בכל סוף שנה המנהלת קובעת חוק רוסי/רישום זרים/בחירה ספציפית לעונה הקרובה בלבד, בלי מחשבה על תהליך שיקדם את השחקנים והמנהלת ביחד. מנכ"ל המנהלת עדלי מרכוס אמר שהרחבת הליגה (במהלך לא ספורטיבי של עונה בלי ירידות) מגדילה בצורה ישירה את כמות השחקנים הישראלים, אבל כמות לא בהכרח משקפת איכות.
ישראלים צעירים שפרצו השנה כמו בר טימור משחקים בעיקר בגלל פציעות של זרים. אחרים שניתנה להם ההזדמנות להוכיח את עצמם, למשל באליצור אשקלון שיש לה 2-3 שחקנים זרים איכותיים, לא מציגים יכולת מספיק גבוהה והקבוצה ניצבת בפני ירידה לליגה הלאומית. השאר משחקות עם ישראלים ברמה גבוהה יותר כמו ניב ברקוביץ', דגן יבזורי, יניב גרין, עידו קוז'יקרו, גל מקל, מתן נאור ואחרים, שעם הגיל והקילומטראז' הרב כבר מזמן אי אפשר להגדירם ככשרונות המיועדים לקידום.
בהסכם שנסגר רק בקיץ האחרון בין המנהלת לארגון השחקנים הוסכם שהדיונים על ההסכם לעונה הבאה ייערכו בין ה-1 בפברואר ל-31 במרס והשחקנים הישראלים, שחשו כי השיחות לא מתקדמות, החליטו לנצל את ההזדמנות שלהם לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל עם דרישות קצת בעייתיות.
ההסכם שדנים בו כעת הוא מעין תכנית חומש, כשארגון השחקנים רוצה שבסופו יהיה רוב של שחקנים ישראלים בחמישיה בכל רגע נתון. הארגון הציע שבשלוש שנים הקרובות יהיו עד ארבעה זרים רשומים בכל קבוצה, כולל חוק רוסי עם שני מקומיים בכל עת על המגרש ורישום של 3 ישראלים עד גיל 22 בטופס. בשנה הרביעית והחמישית יהיו שלושה זרים בלבד, יעד לא מאוד ריאלי כשבד בבד לא יוצרים מסגרות לפיתוח שחקנים צעירים שבעוד 4 שנים יעמדו על קדמת הפרקט ויובילו את הקבוצות שלהם.
צריך להחזיר כבר בסיום העונה את ליגת הקיץ (שנערכה לפני שנתיים) לשחקנים ישראלים שלא משחקים בנבחרת, לתת להם במה, הזדמנות וקצת ניסיון כדי שלא יהיו נערי פוסטר בעוד מספר שנים. גם צמצום מסים על ישראלים יכול להקל מהעומס על הקבוצות ונדרש קידום שחקנים מהליגה הלאומית שיוכלו "לעלות כיתה" ולהשתלב בליגת העל עם הניסיון התחרותי שיש להם.
מצד שני, 3 זרים בלבד בקבוצה זהו מספר נמוך יחסית כשכל זר יצטרך להיות בחירה מדויקת של מערך הסקאוטינג עם מינימום מקום לטעויות, מאחר שגם יעלה הרבה יותר. 4 זרים בטופס עם תאריך קשיח לסיום חלון ההעברות בתחילת חודש מרס יבסס רוטציה בקבוצות, לא ייתן יתרון לא הוגן במהלך העונה וגם יספק עוד אפשרות לשחקנים ישראלים להתקדם.
