בוידאו: תקציר הניצחון של הפועל ת"א
בעונה שעברה, אילת, שפתחה את העונה בצורה מזעזעת, הייתה צריכה להפסיד שלוש פעמים כדי להבין את הטעות, לבצע חילוף ולרוץ עד הפיינל פור. העונה, מי שתפסה את תקן המתאוששת היא הפועל ת"א. עוד מוקדם לדעת אם זה יספיק לפיינל פור, אבל אחרי פתיחה נוראית של ארבעה הפסדים רצופים, האדומים רשמו הערב (שני) ניצחון שלישי ברציפות, 71:84 על אותה אילת, שנתן לאריאל בית הלחמי קצת אוויר לנשימה. במשחק הנוסף, נהריה הביסה 68:84 את אשדוד אחרי קאבק אדיר.
לפני שנספר לכם מה היה הערב בעיר הדרומית ביותר בישראל, קצת היסטוריה. מלבד יד אליהו (בשמו הישן והטוב), אין הרבה אולמות שהפועל ת"א באמת התקשתה בהם במהלך ההיסטוריה, אבל אם יש נתון אחד שאילת יכולה להתגאות בו - הוא אחוזי ההצלחה מול האדומים במבצר שלה. 19 פעמים ביקרה הקבוצה התל אביבית באולם בגין ורק שלוש פעמים יצאה מנצחת, אבל הפעם זאת הייתה אופרה שונה לחלוטין.
אחרי שכולם, כולל כולם, כבר היו על הכוונת, בית הלחמי וחניכיו הגיעו להתמודדות בכושר שיא העונה. לא כי הם הציגו כדורסל כזה מדהים, אלא כי הביאו תוצאות. למרות ששני הניצחונות הרצופים היו קשים כמו שרק הפועל יודעת, נראה היה שמשהו מתחבר בדרייב אין. שהשינויים עשו את שלהם. מן העבר השני, אילת קיוותה להישען על היכולת הביתית הנהדרת, שכן את כל ניצחונותיה השיגה באולם בגין - אך גם היא הבינה שללא ג'ארד טרל הפצוע, הסיכויים לא לטובתה. וכך, יצא לו לדרך המפגש המרתק בבגין.
כמו המשחק כולו, הפתיחה הייתה צמודה. הפועל ירתה מחוץ לקשת ללא הצלחה (1/10) ואילת לא מצאה את האיש שייקח אותה על הכתפיים - עד שהגיע יונתן שולדבראנד. הפורוורד האילתי המשיך בכושר הנפלא בו הוא מצוי ופשוט היה בכל מקום. הוא תפר שלשה אחרי שלשה, מצא את חבריו במקומות שגם הם לא האמינו שיימצא אותם והשלים 15 נקודות עד להפסקה. אבל הפועל קיבלה את ג'ורדן המילטון כקונטרה, וזה דאג לשמור על פיגור נמוך ככל האפשר.
המגמה של המילטון נמשכה גם במחצית השנייה, אלא שהפעם הפועל סוף סוף קיבלה את העזרה שהייתה צריכה. לטאביוס וויליאמס הוכיח שוב כמה הוא המרענן הרשמי של האדומים, עם תצוגת דאנקים שהרימה את המעטים האדומים ביציעים. תומר גינת, בשקט בשקט, סיפק את 17 הנקודות האופייניות שלו. וגם מארק ליונס עשה סימנים של התאוששות מהתקופה הרעה עם נקודות אופייניות במאני טיים. שלא תבינו לא נכון, אילת הייתה שם עד לרגע האחרון, אבל מטח שלשות של לנזל סמית' שם את החותמת הרשמית לניצחון והוכיח לאקסית כמה היא הפסידה כשוויתרה עליו.
נהריה - אשדוד 86:84
שתי קבוצות שהגיעו לעין שרה עם מומנטום די זהה ודי שלילי. מאז שהעפילה לחצי גמר הגביע ופירקה את עידן שרון דרוקר בחולון, נהריה של דני פרנקו נוצחה שלוש פעמים בביתה שבעין שרה. למעשה, נהריה ניצחה רק פעמיים בביתה העונה, אך למזלה היא קיבלה יריבה בהזמנה בצד השני. אשדוד, עם ליאור אליהו הנוצץ על הפרקט, הגיעה כשהיא סוחבת את כל גבה על הליגה ויותר מכך, היא סוחבת לא פחות משישה הפסדים רצופים על גבה.
הפתיחה, למרבה ההפתעה, הייתה בסימן אשדודי. האמת? סימן אשדודי זה אנדרסטייטמנט לעומת מה שראינו במחצית הראשונה בעין שרה. אשדוד שרפה את הפרקט, ביצעה ריצה מרשימה של 2:16 וירדה להפסקה ביתרון 16 הפרש שלא משאיר מקום לספקות. מן העבר השני, דני פרנקו נראה אובד עצות, כלום לא עבד לו. אלא שלא ברור מה קה בחדרי ההלבשה, כי למחצית השנייה יצאו קבוצות אחרות לחלוטין.
נהריה עשתה מה שהיא רוצה, ולא זכתה ליותר מדי התנגדות בצד השני. 9:33, זאת הייתה תוצאת הרבע השלישי - ומזה, אשדוד כבר לר הצליחה לחזור. לא מבחינת תוצאה, אלא מבחינה מנטלית. 19 איבודים, 35% מה-2 ו-13 נקודות משני הזרים היחידים שלה - היו רק חלק מהביות של בראד גרינברג בהתמודדות, ודני פרנו מצידו, אמר תודה והשאיר את הניצחון בצפון הרחוק. לחצו לזירת המשחק
צפו בתקציר >>
