הרבה רגשות מעורבים מעוררת ההחלטה של מנהלת הליגה להגדיל את מספר הקבוצות בליגת העל ל-12 קבוצות ולהקפיא את היורדות, כך שתיבצר ליגה של קבוצות חזקות וכך אולי נוכל לראות משהו שמתקרב לליגה תחרותית באמת.
אני מסכים לכך שאם קבוצות יידעו שהן לא יורדות הן יוכלו ביתר קלות להשקיע כסף ולבנות תוכניות לטווח ארוך. אמנם חבל לי על קבוצות הליגה הלאומית ואלו שלא יכולות לחלום יותר על עלייה לליגת העל, אבל האמת המרה היא, שאף אחת מהן לא מסוגלת להעמיד מועדון כדורסל בעל פוטנציאל אוהדים גדול ורווח כלכלי אפשרי.
בליגת ה-NBA האמריקאית משחקות 30 קבוצות, בלי יורדות ובלי עולות. אם יש עיר חדשה שבה ראש העיר, אנשי עסקים והתושבים מוכנים וערוכים להקים קבוצה, הם צריכים למצוא קבוצה אחרת לבוא על חשבונה.
השיטה הזו יכולה בהחלט להתאים לכדורסל שלנו, כאשר אם לראש עיריית עפולה ואנשי עסקים מהעיר, לדוגמא, יפנטזו על חזרה לליגה הבכירה, הם יצטרכו להבין שעליהם להעמיד סכומים מינימליים והבטחות כספיות כדי להעמיד מועדון לטווח ארוך, ולא רק כהרפתקאה שאולי תיגמר באליפות או עלייה חד פעמית לפיינל פור. להוכיח שעפולה מתאימה יותר מאשקלון, לדוגמא, כדי לרשת אותה.
אבל כדי להשלים את רעיון הליגה הסגורה צריך למצוא את המקבילה הישראלית ליתר הדברים שהופכים את שיטת ה-NBA למוצלחת כל כך: תיקרת שכר ודראפט. אני טוען כבר מזמן שהכדורסל האירופי כולו חייב להיכנס לתיקרת שכר, בגלל שהפערים גדולים מדי.
מובן שישנה בעיה עם מכבי תל אביב, שרוצה להתמודד מול ברצלונה ופנאתינייקוס, עליהם בינתיים אין שום הגבלה, אבל יכול להיות שדווקא הליגה האדריאטית פותרת במידה מסויימת את הבעיה הזו. הליגה תוכל להרוויח אם תתעקש על כך שלצהובים יהיה סכום כסף מסוים אותו היא יכולה להוציא על הסגל לליגה המקומית. מי שלא רשום לליגה, יוכל לקבל את הדקות של באדריאטית וביורוליג. אופטימלי זה לא, אבל יחד עם ביטול הפיינל פור, אני חושב שמכבי תל אביב תהיה מוכנה לזה וכמובן שכל הקבוצות האחרות, והאוהדים, ירוויחו.
כדי שהשיטה אכן תעבוד, צריך גם למצוא את המקבילה הישראלית לדראפט: בחירה של שחקני חדשים (ישראלים בלבד) שמעולם לא שיחקו בליגה ונבחרים על ידי קבוצות שסדר הבחירה שלהן יהיה בהגרלה. כמובן שמדובר בעיקר בילדים בוגרי תיכון ו/או ליגות נמוכות.
בצורה הזו, השחקנים יוכלו להעמיד ארגון עובדים מסודר הרבה יותר, שכמו ב-NBA ייקבע את השכר המינימלי לכל שחקן, על פי מעמדו וגילו. הסכום המקסימלי יישאר פתוח ונתון לשינוי, אך כמובן שכל זאת במסגרת תיקרת השכר. כך בכל עונה יעלו מספר קבוע מראש של צעירים לליגה הראשונה (לפחות למבחנים בקבוצות הבוגרות) ויקבלו את ההזדמנות, פשוט כי שכרם יהיה כמובן נמוך יותר.
אבל שאלת השאלות, עליה תקום ותיפול של השיטה, היא היכולת של הספורט הישראלי להתמודד עם ליגה בלי יורדות. בארצות הברית זה הולך יחסית טוב ואפילו קבוצות שמסיימות את העונה מוקדם מצליחות להביא מספר אוהדים לא מבוטל. הבעיה היא שבארץ, אם הקבוצה שלך לא יכולה לעלות לפלייאוף, קשה למצוא סיבה למה אוהדים ירצו לבוא למגרש. הרי אין מסורת אמיתית של הליכה למגרש, פשוט כי יש משחק.
כמו כל דבר בספורט הישראלי, השאלה היא פחות מה יעשו ויותר איך יעשו את זה. כשהולכים על מהלך כזה צריך לעשות אותו עד הסוף. ליגה כפי שהיא היום, בלי מתקנים ותקציבי מינימום ראויים, עם פיינל פור ויתרון כל כך גדול של מכבי על פני יתר הקבוצות, זה ממש לא משנה אם יהיו יורדות או 12 קבוצות, בכל מיקרה אין סיבה להשקיע כסף באשליה שנקראת 'אליפות המדינה'. נקווה לעתיד הרבה יותר מוצלח.
הכתוב הינו טור דעה
