ההצלחה של וויל סולומון בקדנציה הראשונה שלו בהפועל ירושלים, בעונת 2003/04, הפכה אותו להיות אבטיפוס לרכזים מסוגו, שהלכו והשתלטו על צמרת הכדורסל הישראלי.
כשהסתיים חלקו של שרונאס יאסיקביצ'וס, מכבי תל אביב הלכה על סולומון עצמו ואחר כך על וויל ביינום, דורון פרקינס וגם ג'רמי פארגו, שהוביל את גלבוע/גליל לאליפות. שחקנים צעירים שהגיעו מלמטה, בניגוד לפרויקט קרלוס ארויו, שבא מגבוה וההתנהלות מולו ואיתו היתה שונה לגמרי.
הפועל ירושלים, לעומת זאת, שבה העונה לאופציית סולומון, כדי לנסות ולהפיק מהרגליים של בן ה-32 את אותו מיץ שהיה בהן כאשר היה בן 26. בסופו של דבר, איתו היא הצליחה יותר מאשר כל שחקן אחר.
אלה שחקנים שפעם היו קוראים להם בארץ להטוטני הארלם גלובטרוטרס, או כוכבי סטריט בול, אבל מחשיבים אותם למחרבי משחק. גם היום, בעיני, רבים הם כאלה שאסור לתת להם לנהל משחק, כיוון שהם הורסים לא פחות מאשר בונים. אלא שהזמנים השתנו, סמכויות הרכז התרחבו, היכולות האתלטיות והפיזיות של השחקנים הולכות ומשתבחות, והיום מקבלים אותם כגארדים הבכירים בליגה שלנו. שחקנים מהסוג הזה גם בולטים בכל מקום בעולם.
סולומון לא שותף בגמר גביע הליגה במלחה, בו ניצחה מכבי תל אביב 77:87. זה היה משחק שקשה ללמוד ממנו על הבאות, כיוון שמלבד סולומון נעדרו גם יובל נעימי ואורי קוקיה ובמכבי סיים סופוקלס שחורציאניטיס משחק נדיר, בלי אף נקודה ועם חמישה אסיסטים. מאוד סביר שלא יחזור על כך.
ואם היתרון של מכבי ת"א בעמדות הפנים בולט, ודאי כל עוד הסנטר היווני יגיע למצבים של אחד על אחד, הרי שהשאלה המסקרנת הערב (21.00, היכל נוקיה) היא עד איזו מידה יכול סולומון מודל 2010/2011 לתת מאבק לנמרים הרעבים של מכבי, פארגו ופרקינס?
במידה מסוימת ובמצבים כאלה ואחרים, סולומון עלול להיראות כמו תעתיק דהוי לדמות שלו מימי גביע יול"ב. וויל נהג ונוהג עד היום לקחת את הכדרור שלו הכי נמוך שאפשר, למקומות שהיריב צריך לשחק בהם על גחונו כדי לבלום אותו. לרוע מזלו, גם פרקינס הוא בדיוק כזה. סופר-אתלט נמרי במיוחד, שממתין לשחקן שלו הן בגבהים והן על המשטח עם זרועות ארוכות במיוחד וניתור עד לשמיים.
ירושלים ומכבי ייפגשו ודאי עוד מספר פעמים והמשחק הערב הוא בעיקר הצהרת כוונות. סולומון יידע טוב יותר אחרי המשחק עד לאן הוא צריך לקחת את הכישרון שלו העונה נגד מכבי והאם בגיל הוא 32 הוא מרגיש חופשי ונוח באותה מידה כמו לפני שש שנים, מול הגנה שאמורה להקשות עליו את החיים במיוחד. בנוסף, יהיה מאוד מעניין לראות איך עודד קטש ועוזרו, דרור כהן, מצוותים את כל שאר הגארדים שלהם ומתזמנים אותם על פי צמדים, שלישיות וכמובן החוק הרוסי.
עד עכשיו העונה, הקלע הבולט של ירושלים בליגה הוא בריאן רנדל. מבלי לפגוע בו ובכישוריו, שהרי מדובר באמת בשחקן מצוין, הנתון הזה הוא בעיקר תולדה של היעדר סנטר דומיננטי בקבוצה, שמעמיס עליו יתר אחריות ועול באספקת נקודות, אבל גם ובעיקר היררכיית גארדים שטרם התייצבה במלואה בין אוחיון, נעימי וסולומון.
עד עכשיו נעימי נעדר בגלל מחלה, סולומון בגלל פציעה, ואוחיון שיחק תחת עומס פיזי גדול בגביע הליגה, היו מעט מצבים בהם כולם עמדו כשירים ומזומנים לרשות המאמן. אחרי שהשלושה האלה ידעו יותר דברים לגבי עצמם ותפקודם בעקבות המשחק הערב, סביר להניח שהפועל ירושלים תיכנס למסלול ותצבור תאוצה.
אצל פ"פ, שני הגארדים של מכבי, אין חדש בכל הנוגע לאחוזי הקליעה הירודים מחוץ לקשת, תחום שסולומון אמור לנצח בו כל אחד מהם. הדרך של מכבי ת"א למעלה בסגל הנוכחי, עד שמצרפים שחקן או שניים אם בכלל, היא על ידי שיפור הקליעה מבחוץ.
פרקינס ופארגו עומדים יחד על 0 מ-7 לשלוש בליגה, ו-1 מ-9 לשלוש ביורוליג. הם לעולם לא יהיו כנראה קלעים מדהימים מהטווח הזה, אבל שניהם כבר הראו שיש להם את הטווח וגם את היכולת לעמוד על נתונים טובים, הרבה יותר מאשר השפל בו הם מצויים כרגע.
אסור להם לתת לנושא להיכנס להם ראש ולערער את הביטחון העצמי, למרות שהוא כבר עמוק שם. הם חייבים לשחק כרגיל ולקחת את הזריקה הפנויה בלי חשש. בינתיים, דייויד בלו או גיא פניני מסתירים את החולשה שלהם וממזערים את השלכותיה. משחק נגד הפועל ירושלים הוא בהחלט זמן טוב להתעורר ולהשתפר.
