כאשר פוטיס קציקאריס מונה לתפקיד מאמן הפועל ירושלים לפני קצת פחות משלושה חודשים, באופן טבעי הוא הוצג לאוהדי הכדורסל בארץ דרך הרזומה המקצועי שלו – קדנציות מוצלחות בבילבאו ובאא"ק אתונה לצד מוצלחות פחות וקצרות הרבה יותר באריס סלוניקי ובקובאן, מי שנחשב לאיש מקצוע ברמות הגבוהות ביותר, אבל גם לאחד כזה שלא מצליח לעשות את קפיצת המדרגה למועדונים הגדולים באמת.
את הכדורסל של ירושלים תחת קציקאריס המאמן עוד מוקדם לאפיין, בטח בהתחשב בעובדה ששחקני הנבחרת רק הצטרפו לאימונים לפני פחות משבוע, אבל לפחות נראה שקציקאריס האיש רואה עין בעין עם החזון של הפועל ירושלים כמועדון.
"זה פרויקט מאוד מעניין, שרוצה לגדול, וזו אחת הדרכים העיקריות באמצעותן שכנעו אותי אנשי המועדון להגיע. אנחנו חולקים את אותה פילוסופיה", היווני סיפר, "עבור מאמן זה חשוב מאוד, מהניסיון שלי במקומות אחרים. זה המפתח – פילוסופיה דומה, מחשבה דומה, רעיון דומה איך לעשות את הדברים, איך לגדול ולבנות קבוצה תחרותית".
מהי בעצם הפילוסופיה הזאת?
"לדרוש מעצמנו, בכל אספקט לעשות את הטוב ביותר, בטח על המגרש. צריך להכין כל גורם בארגון ובקבוצה לכך שהוא יידרש לעשות הכול עבור הקבוצה בתחום האחריות שלו. אפשר לדבר על השחקנים, על המאמנים ועל הצוות, אבל בסוף כולם צריכים לחשוב במובנים של קבוצה, בלי אגו. אנשים צריכים להסתכל על טובת הקבוצה, ולא על טובתם האישית. אם נעשה את זה, אני חושב שהשחקנים יעשו את אותו הדבר. מה שחשוב על הפרקט זה שהשחקנים יהיו מוכנים מנטלית ומקצועית, ובשביל זה אנחנו מתאמנים. השחקנים צריכים להיות תחרותיים בכל משחק”.
"אני רוצה שיהיה לנו אופי, אני רוצה שתהיה לנו אווירה קבוצתית ואני רוצה שתהיה לנו עבודת צוות. אנחנו צריכים לחפות על כל חולשה שתהיה לנו באופן אינדיבידואלי, או כקבוצה. אם נצליח לעשות את זה, יש לנו את הכישרון לשחק כדורסל אטרקטיבי, אבל גם כדורסל מנצח, שהאוהדים שלנו, ולא רק האוהדים שלנו, יזהו אותו ככדורסל שלנו. זה חשוב לי, זהות של קבוצה".
"הדבר הכי חשוב זה משמעת. אני בן-אדם מאוד קומוניקטיבי, אני לא דיקטטור, אבל כולם צריכים להבין שכשאנחנו עובדים, אנחנו עובדים, ואני רוצה שכולם יהיו מרוכזים במה שאנחנו עושים. מבחינת כדורסל, החבר'ה לא יראו משהו שהם לא ראו מעולם או לא חוו מעולם. כולם צריכים להבין את התפקיד שלהם, את מה שאנחנו מבקשים מהם, וכולם צריכים לעשות את זה בצורה הטובה ביותר".
לא פחות מכישורי האימון שלו, שמו של קציקאריס כאיש שיחה רהוט יצא גם הוא למרחוק. האיש מומחה בלהתאים את הידע שלו בכדורסל למאזין, ובלנסח באופן מחושב ומדויק את הרעיון שהוא רוצה להעביר. התיוג כ"פילוסוף היווני" מפתה, אבל לא מדובר רק בקלישאה – לקציקאריס יש דעות מאוד ברורות על העולם באופן כללי, והוא לא מהסס ליישם אותו גם על הפרקט.
"החברה שלנו משתנה. זה טבעי. דור מחליף דור, ואתה צריך להתאים את עצמך לסיטואציות חדשות, גם מבחינת כדורסל, כי אלה החיים שלי. סדר העדיפויות משתנה, אז איבדנו קצת את העקרונות שלנו. ואני לא רוצה שנאבד את העקרונות האלה. כבוד צריך להיות שם. אמון צריך להיות שם. כי אם אין כבוד וביטחון ואמון, אז אתה אומלל. ואני לא רוצה להיות אומלל, ואני גם לא רוצה שיהיו אנשים אומללים סביבי. אני מעדיף להתאכזב מאשר להיות אומלל. אני לא מבקש ביטחון, אני רוצה לתת אותו. ואני לא מבקש כבוד, אני רוצה להרוויח אותו".
"העקרונות האלה הם המוטו שלי, זה יכול להיות על הפרקט ומחוצה לו, ובגלל זה אני מדבר הרבה. להעביר טיים אאוט טוב וכולם אומרים "הו וואו", וזה נהדר, אין ספק, אבל עוד קודם לכן חשוב להכין קבוצה שתחשוב באותה צורה ושיהיה לה את אותו כיוון, זו העבודה שמרגשת אותי, וזה לא קל, כי יש עימותים, יש אנשים שלא מבינים, יש אנשים שלוקח להם זמן להבין, אבל המוטו שלי הוא לא לוותר על העקרונות ולחיות עם כבוד ועם ביטחון".
קציקאריס בן ה-50 החל את קריירת האימון שלו באא"ק אתונה. לאחר 5 שנים כעוזר קודם לעמדת המאמן הראשי, כחלק משינוי כללי וגורף עבר המועדון – בנייה מחדש עם שחקנים צעירים ועם מאמן צעיר. לאחר 2 עונות שכללו גמר פלייאוף, הגעה לשלב הטופ 16 ביורוליג וקידום צעירים דוגמת ניקוס זיזיס ויואניס בורוסיס, הגיע לדינמו סנט פטרסבורג, שם החליף אחד בשם דיוויד בלאט. בעונתו היחידה שם הגיע לחצי גמר הפלייאוף, ואף רשם ניצחון מרשים בעונה הסדירה על צסק"א מוסקבה, אבל לא פחות חשוב מכך – צבר ניסיון שיעזור לו מאוד בעונה הקרובה.
"חוויתי שם את החוק הרוסי, וזה לא היה קל. עכשיו אצטרך שוב להתאים את עצמי מחדש אליו. בכדורסל הכול יכול לקרות בשנייה אחת, הכול ספונטני, אבל עם החוק הזה צריך להכין דברים מראש, מבחינת ההרכבים האפשריים והשינויים. אני אתאים את עצמי, יש לנו ישראלים טובים ומנוסים, והם לא ישחקו רק בגלל מה שכתוב להם בדרכון. הם ירוויחו את מקומם מבחינה טקטית".
שינוי חשיבתי נוסף שישראל מציבה בפני היווני נוגע לשיטת המשחקים. לראשונה יאמן בליגה שתואר האליפות בה מוכרע בפיינל פור, אבל לכך קציקאריס מייחס פחות חשיבות, כשהמנטרה שחוזרת על עצמה עוד מאז מסיבת העיתונאים הראשונה שלו מדברת על משחק-משחק וחשיבה לטווח קצר. בכל זאת, כשהוא נשאל על הנושא, הביקורת שלו לגבי הפטנט הישראלי בולטת.
"שיטת התחרות כאן היא בהחלט שונה מאשר כל מדינה אחרת שעבדתי בה. לפעמים אפשר לנצל את הפיינל פור, כמו שהקבוצה עשתה בעונה שעברה. אחרות יגידו שזה לא הוגן, כי כשעובדים כל העונה כדי לסיים במקום הטוב ביותר, להשיג יתרון ביתיות ואז לשחק בסדרה, אז הקבוצה הטובה מנצחת, ב-9 פעמים מתוך 10. בפיינל פור אנחנו יודעים, לא רק בישראל, גם ביורוליג, שזה תלוי ביום, אם אתה מצליח לנצח את המשחק האחד. אני מתרכז רק בעבודת היומיום ושהקבוצה תהיה מוכנה".
באא"ק ובסנט פטרסבורג אמנם ביסס קציקאריס את שמו באירופה, אבל את קפיצת המדרגה האמיתית שלו עשה בספרד. מהמועדון הרוסי הגיע לוולנסיה, כשבדומה לשני מועדוניו הקודמים, המטרה הייתה להתחיל עידן חדש ולקדם את הקבוצה למרכז הבמה. שם זה פחות עבד, והכתומים תחת שרביטו של היווני לא הצליחו לעבור את שלב רבע גמר הפלייאוף.
לאחר קדנציה קצרה בת 100 ימים בדיוק באריס סלוניקי, חזר לספרד וחתם בבילבאו, בדרך לעונות הטובות בתולדותיה. קבוצת התחתית פרחה תחת שרביטו של היווני, בנסיקה שכללה הגעה לגמר הפלייאוף ב-2011, הגעה לגמר הפלייאוף ב-2013 והשתתפות היסטורית ביורוליג, כולל העפלה לרבע הגמר. קשה שלא לחשוב שבירושלים חולמים על קפיצת מדרגה זהה.
"אני מאוד רוצה להגיע ליורוליג. גם הבעלים, גם המנהל המקצועי, גם השחקנים. זו המטרה שלנו. אם נצליח השנה, זה יהיה נהדר, ובכל פעם שתהיה לנו הזדמנות, נילחם על זה. ככה אנחנו רוצים לבנות את הקבוצה. אני מכיר את התחושה הזאת, הייתה לי חוויה מדהימה בבילבאו".
"כשחתמתי, הבעלים אמר לי את מה שאמרו לי פה, שהוא מאוד ישמח לראות את הקבוצה תוך שנתיים משחקת ביורוליג. זה היה החלום שלו כנראה וזה כיף לשמוע, אבל גם צריך להיות מציאותי, להתחשב במגבלות ולחשוב איך עושים את זה, כי במיוחד בליגה הספרדית, ובמיוחד אז, לא היה קל להגיע ליורוליג. ובילבאו הייתה קבוצה תחתית, בלי מסורת בפלייאוף, לא היה ניסיון כזה של יורוליג או להתחרות על האליפות. שמנו את זה על השולחן, התחלנו לעבוד ולא דיברנו על זה שוב, אבל בסוף עשינו את זה. כך שאני מכיר את התחושה. אבל מצד שני, אם נשים על עצמנו לחץ שצריך לעשות את זה בתוך שנה אחת, נאבד ריכוז וכנראה ניכשל. צריך להתרכז בלבנות פרויקט חזק, והתוצאות יבואו בוודאות. נצטרך להשתפר בכל אספקט, כמועדון וכקבוצה".
"זה גם טוב עבור ישראל שיש עוד קבוצה חזקה שמוכנה להתחרות ביורוקאפ וביורוליג. אנחנו צריכים מועדונים טובים באירופה. ב-2006 התחיל משבר עולמי, היו 30-40 מועדונים גדולים, והיום יש פחות. מכבי כבר שנים נחשבת למועדון גדול באירופה, אבל אני מקווה שיהיו יותר קבוצות כאלה, כי זה יהיה טוב גם עבור הכדורסל הישראלי".
הפועל ירושלים של 2017/18 היא שילוב מעניין של ישן וחדש. מצד אחד, הבסיס המוצלח מהעונה שעברה נשאר – שלושת הגארדים הזרים חוזקו ביוגב אוחיון, וגם את הקרב על בר טימור ניצח המועדון בקיץ האחרון. מצד שני, הקו הקדמי עבר מתיחת פנים, ואל ליאור אליהו וריצ'ארד האוול הצטרפו אלן אומיץ' ואוסטין דיי.
התוצאה הסופית היא קבוצה בעלת המון יכולות התקפיות, וסימן שאלה הגנתי, במיוחד בקו הקדמי. "אני לא אגיד בראיון אחד מה נעשה בנושא הזה, אבל נעבוד כקבוצה. אני משוכנע שנעשה עבודה טובה, כי זו לא רק עבודת יחיד מבחינת ההגנה בכדורסל", המאמן האדום סיפר, "זה ספורט קבוצתי, זה עניין קבוצתי. כפי שאמרתי, על כל חולשה ננסה לכסות באופן טקטי, אבל אני רוצה לראות מקסימום מאמץ מכולם. זאת הדרך שבה אנחנו עובדים וזאת הדרך שבה אני רוצה שנשחק".
ובכל זאת, כשמדברים על הקו הקדמי בפרט ועל הפועל ירושלים בכלל, הסיפור הגדול של הקיץ לא היה קציקאריס וגם לא השחקנים שהגיעו. סאגת אמארה סטודמאייר נמתחה כמעט על פני קיץ שלם, כאשר עם מינויו של היווני היה ברור שהכוכב האמריקאי לא נמצא בתכניותיו המקצועיות. החתמתו של אומיץ' הייתה הצהרת כוונות בנושא, והחותם הסופי הגיע בצורת פוסט פרישה של סטודמאייר ברשתות החברתיות.
"רציתי שחקן כמו אלן אומיץ', עם הכישורים שלו. צעיר, אבל עם ניסיון. וזה היה גם עניין של כימיה. אבל זה אמארה, לא סתם מישהו, לא סתם עוד שחקן, ויש המון כבוד אליו ולמה שהוא עשה עבור הקבוצה", היווני הסביר, "הוא כוכב. הדבר הטוב ביותר, המכובד ביותר שיכולנו לעשות באותו רגע זה למצוא את הדרך. כי מההתחלה היינו צריכים שחקן כמו אלן, וברגע שהייתה לנו הזדמנות להחתים אותו, עשינו את זה. אני מקווה שאנשים מבינים, וגם אמארה, שזה היה עניין של כימיה".
רבים ניבאו לקציקאריס עתיד ורוד כמאמן עוד בימיו כשחקן. הוא מעולם לא היה הכוכב, אבל תמיד התבלט בראיית המשחק שלו. את רוב שנותיו העביר באא"ק, אבל את ההיסטוריה הראשונה עשה כשעלה לבוגרים של יוניקוס בגיל 15, ובכך הפך לצעיר שחקני הליגה היוונית בכל הזמנים. מה שמעניין הוא שבאותה שנה הקולות של פיראוס באמת הזכירו את חיפה. "הפעם הראשונה ששיחקתי מחוץ ליוון הייתה בחיפה. הייתי בן 15, זו הייתה העונה הראשונה שלי בבוגרים וכל כך התרגשתי. זו הייתה חוויה מדהימה עבורי, לראות תרבות אחרת, לחוות אווירה אחרת. אני זוכר את אותו יום, אני זוכר את האולם.
לפני כמה שבועות שיחקנו שם את משחק האימון הראשון שלנו, וזכרתי את האולם", קציקאריס נזכר, "כמובן שינו אותו קצת, והוא יותר מודרני. הוסיפו יציעים מאחורי הסל, אז היה שם רק קיר, היה גם שעון גדול. מאז שיחקתי בחיפה, בתל אביב, בירושלים כמובן. שיחקתי 3-4 פעמים במלחה, ויש לי זיכרונות נהדרים כי מעולם לא הפסדתי כאן, וכבר אז ידעתי שלא קל לנצח במלחה. מאז שהגעתי לפני חודש, אני בעיקר עם הקבוצה, לא יצא לי לבקר ביותר מדי מקומות, קודם כל אני צריך להשלים את העבודה עם הקבוצה, אבל חברים כבר מבקשים ממנו לבוא ולבקר, כי זה החלום שלהם להגיע לארץ הקודש".
קציקאריס השחקן עוד עבר בהירקליון בסוף שנות התשעים, קציקאריס המאמן עוד עבר בשנים האחרונות נבחרות רוסיה ויוון וגם במורסיה וקובאן. אבל קציקאריס האדם הוא לא מאמן הכדורסל הטיפוסי. כשהוא לא מנתח משחקים או מכין תרגולים טקטיים לאימון הבא, מתגלה עולם תחביבים עשיר לא פחות.
"אני אוהב מוסיקה. אני בחור של פינק פלויד, כמו משוגע. אם תגיד לי שתיקח לי את כל המוסיקה שיש לי על המחשב ובטלפון, אשמור על פינק פלויד", המאמן הודה, "אני אוהב אותם, לא רק את המוסיקה, אלא גם את מה שהם מייצגים. אבל אני יכול להאזין להכול – מוסיקה יוונית, פופ, R&B, ראפ, תלוי במצב הרוח שלי".
וקולנוע?
"אני אוהב סרטים. אין לי סרט אחד אהוב, אבל אני אוהב קולנוע טוב, סרטים טובים, וזה תלוי במצב הרוח שלי. אני לא אוהב רק קומדיות או רק סרטים היסטוריים או רק מדע בדיוני. זה תלוי מה מצב הרוח שלי, אבל אני בהחלט בחור של סרטים. מאוד אוהב סרטים".
איזה סרט לדעתך מתאר את הפועל ירושלים בצורה הכי טובה?
"התשובה הקלה היא '300', כי אני יווני ובגלל כל ההקשרים, אבל זה עמוק יותר. אנשים לא מכירים את ההיסטוריה העמוקה, אבל הייתה שם הרבה עזרה של האתונאים. הם פשוט לא קיבלו קרדיט. אבל זה לא שיעור היסטוריה. בהחלט אפשר להשיג הרבה דוגמאות ומסרים שם, איך קבוצה קטנה יכולה להילחם נגד כולם, עם גאווה, עם מסירות ועם אמונה. אם מנתחים, ואם לומדים כל פרט ממה שקרה, הרבה שחקנים אוהבים את הסרט, לא רק יוונים. לפני משחקים חשובים הם מקבלים מוטיבציה מהסרט, מהנאומים, איך לקבל מוטיבציה למלחמה נגד הסיכויים או מול יריב חזק יותר".
לסיום, מה המסר שלך לאוהדי הפועל ירושלים לקראת העונה הקרובה?
"אנחנו נפסיד משחקים, כמו כולם. אבל יש דרך להפסיד. אני מכבד את היריב שלי, ואני מצפה שגם הקבוצה שלי תכבד אותו. אנחנו מצפים שכולם ייתנו את המיטב שלהם נגדנו. אבל אני רוצה לראות גישה מסוימת מהשחקנים שלי. אפשר להפסיד, אפשר אפילו לחוות תבוסות, אבל אם הגישה שם, והפסדנו מסיבות מקצועיות – משהו לא עובד, יום רע בהתקפה – אין בעיה, ולדעתי האוהדים יבינו ויכבדו את זה".
"יכול להיות משחק רע, אפשר לעבור אפילו תקופה רעה, אבל מה שאני שונא זו גישה לא טובה וחוסר משמעת, וזה כבר לא משנה אם זה בהפסד או בניצחון. בניצחון אמנם אפשר לתקן, אבל חשוב לי שלא יהיו תירוצים, שאף אחד לא ידבר על שופטים, אני רוצה קבוצה חזקה מנטלית על הפרקט. יש לנו סגל טוב, אני מקווה שלא יהיו לנו פציעות ושכולם יהיו בריאים ויידעו את התפקיד שלהם. אני רוצה שכשהשחקנים יעלו על הפרקט, הם ייתנו את המקסימום. אני חושב שכל אוהד בעולם יעריך את זה ויכבד את זה".
