בסרט "המייסד", שמגולל את סיפורו של ריי קרוק, שבשנות החמישים פגש צמד אחים בשם מאק ודיק, וכמה שנים אחר כך הפך את המסעדה הקטנה שלהם שבסן ברנרדינו לאימפריה בשם "מקדונלד'ס", מי שמגלם את קרוק הוא מייקל קיטון הנהדר.
באחת הסצנות בסרט, קיטון, כלומר קרוק, נשאל מהי התכונה החשובה ביותר להצלחה, ופותח במונולוג בלתי נשכח במבטא דרומי כבד: "עקשנות. לא כישרון, לא מזל. עבודה קשה היא פועל יוצא של עקשנות. כישרון הוא כלום אם אתה לא עקשן מספיק כדי להגשים את חלומותיך. עקשנות היא הדבר החשוב ביותר עבור רודפי חלומות".
כל מי שאי פעם עבד עם כריס ג'ונסון, הגארד/פורוורד הטרי של הפועל ירושלים, יגיד לכם שמדובר בשחקן העקשן ביותר שעלה על מגרשי הכדורסל בשנים האחרונות. במובן הטוב של המילה. מספיק לבחון את הרקורד של ג'ונסון מתחילת הקריירה המקצוענית ב-2012, ולהבין שמדובר באדם שלא מכיר את המילה "ויתור": ליגת פיתוח, ממפיס, ליגת פיתוח, בוסטון, פילדלפיה, ליגת פיתוח, יוטה, מילווקי, שוב יוטה ואז חזרה לליגת הפיתוח.
חמש שנים שג'ונסון, כמו מאות שחקנים אחרים, הוא שחקן גבול-NBA שמנסה בכל הכוח להגשים את החלום. הדרך לליגה הטובה בעולם עברה באינספור ניסיונות, הבטחות, חוזי עשרה ימים, חוזים בלתי מובטחים, חוזי Two Way, אינסוף אימוני ניסיון והשתתפויות בליגת הקיץ. גם כשהגיע בעונה שעברה לגראבלין הצרפתית, הוא דאג להשאיר אופציית חזרה ל-NBA, וגם כעת, כשחתם בירושלים, התנה את החתימה ביציאה לחוזה מובטח עד 1 באוגוסט. כי כריס ג'ונסון, אם לא הבנתם עד עכשיו, הוא אדם עקשן.
עובר ושב
כריס ג'ונסון נולד בקליפורניה וגדל באוהיו. את לימודי הקולג' שלו עשה במכללת דייטון מדיוויז'ן 1 של ה-NCAA, ועד מהרה התגלה כאחד השחקנים הוורסטיליים שצמחו במכללה, ואחד החברים הטובים ביותר שלו בדייטון היה כריס רייט, אקס מכבי ראשל"צ שלמד איתו באותן שנים. אחרי ארבע שנים שבהם נחשב בעיקר שחקן משלים יעיל, עם ממוצעים של 10.6 נק', 6.1 ריב' ו-37% מחוץ לקשת, לא הצליח להיבחר בדראפט 2012 וכל התחילה הדרך הארוכה והמתסכלת בין ליגת הפיתוח לחוזים הזמניים ב-NBA.
בקבוצת ריו גרנד וייפרס מהדי ליג ג'ונסון מיצב את עצמו כשחקן "3D" קלאסי, כלומר שההתמחות שלו היא בעיקר הגנה ושלשות. ב-108 משחקים בליגת הפיתוח רשם ג'ונסון 14.5 נק', 5.5 ריבאונדים וכמעט 1.4 חטיפות למשחק. אבל הסטטיסטיקה שלו משלוש קצת לא מתיישבת עם הנטען בדו"חות הסקאוט, עם 36.6% סבירים מעבר לקשת. עם זאת, אוהדי הפועל ירושלים בוודאי ישמחו לשמוע שג'ונסון יציב מקו העונשין, עם יותר מ-80% לאורך הקריירה.
העקשנות של ג'ונסון יצרה מצב שהוא שיחק יותר משחקים ב-NBA מאשר בליגת הפיתוח. היו לו 147 כאלה בליגה הטובה בעולם, והממוצעים לא היו רעים: 15.5 דקות, 4.4 נק וכמעט 40% לשלוש. כשהגיע למילווקי ב-2015 ניתח האנליסט כריס רייכרט את ההחתמה: "יש לו גודל טוב, הוא מגן בעל מודעות גבוהה מאוד, ואיום אמיתי משלוש… אין לו בהכרח את הזריקה הכי אסתטית אבל נראה שהיא נוחה לו וזה מה שחשוב, והוא הוכיח את עצמו כסקורר יעיל בליגת הפיתוח".
אספקט מעניין נוסף במשחק של ג'ונסון הוא ריבאונד ההתקפה. הוא נחשב לגארד/פורוורד שאוהב להתנפל על כדורים חוזרים בהתקפה, וככלל נחשב לריבאונדר טוב יחסית לגודל ולעמדה שלו.
שנה קודם לכן, ב-2014, ג'ונסון רשם 40 משחקים במדי בוסטון, שלקחה אותו אחרי תקופה קצרה בממפיס. זה קרה כאשר ג'ונסון הוחתם שוב ושוב על חוזים זמניים, והמאמן, בראד סטיבנס, ידע לספר עליו רק מילים טובות: "יש הרבה קשיים טכניים שבגללם אנחנו לא יכולים להציע לו חוזה ארוך טווח, אבל אני יכול להגיד בוודאות שאם כריס לא יישאר איתנו, זה לא יהיה בגלל שום דבר שקשור לכדורסל נטו. כל אחד במערכת רוצה לראות אותו ממשיך איתנו. הוא פנטסטי עבורנו".
גם ראג'ון רונדו, בזמנו הרכז הפותח של הסלטיקס, התלהב: "אני מקווה שהוא יוכל להישאר איתנו עד סוף העונה. הקליעה שלו היתה נהדרת עד כה והוא מקצוען אמיתי".
בסופו של דבר, ג'ונסון שוחרר מבוסטון, וזאת למרות שהוחתם רק בתחילת אותה עונה על חוזה לשלוש שנים אך הן היו בלתי מובטחות. המשמעות היא שהקבוצה היתה יכולה לחתוך אותו בכל רגע נתון, וקבוצה אחרת יכולה לקחת על עצמה את החוזה אחרי שהשחקן שוחרר. כך עשתה יוטה, שבמדיה שיחק רק 12 משחקים, ואחריה באו פילדלפיה ומילווקי, שנתנו לו הזדמנות ב-17 משחקים במצטבר בלבד.
דווקא יוטה היתה זו שנתנה לג'ונסון את ההזדמנות המשמעותית ביותר. זה קרה בעונת 15'-16', וג'ונסון הפך לשחקן רוטציה ב-70 משחקים, שבהם קיבל 12 דקות בממוצע. אבל בסוף אותה עונה גם החוזה התלת שנתי הלא מובטח הסתיים, ואחרי שהעביר תקופה נוספת בריו גרנד, הפעם עונה שלמה, החליט ג'ונסון לצאת לראשונה לאירופה.
משחקן משלים למוביל
שחקנים רבים שיוצאים מאוחר לאירופה נתקלים בקשיי התאקלמות. אבל דווקא ג'ונסון, שרגיל לא להישאר במקום אחד יותר מדי זמן, מצא סיטואציה נוחה בגראבלין הצרפתית. המספרים היו יפים: 15.5 נק', 5 ריב', 1.2 חט' וכמעט 40% מחוץ לקשת שכנעו את עודד קטש ללכת עליו העונה בירושלים.
כדי להצליח בירושלים, ייתכן שג'ונסון יצטרך להיות יותר ממעמד "השחקן הסולידי" שייחסו לו ב-NBA. הוא יצטרך לעשות את כל מה שהוא יודע - אבל בצורה הרבה יותר עקבית ממה שעשה בניסיונות בליגה הטובה בעולם. על פי השנה המוצלחת בצרפת, ואם לשפוט את האופי העקשן, הוא בדרך הנכונה.
