1. גבוה מעל כולם
לא מעט ביקורות נשמעות בתקופה האחרונה על מכבי תל אביב, ניהול המשחק של דייויד בלאט, בניית הסגל והמחויבות של הבעלים להשקיע, או לא. חלקן מוצדקות, חלקן מונעות מאינטרסים נקמניים צרים. זה חלק מהמשחק וצריך לפתח עור של פיל כדי לעבוד במועדון הזה. צריך סבלנות. וזה בדיוק מה שהיה לשון ג'יימס, אחת ההצלחות הגדולות של הקבוצה הנוכחית. אחרי 3 עונות בשרון הוא הגיע לתל אביב, החזיק מעמד כאופציה שלישית מהספסל והעונה הפך לאיש המרכזי בצבע. בלי מאסה ובלי פוזה, אבל עם הרבה חוכמה בהגנה, אתלטיות, צניעות ועבודה קשה. במחזור האחרון הוא חיסל את אדריאן יוטר והיה גורם משמעותי בכך שמכבי ראשון לציון קלעה רק 49 נקודות ב-40 דקות.
2. הדרום עוד רחוק
משהו לא מתעכל לי בהפועל אילת. כמה הברקות בבחירת הזרים ופריחה של אפיק ניסים, לצד מיעוט בשר ישראלי בקו הקדמי ומאזן לא מרשים מחוץ לבית. הפסדי החוץ לראשל"צ, ירושלים ועכשיו לחיפה מותירים את הקבוצה של עודד קטש בסימן שאלה גדול. עוד 8 מחזורים מגיעים לפלייאוף ועדיין אי אפשר לצפות אם זו חבורה שמכוונת לגמר או כזו שמקווה רק לא לעוף בסיבוב הראשון. אולי החיבור טרם הושלם, אולי זה כל מה שיש שם.
3. מיס-מאץ' ברור
מכבי אשדוד פתחה בצורה מזעזעת את העונה ומסובכת ביער של קבוצות שעלולות למצוא עצמן בקרב נגד הירידה. ובכל זאת, החבורה של עופר ברקוביץ' ניצחה 3 מ-4 משחקיה האחרונים, לא מעט הודות לכלי נשק מסוכן שיש לה בארסנל. "הוא כל כך גדול", אמר עליו מאמן מכבי חיפה בראד גרינברג, שישב כסא לידי באחד ממשחקיה של אשדוד. הוא התכוון כמובן למארדי קולינס, שמגובה 198 סנטימטרים ורוחב דומה הופך את עמדה מספר 2 לבסיס טוב לפעולות סיכול ממוקד. הוא מהווה מיס-מאץ' ברור לכמעט כל שומר בליגה שלנו ומול הרצליה תפר משחק של 23 נקודות, 5 ריבאונדים ו-5 אסיסטים ב-31 דקות. הדרך לניצחון על אשדוד עוברת דרכו.
4. גברים ממוצעים
אומרים שאישה מוכשרת יותר מאיתנו כי היא מסוגלת לבצע כמה פעולות בבת אחת. הפועל ירושלים משתדלת מאוד להוכיח את הטענה. מהרגע שהיה ברור ששוב אין לאדומים מה לחפש באירופה (שנה שלישית ברציפות), הם החלו להתקדם בזירה המקומית. מאזן 2:5 מתחילת דצמבר, שכלל ניצחונות על חיפה, אילת ונתניה – שלוש קבוצות שטוענות לרשת את מקומם המסורתי של הירושלמים. שתי מסגרות? זה לא בשבילם.
5. נמאס מהתירוצים
"הם התחילו", "מחפשים אותנו", "באו לריב". די כבר עם התירוצים האלה של ערסים שלא יודעים לשאת באחריות על מעשיהם. ככה בדיוק נשמעו חילופי ההאשמות בין אשקלון להפועל תל אביב, ומי התחיל זו שאלה שהיא רק קצה קצהו של קרחון האלימות המאיים הזה. גם אם מישהו התחיל, הצד שמנגד יכול להפסיק. להפריד. לפחות להתעלם. אם עובדים של אשקלון מלהיטים את היצרים ומשליכים חפצים, אין להם מקום בכדורסל. אם סדרנים מכים בלי סיבה, אין להם מקום בעבודה הזאת. אם אוהדים שהפכו לאנשי צוות בהפועל ת"א עונים לסטירה בבעיטה, אין להם מקום במגרשים. כנראה שהאדומים לא אשמים הפעם בהצתת המהומה, אבל הנה נקודה אחת אחרונה למחשבה: אם גבר מתגרש פעם אחר פעם מחמש נשים שונות בטענה שכל אחת מהן אשמה בפירוק הנישואים, אצל מי הבעיה?
חמישיית המחזור
פול סטול (מכבי חיפה)
דגן יבזורי (גלבוע/גליל)
מארדי קולינס (מכבי אשדוד)
קרייג סמית' (הפועל ירושלים)
שון ג'יימס (מכבי ת"א)
השחקן השישי: דונטה סמית' (מכבי חיפה)
