אביב 2000. טלפון אקראי משחקן צעיר, ארז כץ. ילדון בן 20. הוא שואל אם קיבלתי החלטה מה אני הולך לעשות. "זהו. החלטתי, להיות סוכן שחקנים". לקראת חצות של אותו היום דפיקות בדלת. כץ עומד שם עם קלטת של ג'רי מגוואייר ופתק "אוהב אותך, שיהיה לנו בהצלחה". ארז לא יהיה כנראה בחמישייה הפותחת של דורו מבחינת הכישרון. אבל הוא בהחלט כל כך הרבה יותר מזה - הוא יחיד ומיוחד.
לפני 6 שנים נערכה פגישת היכרות במסעדה תל אביבית בין כץ לאלדד אקוניס. יו"ר בני השרון. אמר שהוא מעוניין בארז לקבוצה אבל רוצה פגישה מקדימה. אחרי כמה מילות נימוסין הוא פתח ואמר: "שמע. לא החזקתי ממך. שנים. כל מאמן שהחתמתי ושאלתי מי הראשון שאתה רוצה בקבוצה היה עונה לי - כץ. כנ"ל לגבי כל שחקן ישראלי. לכולם עניתי, כץ לא יהיה אצלי. אבל אני מודה, טעיתי. אני מבין שכדי לנצח אני חייב 'ארז כץ' בקבוצה. עם היכולות על המגרש, החוכמה בחדר ההלבשה, עם המאמן, בכל מקום". 6 שנים אחרי, אקוניס יכול לטפוח לעצמו בגאווה על השכם.
הוא היה קפטן נבחרת העתודה המופלאה של 2000 (יחד עם אחד - טל בורשטיין) זאת שהיתה מרחק ריבאונד מאליפות אירופה מדהימה, קפטן הפועל ירושלים עם הזכיה בגביע יול"ב, קפטן נבחרת ישראל בוגרים, ובמשך תקופה ארוכה קפטן בני השרון (עם ויתור על הסרט לעונה אחת כאות כבוד למאיר טפירו). כל שיאיו האישיים הם בעצם הישגים קבוצתיים. ופה הגדולה. הקלישאה there is no I in a team מקבלת משמעות ברורה יותר כשרואים את הקריירה של כצל'ה.
יש שחקנים ישראלים טובים, מוכשרים, קולעים, מוסרים - חסרים לנו מנהיגים. כאלה שמדברים בחדר הלבשה, על המגרש - ושכולם יקשיבו. זה ארז. כל אוגוסט אקוניס היה מתקשר ואומר "תגיד לארז שהשנה הבאתי לו רק 2 זרים שהם פרוייקט". ולי היה את הריטואל הקבוע כל קיץ. באה הקבוצה התורנית ומציעה שדרוג של 15-20% בשכר. "גיאצ'וק, עזוב אותם. תגיד לאקוניס שישפר ובוא נסגור. עזוב אותי מהרפתקאות. בני השרון זה הבית".
"אבל עם כל הכבוד, אתה בנבחרת ויש חבר'ה שעשו עונה יותר טובה ממך ונופו". הוא הסביר שכמות הדם והזיעה שהוא משאיר בריצת חימום היא פי 3 מאלו שנתנו "עונה טובה". הוא לא הסתפק בלהגיע לסגל. הוא היה שחקן חמישייה וקפטן הנבחרת. בטבלת סיכום העשור הוא מופיע ב-8 מ-10 קטגוריות כאחד מעשרת המובילים. אופי כבר אמרנו?
זכיתי לייצג כמה שחקנים מהגדולים ששיחקו בארץ בעשור וחצי האחרונים. ניקולה וויצ'יץ', טל בורשטיין, עמרי כספי, יוגב אוחיון, וויל סולומון, מתן נאור ועוד (יסלחו לי אלה ששמם הושמט). אבל כל פעם שאני מדבר עם שחקנים על מה ואיך צריך לעשות, כצל'ה הוא המודל מול העיניים. ולאותם אבות של שחקנים צעירים שמורחים פוסטר של כספי בחדר, כדאי שמתחת לכרית תהיה להם תמונה קטנה של ארז כץ.
