sportFive976408 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5
כהן מינץ. חבר לנבחרת (צילום: ספורט 5)
כהן מינץ. חבר לנבחרת | צילום: ספורט 5

במחזור ה-16 של עונת 1954/55 אירחה הפועל תל אביב למשחק ליגה את הפועל ירושלים. התל אביבים הביסו בקלות, 34:67 את הקבוצה הירושלמית החלשה. שתי נקודות תרם למשחק נער צעיר, אז בן 16 בלבד, העונה לשם אריה (אריק) איינשטיין. שתי הנקודות הללו היו גם היחידות שלו בקריירת הכדורסל המקצוענית. עד כאן, העובדות.

לימים, הוא הפך לגדול זמרי ישראל, ה"מולטי טאלנט" העברי הראשון ולאוהד הספורט האולטימטיבי. אבל אותנו בכל זאת מפתה לחשוב: כמה רחוק היה יכול להגיע לו היה בוחר אחרת? הנה, שש שנים למותו, ניסיון לדמיין מציאות אלטרנטיבית. מציאות שבה אריק לא גילם שחקן עם "עיניים גדולות", אלא ממש שחקן במציאות. אריק איינשטיין, כדורסלן.

בעונת 54/55 איינשטיין היה שחקן ספסל. הפועל ת"א שלו סיימה עונה בינונית, עם שישה הפסדים ב-22 משחקים ובמקום הרביעי, הרחק מהיריבה העירונית מכבי, שסיימה כאלופה במקום הראשון וללא הפסד. אנחנו רצים חמש שנים קדימה. עונת 1959/60. איינשטיין כבר בן 21, ולאט לאט מפלס את דרכו במעלה הסגל. לאיינשטיין היו את כל הנתונים הפיזיים: הוא היה גבוה, עם קליעה רכה מחצי מרחק, והצליח להתבלט כאחד הכשרונות הבולטים של המועדון האדום.

מזרחי. הציע לאיינשטיין סכום עתק (אלן שיבר) (צילום: ספורט 5)
מזרחי. הציע לאיינשטיין סכום עתק (אלן שיבר) | צילום: ספורט 5

קצת קשה לזכור היום, אבל בשנות ה-50 וה-60 היה ממש מאבק על האליפות בישראל. איינשטיין היה חלק מהקבוצה שהצליחה לתת פייט לא קטן למכבי: בעונת 61/62, כשהוא כבר בן 23, הוא מדהים את האימפריה הצהובה עם 15 נקודות וסל ניצחון, בדרבי (שנערך באצטדיון בלומפילד שהוסב למגרש כדורסל) אותו ניצחה הפועל 48:52. איינשטיין ההחיזופך לסנסציה. ב-1963, מאמן נבחרת ישראל דאז, יהושע רוזין, מחליט לזמן אותו לסגל לקראת אליפות אירופה, שנערכה באותה שנה בפולין. לצידם של עופר אשד, רלף קליין ותנחום כהן מינץ, בולט הנציג של הפועל במשחק גובה מרשים ומוביל את ישראל למקום החמישי והמפתיע.

בזירה המקומית, המאבק עדיין נטה לטובת הצהובים, אבל הפועל הצליחה גם אז לקחת מספר אליפויות, כולל בעונת 1968/69. את מצעדי הפזמונים באותן שנים כובש צמד חדש ומרענן - "שמוליק וג'וזי". השניים, זוג גם בחייהם הפרטיים, הביאו סאונד מרענן וחדיש למזויקה הישראלית. קראוס הקפיד לציין בכל ראיון, שיש לו עוד חלום אחד בקריירה: לעלות ולשיר עם כוכב הכדורסל דאז, אריק איינשטיין. הפורוורד של הפועל ת"א והנבחרת היה הודף את הדברים בחיוך סלחני.

חזרה לכדורסל, ברשותכם. בשנת 1969, אחרי האליפות החמישית של הפועל, משהו משתנה בכדורסל התל אביבי: עו"ד צעיר בשם שמעון מזרחי עושה את צעדיו הראשונים בהנהלת מכבי. הצעד הראשון שלו כמנהל, היה לא פחות ממפתיע: להציע לאריק איינשטיין, השחקן הבולט של הפועל דאז, לחצות את הקווים תמורת סכום עתק. האוהדים, שראו באיינשטיין את הגיבור שלהם, מבעירים את תל אביב, עשור לפני שאוהדי בני יהודה יעשו את אותו הדבר סביב אהוד בן טובים. "אריק לא יזוז מהפועל", הם שרו. והוא אכן לא זז. אחרי לחצים אדירים, איינשטיין התחרט - וחתם על חוזה חדש בהפועל, בה ישחק עד יום פרישתו.

"תמיד חלמתי להיות זמר" | צילום: ספורט 5

בשנת 1972 נוחתים הסקאוטים של קבוצת הלוס אנג'לס לייקרס, למשימה סודית: לעקוב אחרי הכוכב של הפועל ת"א והנבחרת, שכבר אז קנה לעצמו שם ביבשת עם הופעות מוצלחות באליפות אירופה. לארי שוורץ, סוכן שחקנים יהודי משופם, התלהב מאיינשטיין ואף צוטט כאומר: "בהחלט שמחנו לראות את הפורוורד הצעיר, אנחנו בהחלט רואים לו עתיד מזהיר בקבוצה שלנו. הוא עוד יככב בפורום!". "בפורום?" שאל עיתונאי צעיר, שוורץ, שמעט עברית היתה שגורה בפיו, ענה - "תתפלאי!".

ב-1975, במשחק דרבי חגיגי ובגיל 36, אריק איינשטיין תולה באופן סופי את הנעליים. יש לו מאחוריו שבע אליפויות עם האדומים, עוד כמה גביעים, הופעות יפות ואפילו שמועות על NBA. המוזיקה הישראלית במקביל משתנה: זמר צעיר בשם שלום חנוך חורך את המצעדים והופך לגיבור התקופה. חנוך אפילו ממציא מושג חדש, "סינגר-סונגרייטר": זמר המבצע את השירים שהוא עצמו כתב. אחרי אלבומי סולו מוצלחים דוגמת "שבלול", "פלסטלינה" ו"פוזי", והופעות גדולות בכל הארץ, עושה רושם שחנוך מתחרה על התואר הזמר הישראלי הגדול בכל הזמנים.

אחרי הפרישה, איינשטיין מגלה שהמציאות מחוץ למגרש הרבה פחות זוהרת: הוא מנסה את דרכו כמאמן, אבל מפוטר אחרי שתי עונות. מכבי מהצד השני הופכת להיות האימפריה הגדולה, ב-1977 היא זוכה בגביע אירופה לאלופות ותופסת מרחק. איינשטיין מדי פעם מבליח בתור פרשן, כותב טורים על ספורט לעיתונים שהחלו לפרוץ באותן שנים, ואפילו מתראיין מרחוק.

"אתה מרגיש שהכדורסל מיצה את עצמו?" שאלו אותו בדצמבר 1978 ב"מעריב".
"הכדורסל היה כיף גדול, אבל למען האמת, אף פעם לא באמת עשה לי את זה. לא נמשכתי לתחרות, למתח, לרצון הזה לרדוף תמיד אחרי הזנב של עצמך. אני לא טיפוס כזה. אני מעדיף הרבה יותר את הבית שלי, את החברים שלי, לשחק בשביל הכיף. בשביל ליהנות. לא כל כך בשביל לנצח", הוא ענה.
"אז איפה באמת אתה חושב שהיית יכול להגשים את עצמך?"
"את האמת?", הוא מגחך, "תמיד חלמתי להיות זמר".