להפועל אילת, הפיינליסטית, יש את כל הסיבות להרגיש גאה אחרי הופעת הבכורה שלה במעמד המכובד. לא רק שלשחקנים של קטש לא רעדו הידיים מהתרגשות, הם גם הצליחו לגרור את מכבי העדיפה למשחק מותח עד לדקות הסיום – אבל העומק והאיכות של מכבי הכריעו את המשחק. הרבה מהמחמאות מגיעות לקהל התכול, שעשה את כל הדרך הארוכה מחופי הים האדום עד ליד אליהו. לא מן הנמנע שרוב הקהל של אילת נכנס אתמול בפעם הראשונה בשערי היכל נוקיה, או בכלל במגרש כדורסל – אבל זה בכלל לא משנה. היו רק 2,000 אוהדי אילת מול 8,000 צהובים, אבל קולם של המעטים נשמע הרבה יותר. ככה זה תמיד בקרבות בין שבעים לרעבים, בעיקר כשהצבא הצהוב של מכבי הופך משנה לשנה ליותר "קהל" ופחות "אוהדים".
ובכל מקרה, כיף לראות משחק כדורסל מכריע על תואר, עם כל הלחץ שמסביב, עם כל ההתרגשות, במגרש מלא עד אפס מקום - בלי קללות, בלי נאצות, בלי "שואה" ובלי "תתאבד כבר". חווית עידוד מקסימה ומכובדת. ואיזה מסכנים האוהדים ההם, שלא היו שם אפילו בשביל לאכול את הלב.
שמעון פרס לומד להכיר את השטויות של פניני
גיא פניני ניצח את המשחק עוד לפני שהוא התחיל, כשהמועדון בו הוא גדל מאז שהיה ילד החליט לתת לו גב ולהצהיר בצורה מטאפורית: "אנחנו מודים לכל אוהדי הקבוצות האחרות, ובפרט לאלה שעובדים בתקשורת, על הטפות המוסר - אבל זה הקפטן שלנו, תתמודדו". יכול להיות שדווקא בגלל ההתרגשות הגדולה של גמר ראשון במכבי תל אביב כקפטן, הטבעת נסגרה בפניו אמש – אבל זה לא פגע בשמחה הגדולה שלו בסיום.
מחדל הכרטיסים שהפך למחדל אבטחה
כאלפיים אוהדים לא זכו לראות את פתיחת המשחק ונכנסו בשערי האולם רק בסוף הרבע הראשון במקרה הטוב או במהלך הרבע השני במקרה הרע. רובם לא ידעו לאן הם צריכים ללכת והפריעו לשאר הצופים. הרבה מהם התיישבו במעברים וחסמו אותם. מיותר לציין, שמדובר במאות אנשים שלא עברו בדיקה בטחונית – באירוע המוני בהשתתפות נשיא המדינה ושרת הספורט.
מה שבטוח, את האירוע המביש הזה יצליחו לטאטא מתחת לשטיח. יספרו לנו על הפקה מצויינת, משחק מצויין וספורטיבי, ארגון למופת וטקס מכובד לשמעון פרס בהשתתפות קפטני מכבי תל אביב בעבר (למה לא קפטנים של הנבחרת, אגב? לטפירו לא מגיע ללחוץ יד לשמעון?) – אבל אף אחד לא ידבר על זה שהיציעים היו ריקים חלקית עד תחילת הרבע השני ומאות אנשים עברו עוגמת נפש קשה בכניסה למגרש ולא ירצו לחזור שוב למגרשי הכדורסל בקרוב. חבל.
עוד יומיים למנאייק
אם כבר דיברנו קצת על הקונצים של גיא פניני, רק "פנינה" קטנה לסיום. זה היה גמר הגביע השני של גיא פניני כקפטן, בפעם הקודמת הוא היה קפטן בני השרון בשנת 2005, והפסיד את הגביע למכבי תל אביב הגדולה ההיא. אמש הוא זכה בגביע השביעי שלו בקריירה (פעמיים עם הפועל ירושלים), כאשר יש לו ברזומה גם שתי אליפויות ישראל, גמר יורוליג אחד ואליפות אדריאטית אחת. הישג השיא של יונתן שולדבראנד הוא העפלה לחצי גמר גביע המדינה הישראלי. יחי ההבדל.
למעשה - אם לא גיא פניני, סביר להניח שרוב קוראי הטור הזה לא היו מכירים את השם שולדבראנד (שם שהייתי צריך לבדוק בגוגל שאני כותב בלי שגיאות). לכן, לא יקרה כלום אם השחקן השבדי החביב יאמץ לעצמו קצת צניעות כשהוא מדבר על מועדון הכדורסל של מכבי תל אביב, מקבלי ההחלטות שלו, אוהדיו - וכן, גם על הקפטן שלו. עם קשר או בלי, ביום ראשון מחכה לו כבר הדרבי התל אביבי. לא יהיה משעמם.