ממה בדיוק אתם מתפלאים? פיני גרשון אמר כבר בינואר שמכבי לא קבוצה לפיינל-פור. כבר אז, אחרי ההפסד למארוסי, פיני התלונן שאין לו "ביג מן". המאמן הכי מעוטר בתולדות הכדורסל הישראל ידע אז את מה שכולם יודעים היום, שיש לו קבוצה מוגבלת. חזקה, יציבה, אבל מאוד מוגבלת.
הניצחונות המדהימים על סיינה וריאל מדריד יצרו אפקט של כדור שלג, שנראה היה שיתגלגל כל הדרך עד לפיינל-פור. המכביזם הצהוב שלח לא פחות מ-4,000 ישראלים לרכוש כרטיסי טיסה לפאריס. גילוי נאות: גם כותב שורות אלה הוא אחד מאותם אופטימיים שייסעו במאי לעיר האורות.
מצד שני, אם יש "מגיע" בספורט, אז מגיע לפרטיזן בלגרד לעלות לפיינל פור. קבוצה ענייה עם תקציב של פחות מ-2 מיליון יורו שמציגה משחק כדורסל חכם ויפה עם שלד שחקנים מקומי, קהל מדהים, ושועל ותיק מאחורי הקווים בדמותו של דושקו וויושביץ'.
אלן אנדרסון, יאללה הביתה
דקה לסיום המשחק, כשדורון פרקינס יצא בעבירה חמישית, דרק שארפ הוזעק למגרש. המשחק היה כבר גמור, אבל העובדה שאנדרסון לא נשלח לפרקט הייתה די בולטת. והאמת, אם להיות עדינים, אלן אנדרסון הוא הסיבה שמכבי תל-אביב תראה את הפיינל פור מהסלון בבית, ולא בפאריס.
אנדרסון קלע אפס נקודות במשחק הכי חשוב של מכבי תל-אביב העונה. וזה לא שהוא לא זרק. אלוהים, כמה שהוא זרק. 0 מ-9 מהשדה היו לאיש שאמור היה להוציא את בני ישראל מעבדות לשרל דה-גול. בסיכום שני המשחקים קלע אנדרסון 3 מ-18 מהשדה (!), איבד שמונה כדורים (!!) והפסיד במו ידיו (!!!) את הסדרה לטובת האוהדים הנפלאים של פרטיזן. הכינוי של אוהדי פרטיזן הוא "הקברנים", אבל הקברן האמיתי של מכבי היה בעצם "הכוכב" שלה.
נכון, לאנדרסון יש מניות רבות בעצם ההעפלה לשלב רבע הגמר, אבל מכבי תל-אביב מעולם לא הייתה קבוצה שמסתפקת בפחות מניצחון. אנדרסון שיחק בכל סדרת ההצלבה כאילו הוא יותר חשוב מהקבוצה, פיני לא האמין באלטרנטיבות שיש לו על הספסל (גיא פניני, רביב לימונד) – את הסוף אתם כבר יודעים.
אם למדנו משהו מההיסטוריה זה שאנדרסון רק ירוויח מהתקופה שלו במכבי. הסוכן שלו יערוך לו דיסק מפואר עם מיטב ההצגות ביד-אליהו, ובשנה הבאה הוא ימצא את דרכו חזרה ל-NBA או לקבוצה עשירה באירופה שתציע לו חוזה שמן במיוחד. אם זה קרה לשחקנים בינוניים כמו קווינסי לואיס, וויל ביינום ויותם הלפרין, זה יכול בקלות להיות גם הגורל של אנדרסון. האמת, ברוך שפטרנו.
להחזיר את ליאור אליהו בכל מחיר
העונה של מכבי בעצם הסתיימה. נכון, יש עוד את משחקי הליגה, אבל את אלה היא יכולה לנצח בקלות גם עם ההרכב השני וחוץ מזה, גם זכייה בפיינל-פור המגוחך של אבנר קופל לא תמתיק לאוהדים הצהובים את הגלולה שמכבי נתנה להם לבלוע אמש.
בהתאם לכך, הצוות המקצועי של מכבי תל-אביב צריך להתחיל לעבוד כבר עכשיו על הסגל לעונה הבאה, עם דגש על שימור הקיים וחיזוק השלד הישראלי. אם לצאת מנקודת הנחה שאנדרסון לא יישאר, ניתן רק לקוות שמכבי תעשה את כל המאמצים כדי להחתים את ליאור אליהו. בכל מחיר.
מבחינת מכבי, הסגל לא צריך להשתנות באופן קיצוני כדי לעבור בעונה הבאה עוד שלב אחד ולהגיע לפיינל-פור. במקום לאמפה שכבר שוחרר צריך למצוא סנטר חזק. נראה שבהיעדר אחד כזה, צ'אק אידסון לא מצליח להראות את היכולות האמיתיות שלו.
צל"שים מיוחדים מגיעים לדורון פרקינס שהוכיח שהוא שייך לרמות הגבוהות ביותר, גיא פניני שבכל הזדמנות הציג את הלב הרחב והצהוב שלו ויותר מכולם מגיעות המון מחמאות לסטפון לאזמה, כנראה שחקן ההגנה הטוב באירופה.
כמה מילים על האדומים
מדהים לראות איך צצו להם עכשיו כל מיני אוהדים אדומים כמו פטריות בין הרגליים. שמחה לאיד זה דבר מקובל בספורט, אבל אני באמת מרחם עליהם אם כישלון של מכבי זה הדבר שמסב להם הכי הרבה הנאה.
בסיכום של עונה שלמה אפשר להגיד שמכבי עשתה מעבר למצופה ממנה, והייתה מרחק נגיעה מפיינל-פור שמיני בעשר שנים. במבט היסטורי, אפשר לומר בגאווה (ישראלית!) שמכבי תל-אביב היא מועמדת מובילה להפוך לקבוצת העשור של היורוליג עם שלוש זכיות בגביע אירופה ועוד שלושה הפסדים בגמר.
אז נכון, הפועל אוסישקין עשתה היסטוריה בעצם העפלתה לליגה השנייה והפועל ירושלים הגיעה לרבע הגמר ביורופקאפ, אבל אם הדבר שבאמת מרגש את האוהדים האדומים זה כישלון בודד של שמעון מזרחי, באמת שהם לא ראויים ליותר מרחמים.
מועדים לשמחה, נתראה בפאריס.
אהבתם? התעצבנתם? גם אתם נתקעתם עם כרטיסים לפאריס? כתבו לסלונים