דרך ארוכה עברו העונה הפועל ירושלים והקפטן שלה, אורי קוקיה. פתיחת עונה מוצלחת, עם הרבה כישרון ותקוות לעתיד, פציעה קשה והיעדרות ממושכת, שהובילו לירידה ביכולת הקבוצתית; חזרה מוקדמת ומפתיעה, וחיבור שנוצר לקראת סיום הליגה ובא לידי ביטוי בניצחון החלק על מכבי אשדוד בסדרת רבע גמר הפלייאוף.
קוקיה (30, 2.02) יסיים ביום חמישי הקרוב את עונתו השנייה בקבוצה. קצת קשה להאמין, למען האמת, לאור החיבור העז בינו ובין הקהל הירושלמי. "אני לא זוכר הרבה שחקנים שקיבלו עידוד כמו של אורי כשהם נפצעו או חזרו מפציעה", סיפר גידי דודי, מנהל הקבוצה וחברו הקרוב של קוקיה, שניסה למצוא בעצמו הסבר לתופעה: "אולי יש קשר לעובדה שגדלתי פה ביציעים במלחה".
לרגל הפיינל פור הבא עלינו לטובה, שוחחנו עם קוקיה על העונה הלא-קלה שעברה על המועדון, על הפציעה שלו והצפייה בחברים מהצד, על האופן שבו הוא תופס את תפקיד הקפטן, על החיבור עם מאמנו, עודד קטש, ועל החלומות בעתיד הקרוב ובעתיד הרחוק.
"הרגשתי כמו אוהד", התייחס שחקן הנבחרת לחודשים הארוכים בהם הושבת מפעילות והתאושש מהניתוח שעבר בכתפו ואפשר הצצה לעולמו של השחקן הפצוע, "קשה אפילו לזרוק מילה טובה כשאתה לא לבוש במדים של הקבוצה ולא יושב על הספסל".
"עודד מאמן מיוחד", סיפר קוקיה על מאמנו, עודד קטש והסביר: "יש מסביבו הילה, קשה להסביר, אבל רואים את זה אפילו לפני שמדברים איתו". המאמן לא חסך במחמאות בחזרה: "שחקן כמו אורי, מאמן לוקח איתו לכל קבוצה". גם בריאן רנדל, חברו של קוקיה לקו הקדמי, מלא במחמאות לקפטן שלו: "אורי הוא הדבק של הקבוצה, כולנו מתאחדים סביבו".
"אני מקווה שעד שתהיה ארנה אני עדיין אשחק כדורסל", אמר קוקיה בחיוך על האפשרות שיכדרר במדים האדומים בעוד כארבע עונות, ב"ארנה" החדשה שאמורה לקום בבירה, "זה עוד רחוק מאיתנו. נשב בסוף העונה ונחליט ביחד מה טוב לשני הצדדים".
