל-2:3 ועלינו לגמר. גם אז אף אחד לא האמין אבל היינו קבוצה והצלחנו לעשות זאת יחד. אחד הדברים שמאפיינים את רמלה השנה זה שהיא קבוצה וקבוצה עם אופי. לסדרה הזו הקבוצה עוד לא הגיעה. האם מחזיקת הגביע מסוגלת לחזור? את זה נגלה בהמשך. אמרתי כבר שאני לא מהמרת בליגה הזו.
רמלה בבור עמוק וביומיים בין המשחקים היה קשה לשנות ולהתאים. עכשיו יש שבוע ואחרי כמה ארוחות חג אין לי ספק שעדן ענבר יבשל משהו חדש למשחק מספר 3 ביום חמישי. אלי רבי מצידו צריך לשמור על דריכות אצל הבנות. הן הגיעו מוכנות, אבל הן צריכות לזכור שרמלה ניצחו כבר 3 פעמים העונה אז על פניו לרמלה יש את הכלים לעשות זאת שוב ובוודאי שזה משחק בבית.
שיהיה לכולנו חג שמח והייתי מציעה לכמה שחקניות לחפש טוב את האפיקומן.
