הנה מגיעה עוד הזדמנות לחגיגה (21.00, היכל נוקיה) ואף כלי תקשורת לא יחמיץ אותה, כמובן. מפגש הגדולות קוראים לזה, גם כי אין ברירה ואף קבוצה אחרת לא מתעלה לאורך שנים ובעקביות לצד, מתחת או במקום מכבי תל אביב, וגם כי מישהו חייב להפיח רוח חיים בליגה. 25.5 נקודות הפרש לזכות מכבי ת"א נגד הפועל ירושלים בארבעת המפגשים האחרונים שהתקיימו בהיכל נוקיה? אהה, פרט שולי. עזבו. העיקר שיש אקשן. כלומר, אפשר לקוות שיהיה.
האמת היא, שהפעם באמת שקשה להימנע מהפמפום המוכר והבלתי נגמר בעיקר בגלל תחושת הפגיעות של מכבי שנוצרה בימים האחרונים. ירושלים אמנם הפסידה בדונייצק במשחקה הראשון ביורוקאפ לפני מספר ימים, וכבר היו לה פתיחות עונה משכנעות יותר מאשר 2:3 בחמישה המחזורים האחרונים, אבל הסיפור כרגע הוא לא מה עשתה ירושלים עד עכשיו, אלא ההזדמנות שנקרית בפניה הערב.
הקבוצה של עודד קטש, שבכל זאת מצויה בקו שיפור מסוים, לפחות מהבחינה ההגנתית, מקבלת את מכבי ת"א בזמן נוח.
מכבי שיחקה בחמישי נגד שרלרואה ובשבת נגד לובליאנה ובשני המשחקים התקשתה להתמודד עם קבוצות נחותות ממנה, עם אחוזי הקליעה הגרועים שלה מבחוץ, עם פציעות של שחקנים ועם הבעיה שתטריד אותה לכל אורך העונה: חילופים ושינויים ברוטציית הזרים בהתאם למסגרת בה משחקים, וביחס לחשיבות המשחק הקרוב. בשני המשחקים היא גם לא הגיעה ל-70 נקודות. ההתקפה לא עובדת, השטף נתקע.
עייפות היא לא אופציה מבחינת מכבי ת"א ודייויד בלאט, בטח לא כאשר קטש וירושלים מגיעים להיכל. הנוכחות של המאמן היריב, מי שהיה משחקני העבר הגדולים של מכבי, תמיד יוצרת עניין ובטח לאחר הקדנציה הקצרה והלא מוצלחת שהיתה לו במכבי כמאמן. זאת בנוסף לכך שבמכבי תמיד מתייחסים לירושלים כאל היריבה המסוכנת ביותר מבחינתה, ולא משנה מצבה המוראלי, מקצועי או מנטאלי.
בקבוצה מבינים, אולי לראשונה, שבעונה ארוכה כל כך מותר להפסיד פה ושם אבל ודאי לא יאהבו את ההרגשה ובטח לא אם ההפסד יגיע דווקא מול ירושלים. כרגע, עם לשון בחוץ, המטרה היא לנצח ולהשלים שלושה ניצחונות בארבעה ימים ולנוח. בעיקר לנוח. ביום חמישי תשחק כאן מילאנו ביורוליג, הקבוצה היחידה שניצחה את מכבי העונה. מרגע אחרי ההפסד במילאנו ועד זמן קצר לפני הגומלין מול האיטלקים, מכבי רוצה לסגור רצף ניצחונות מושלם.
אחר כך יחשבו על משבר הקליעה של פניני, על מידת ההתאמה של לנגפורד, על הפציעה של פארמר, על פפאלוקאס שנעלם ונדחק, על הנד-נד של שון ג'יימס, ועל אוחיון שגם אם התאקלם ונקלט בהצלחה לפי שעה, עדיין לא כדאי לסמוך עליו בנושא הקליעה מבחוץ. ובקיצור החיים לא מושלמים במכבי כרגע, אבל יקום אחד שחשב אחרת כשנודע על ההחלטה לשחק בשלוש ליגות במקביל.
את ירושלים כל זה לא מעניין. קטש צפה ודאי מקרוב ובעיון בשני משחקיה האחרונים של מכבי נגד הבלגים ביורוליג ומול הסלובנים באדריאטית. שתיהן שמרו על מרחק קרוב וסביר, לסלובנים אפילו היתה עמדת ניצחון ממשית, אבל שתי היריבות פישלו בסיום בשורה של טעויות מקצועיות ומנטאליות.
ירושלים תרצה ליישם במגרש הפקת לקחים ולממש את הנתונים האלה לכדי ניצחון, אבל צריכה לזכור דבר אחד: שרלרואה ולובליאנה לא דומות בדבר ליחס שמכבי ת"א מקדישה לקראת משחק מול ירושלים. הישראלים, בטח הם, וגם הצוות המקצועי של מכבי, יודעים שנגד ירושלים חובה לסחוט אנרגיות נוספות משום מקום.
לוק ג'קסון לא ישחק דווקא אחרי שהצטיין במשחק הליגה הקודם, אבל אלה הם החיים בקבוצה שמחזיקה יותר זרים מהמכסה המותרת. קטש בחר ללכת עם ג'ון תומאס ולעבות את הקו הקדמי, גם כי הקבוצות היריבות חוגגות בינתיים בריבאונד ההתקפה על חשבונה של ירושלים, כפי שהדגימה דונייצק בשבוע שעבר עם 17 ריבאונדים כאלה.
עם שובו מפציעה של בריאן רנדל לפני מספר שבועות והצירוף המאוחר של דן גרונפלד, יש לירושלים הזדמנות להוכיח שהיא כאן כדי לתת עונה גדולה אבל דייויד בלאט והעוזרים שלו יעשו כל מה שצריך כדי לגרום לאורחת לדחות את המחשבות היצירתיות האלה בשבוע אחד לפחות.
