כמה פעמים כבר עברנו את זה. כמה פעמים היינו בסרט הזה. הפועל ירושלים היתה טובה, שלטה במשחק ואפילו הובילה אבל כמו תמיד, זה רק העיר את הדוב הצהוב. בסוף זה נגמר בצורה חד צדדית עם 73:91 ו-0:1 בסדרה למכבי תל אביב. קל. קל מדי.
אולי זמן המנוחה עבד דווקא נגד מכבי ת"א שנראתה עוד רדומה במשך 15 דקות לעומת הירושלמים ששלטו בקצב המשחק, הגיעו ראשונים לכדור ואפילו לחצו על הקלעים הבולטים של היריבה. היתרון היה בידיים של שרון דרוקר אבל במקום ללחוץ על הדוושה ולברוח ליתרון דו ספרתי, השחקנים שלו פשוט עצרו וראו את הצהובים רצים ל-0:8 בסוף המחצית ומשנים את כל המומנטום של המשחק.
לירושלים יש בעיה העונה וקוראים לה סף שבירה נמוך. כשזה קורה, הדברים פשוט לא הולכים כולל פעולות פשוטות וזה מתבטא בריבאונדים, איבודים וכו'. חוץ מזה, גם השחקנים עצמם משדרים איזושהי חוסר תקווה ולא ראו על הפנים שלהם אמונה אמיתית כשהצהובים ברחו לפער משמעותי. רק תביטו על הפערים במספרים: הצהובים איבדו רק כדור אחד בחצי השני! ובכלל, איבדו 10 כדורים מול 20 של היריבה בכל המשחק וככה הירושלמים לא יכולים להפתיע. גם בריבאונד ראינו פער משמעותי של 23:30. בנוסף, האורחת קלעה רק 4 שלשות. אי אפשר להפתיע בהיכל בצורה הזו. פשוט ככה.
ואולי בכלל הסיפור זה הישראלים. ליאור אליהו, ביום נפלא של 22 נקודות (אין מה לעשות, בליגה שלנו הוא רמה בפני עצמה בכל הקשור לישראלים), קלע שלוש נקודות פחות מכל הישראלים של היריבה. גם שני שחקני המפתח האחרים של בלאט סיפקו את הסחורה כששון ג'יימס סיים עם 21 ושליטה בצבע ודווין סמית' הוסיף 14 והרבה מאוד עבודה במאני טיים.
וחייבים להגיד כמה מילים על ג'וש דאנקן. הסדרה הזו יצאה לדרך כשברקע הסערה סביב ההתעניינות של הצהובים בפורוורד. כנראה זה השפיע לרעה אליו והוא לא תיפקד במשך דקות ארוכות למרות שהמספרים שלו בסיום מטעים. הם הגיעו בגארבג' טיים.
ולמרות כל זאת, עדיין הסדרה הזו יכולה לעמוד בציפיות הגבוהות. ביום חמישי, הולכים למלחה ושם זה יהיה סיפור אחר.
למכבי ת"א: ליאור אליהו 22, שון ג'יימס 21, דווין סמית' 14, ריקי היקמן 12, יוגב אוחיון 10, סילבן לנדסברג 8, קיינר מדלי 2.
לירושלים: ג'וש דאנקן 15, רון סטיל 13, מאיר טפירו 12, סמואלס 10, קורטני פלס 10, אלישי כדיר 8, רביב לימונד 4, ליאור ליפשיץ 1.
מהלך המשחק
מכבי ת"א עלתה עם יוגב אוחיון, ליאור אליהו, דווין סמית', שון ג'יימס וריקי היקמן. בצד השני פתחו בחמישיה רביב לימונד, רון סטיל, אלישי כדיר, ג'וש דאנקן וקורטני פלס. ג'יימס פתח מצוין את המשחק עם 4 נקודות בדרך ל-2:4 ועל הדרך לימונד הסתבך ב-2 עבירות מוקדמות. מי שנכנס לעניינים הוא יוגב אוחיון עם שלשה וליי אפ גדול והפער גדל ל-5. ג'וש דאנקן הראה מדוע מכבי מעוניינת בו עם סל משוגע שצימק למינוס 3 בלבד. זה העיר את הירושלמים ששמרו מצוין בההגנה ודאנק של פלס קבע מהפך. בשלב מסוים, האורחת כבר היתה בפלוס 4 אבל אליהו צימק ובסוף הרבע - 20:22.
שלשה של לנדסברג קירבה את הצהובים לעניינים. עבודה גדולה של שון ג'יימס מתחת לסלים כולל שתי נקודות ענקיות העבירו את היתרון לצד המארח, אבל המשחק עדיין צמוד צמוד. חמש דקות בתוך הרבע, אוחיון צבר את העבירה השלישית שלו וירד לספסל. הצהובים התקשו לייצר נקודות ואיבדו מספר כדורים, למזלם היריבה לא ברחה ואליהו צימק לנקודה בלבד. דווקא שנראה היה שהירושלמים בדרך לבריחה, הצהובים רצו ל-0:8 וירדו להפסקה 35:38.
הצהובים פתחו את הרבע השלישי בסערה מול האין הגנה של ירושלים. ג'וש דאנקן לא תיפקד וליאור אליהו, דווין סמית' והחברים פשוט סיפקו מתפרצות נפלאות. דאנק של ליאור אליהו קבע יתרון שיא - 37:46. ההפרש כבר הגיע ל-15 נקודות מאוחר יותר - 39:54 אבל אז הגיעה שלשה של פלס שהחזירה קצת צבע לפנים של דרוקר. הצהובים שמרו על פער די משמעותי במשך דקות ארוכות אבל סל ועבירה של פלס לפני סיום הרבע רבע 55:64.
שון ג'יימס פתח את הרבע האחרון עם 4 נקודות רצופות אך טפירו השאיר את האדומים בתמונה. דאנק של סמואלס הקטין ל-7 בלבד והמשחק שוב נפתח. חמש דקות לסיום סמית' ביצע ספק עבירה תוקף, אך השופט לא שרק ופניני קבר שלשה. זה כבר חתם סופית את הסיפור. עד לסיום, הפער רק גדול ובדקה האחרונה זה כבר התקרב לפער של 20 נקודות. בסיום, 73:91.
