החוק הרוסי הפך את השחקנים הישראלים למלפפונים החמים בליגת העל בכדורסל בכל עונה. כוכבי הנבחרת הם אלה שעליהם נשענים הסגלים של הקבוצות, כשכל מאמן יודע שללא מקומיים בכירים, הוא לא יוכל לחשוב גבוה.
מי שנחשב בשנים האחרונות לאחד מהשחקנים המובילים בליגה הוא אלישי כדיר. הפורוורד, שכבר בן 28 והעפיל אשתקד עם הפועל אילת עד לפיינל פור, החליט הקיץ לשנות כיוון. בעונתו ה-12 בליגת העל עבר כדיר לקבוצתו השביעית בקריירה, מכבי ראשון לציון. כדיר אמור לשמש כאחד העוגנים באלופה המתחדשת, שתנסה לעשות את הבלתי יאומן ולהגן על הצלחת. בראיון מיוחד, הוא מספר על הסיבות שהובילו אותו להגעה לראשון לציון, תכונות האופי כשחקן והמטרות לקראת העונה שבפתח.
"אני מתרגש כי זה מקום חדש. אני כבר תקופה ארוכה בליגת העל וכל שנה פשוט כיף לי מחדש", תיאר כדיר את התחושות לקראת פתיחת העונה. "החלפתי הרבה קבוצות? בתור ילד היה לי את החלום שאגיע למועדון ואמשיך איתו לכל הקריירה, לצערי בארץ זה לא כל כך פשוט לעשות את זה".
אתה כבר לא ילד, עונה 12 בבוגרים, מה עדיין מניע אותך?
"אני חושב שמה שהכי אני אוהב בכדורסל זה את חדר ההלבשה. בכל קבוצה שהגעתי אליה והיה חדר הלבשה בריא, זה תורגם לעונה טובה שעשיתי. החברים יוצרים את האווירה החיובית, אבל ברגע שאני עולה למגרש התחרותיות בוערת בי, ולא משנה אם זה אימון או משחק, אני נכנס לטירוף אישי שמרגש אותי".
באיזה תכונות אישיות שלך אתה גאה ועל אילו שתיים היית מוותר?
"תכונות שאני מתגאה בהם? אני חושב שלמדתי בכדורסל להבין את המשחק יותר טוב משחקנים שאני נתקל בהם במגרש: אני מבין איפה צריך לעמוד ומבין מה הסיטואציה הנכונה. בנוסף, אני מביא קשיחות. קבוצות שבאתי אליהן התאפיינו בסוג של קשיחות, במיוחד בשלבים האחרונים של הפלייאוף וה-"מאני טיים" וזה משהו שאני מאוד אוהב."דברים שאני צריך לשפר? הקליעה שלי צריכה להיות הרבה יותר טובה, אם זה החצי מרחק, אם זה לצאת ל-3 ובמיוחד העונשין".
אחרי שנתיים וחצי מוצלחות בהפועל אילת, אלישי כדיר בחר הקיץ לשנות כיוון ולחתום במכבי ראשון לציון, שם הוא משתף פעולה עם אריק שיבק, שהדריך אותו בנבחרת ישראל ובהפועל אילת בעבר. "הדבר הראשון שהדליק אותי היה האפשרות לעבוד עם שיבק. הוא קסם לי לשחק איתו/תחתיו שוב", הסביר הפורוורד את ההחלטה. "הסיבה השניה שבגללה הגעתי היא ניצן חנוכי ואבי בן שימול, ישראלים כאלה שאני מכיר לאורך השנים".
כדיר בטוח שהיחס לראשון לציון לא משקף את גודל המועדון: "המועדון הזה היה, איכשהו, מתחת לרדאר עבורי, לא שאני לא יודע מי זאת מכבי ראשל"צ, אבל אף פעם דרכנו לא נפגשו, ואני בכלל מהאיזור, אז החיבור של כל המרכיבים האלה ביחד מאוד קסם לי ואני שמח שעשיתי את הצעד הזה".
אתה מגיע לאלופת המדינה, תואר מאוד מחייב, אמנם שקטה אבל עדיין אלופה, זה מרגיש אחרת להגיע לקבוצה שמסתכלים עליה אחרת מאשר בעבר?
"תמיד בסופו של דבר מסתכלים רק על מכבי וירושלים, אני לא מחדש בזה שום דבר. התואר שראשל"צ זכתה בו הוא מחייב, המועדון רוצה להישאר בטופ, לכן הוא בנה דרך. יותר קשה לשמור על האליפות מאשר לקחת אותה וזאת המטרה שלי".
איך אתה מתרשם מהקבוצה עד עכשיו?
"כרגע זה נראה מעולה ואני לא מתכוון רק לכדורסל. עם הניסיון שצברתי לאורך השנים אני חושב ש-50% מההצלחה של קבוצה זה חדר הלבשה וזה גם מקשר אותי לאהבה שלי להגיע לחדר הלבשה וליהנות עם החברים שלי לקבוצה. במישור הזה הפוטנציאל הוא עד השמיים. מבחינת כדורסל אנחנו עדיין מתחילים להתחבר, במשחקי אימון שעשינו אנחנו נראים טוב, אבל זה עדיין לא אומר שום דבר. אני מקווה שנמצה את הפוטנציאל שלנו ונגיע הכי רחוק שאפשר".
מה היית מאחל לאלישי כדיר לשנה הקרובה?
"אני חושב שהרבה זמן לא זכיתי בתואר, זה משהו שאני מאוד רוצה. אני כל הזמן קרוב והגמרים האלה מאכזבים אותי כל פעם מחדש, עברו כמה שנים טובות מאז גליל גלבוע והאליפות ההיא. נמאס לי כל הזמן להגיע לגמרים, אני באמת רוצה לקטוף עוד תואר, אני יודע שזה תהליך וזה עבודה קשה, אבל אשמח שיהיה לי עוד אחד בארון".
