במכבי ת"א בינתיים קיימת אכזבה קלה מהיינס. בצוות המקצועי ציפו שהוא ייקח על עצמו יותר, ייזום, יהיה אגרסיבי ואף היה מי שחשב שהוא יהפוך לבעל הבית על הפרקט ולא ג'רמי פארגו. בפועל זה עדיין לא קורה, אבל במכבי מאוד מאמינים בשחקן שהגיע מטקסס. "יש לו בעיה רצינית של בטחון עצמי", אומרים במכבי. "בחור צנוע מאוד, משפיל מבט כשהוא מדבר איתך. ברגע שהוא יצבור את הבטחון, הוא יוכל לפרוץ קדימה".
לרגל פתיחת עונת היורוליג ערכנו שאלון עם היינס, כדי להבין יותר במי מדובר. השאלה הראשונה, איך לא, מתייחסת לבטחון העצמי.
במכבי אומרים שיש לך הרבה פוטנציאל וכשרון, אבל אולי קצת בעיה של בטחון עצמי. זה נכון?
"זה נכון לגבי כל כדורסלן, לדעתי. כשיש לך בטחון, אתה משחק יותר טוב. באופן טבעי מדובר במצב חדש בשבילי כך שאני עדיין מסתגל, מה לעשות, ומה לא לעשות. זה קשה אבל זה עדיין כדורסל, ולכן אסור לחשוב על זה יותר מידי, אסור לקלקל. באופן טבעי אתה מגיע לרמה הזו של מכבי רק אם אתה טוב, אז ברור שלכל מי שכאן יש פוטנציאל ולכל אחד לוקח את הזמן שלו להתחבר. אני מרגיש בסדר גמור, עדיין מסתגל ועם הזמן אני אגיע לפוטנציאל שיש לי".
מתי התחלת לשחק?
"התחלתי לשחק מגיל קטן. אבא שלי היה אוהד גדול של המשחק והוא תמיד דאג שאהיה בסביבת הכדורסל, מההתחלה".
מי היה השחקן שהשפיע עליך יותר מכל?
"בטח שבהתחלה מייקל ג'ורדן. אני זוכר שהוא פרש, ואז חזר. אני ממש זוכר את המשחק הזה שהוא שוב עלה על המגרש עם המדים של שיקגו. אחר כך כשהתבגרתי לקחתי דוגמא מכאלה שחשבתי ששיחקתי דומה להם, קומבו גארדים כמו קווין ג'ונסון, כריס ג'קסון, מחמוד עבדול ראוף - גארדים שיודעים גם לייצר נקודות".
מה ההבדל בין השנה לשנה שעברה, מלבד שהיית שחקן מרכזי מאוד בסיינה ובמכבי אתה אחד מכמה גארדים מוכשרים?
"זה לא רק שהכל סבב סביבי בשנה שעברה, אלא שהבנתי בדיוק מה עליי לעשות בכל משחק, וזה לוקח זמן לבנות ולהבין. כשהגעתי לסיינה שיחקתי טוב, ואחר כך הייתה לי ירידה בגלל שלא הכרתי את כל השחקנים ולא בדיוק הבנתי מה המאמן כריספי רצה ממני (מרקו קרספי האיטלקי, העונה מאמן את קוצ'ה לבוראל ויטוריה - ר.ג.). לאחר מכן התקשורת התחדדה והבנתי בדיוק מה הוא רוצה ממני כשאני על הפרקט. עכשיו אותו דבר. לוקח זמן להתחבר. אשתקד לקראת סוף השנה הכרתי את השחקנים שלצידי, את האישיות שלהם, איך להזין אותם. כמובן שהתפקיד היה קצת שונה. הייתי יותר עם הכדור ביד, שיחקתי כרכז, אבל בסך הכל אני כדורסלן ותמיד אני אבין מה צריך לעשות בכל מקום שאשחק בו".
היו לך שיחות עם המאמנים על התפקיד שלך בקבוצה, מה רוצים ממך? אני יודע שהיו לך כמה וכמה שיחות אישיות.
"כמובן. יש שיחות, אבל בסוף היום זה מאוד פשוט. תהיה שם, תהיה אגרסיבי, ותנסה לייצר מהלכים. אני חושב שגם מול נס ציונה הייתי אגרסיבי".
ספר קצת על הילדות שלך
"גדלתי באירווינג, טקסס. זה פרבר של דאלאס, היכן שהדאלאס קאובויס שיחקו. זו עיירה רגילה למדי של בני מעמד הביניים, לא עניים ולא עשירים. אבי עבד כאיש מכירות בחברת פלסטיק ואמי עבדה במוקד תמיכה ללקוחות בחברת רהיטים. מאוד נורמלי, לא משהו חריג יותר מדי".
אני מבין שהבית היה בית של ספורט
"בהחלט. אחי הקטן שיחק כדורסל בקולג' קטן באוסטין בשם קורדיה, אחותי הייתה ספרינטרית, היא הגיעה לאליפות המדינה - לא זכתה, אבל הייתה טובה מאוד. אז בהחלט, אנחנו משפחת ספורט".
במכבי יש לא מעט שחקנים שפרחו מאוחר לאורך ההיסטוריה. שתי הדוגמאות האחרונות הם טייריס רייס וקית' לנגפורד לפניו, שלקח להם זמן להיכנס אבל הצליחו בגדול. זה יהיה כך גם איתך?
"אני חושב שהמקרה שלי קצת שונה. בדרך כלל שחקן מגיע ויודע מה הוא צריך לעשות. לי יש משחק מאוד מגוון ואני יכול לשחק בכמה תפקידים, ולכן ההסתגלות שלי היא שונה. אני צריך להבין מה להבליט מבין היכולות שלי. אני לא מודאג, כי תמיד ידעתי לשחק כדורסל ובמהלך עונה דברים רבים משתנים ואני תמיד אהיה מוכן. כולם יודעים שאני יודע לשחק ברמה הזו. הזמן שלי מגיע. מתקרב".
יש לך אמונות טפלות לפני משחקים?
"לא כל כך, אני בחור די רגיל. יש לי תרגולת קליעות שאני עושה בדיוק אותו דבר בחימום לפני כל משחק".
ספר משהו עליך ועל השותף שלך לחדר במשחקי החוץ, ג'רמי פארגו
"שנינו חבר'ה מצחיקים ואנחנו מאוד אוהבים קולנוע, אז אנחנו מאתגרים אחד את השני בציטוטים ידועים מעולם הקולנוע. מישהו נותן ציטוט ומנסה להתקיל את השני לראות אם הוא מכיר את זה, זה נחמד. אנחנו די דומים ולכן מסתדרים מאוד".
מה המקום האהוב עליך בת"א?
"בגלל שנסענו כל כך הרבה לא הספקתי לראות יותר מדי דברים. אני מכיר בית קפה ברודינסקי וזה נחמד. אז או שאני שם, או שאני נח".
מסר לאוהדים?
"חכו בסבלנות. תיכף זה מגיע".
