sportFive1190741 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5
sportFive1190721 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5

הספורט הישראלי מאז ומעולם גרר אחריו ויכוחים: מי טוב יותר? מי השאיר חותם גדול יותר? מה גובר על מה - תהילת העבר או הישגים בהווה? ולרגל יום העצמאות ה-74 של מדינת ישראל, החלטנו להכריע את הדיון אחת ולתמיד.

בשבועות האחרונים, כחלק מפרויקט מיוחד של ערוץ הספורט, התבקשתם לבחור את חמשת השחקנים הטובים ביותר שהיה לכדורסל הישראלי להציע בשנות האלפיים ולבחור את "החמישייה של המדינה". נאלצתם להכריע בין גל מקל, יותם הלפרין ומאיר טפירו ולקבוע האם לדני אבדיה, שעל פניו רק בתחילת דרכו, יש מקום בין כל הוטרנים שברשימה. וכעת, הגיע הזמן לסגור את הצבעות הגולשים ולחשוף את אלה שהגיעו עד למרחק נגיעה מטבעת האליפות - החמישייה השנייה. הבחירות שלכם, בואו נתחיל!
 
רכז – יותם הלפרין (20% מבחירות הגולשים)
בעמדת הרכז השני של "החמשיייה של המדינה", בחרתם איש שהשפיע רבות על הכדורסל הישראלי בתור שחקן ולאחרונה גם על הקווים. הלפרין היה כוכב כבר מגילאי הנוער והוביל את מכבי תל אביב לאליפויות וגביעים, כשבמקביל גם זכה באליפות התיכונים עם תיכון מטרווסט רעננה. כשהוא בן 17 בלבד, החל הגארד לשחק כבר עם הקבוצה הבוגרת של המועדון, כשהקרדיט שלו הלך וגדל עם השנים והוא היה שותף לאחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה של הכדורסל האירופי, אם כי בשנים אלו לא היה חלק משמעותי אצל הצהובים.

בקדנציה השנייה שלו, לאחר שנה מוצלחת במיוחד בלובליאנה, הוא כבר היה אחד השחקנים החשובים בצהוב. הקריירה המפוארת שלו המשיכה גם אחרי שעזב את מכבי ת"א ויצא בפעם השנייה לסיבוב אירופי, ונחתמה עם שנים נהדרות בהפועל ירושלים - שם הפך לסמל אחרי שזכה עימה בשתי האליפויות הראשונות והיחידות בהיסטוריית המועדון.

מעבר להשפעה הגדולה בקבוצות בהן שיחק, הלפרין ייצג את ישראל בלא פחות מ-7 אליפויות אירופה, כאשר ברובן הוא היה לאחד המשמעותיים ביותר בנבחרת. למעשה, הלפרין מדורג במקום החמישי בקלעי הנבחרת בכל הזמנים. על היכולות שהיו לגארד על מגרש הכדורסל אין עוררין, כשהוא הצליח לשלב בין כישרון נהדר לאינטליגנציית משחק גבוהה במיוחד שמתבטאת גם בעמדת המאמן. הלפרין אמנם כבר לא משחק, אך צפויות לו עוד שנים משמעותיות במיוחד בעולם הכדורסל של ארצנו הקטנטונת.

(קרדיט תמונה: GETTY)

sportFive1190722 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5

שוטינג גארד – טל בורשטיין (28% מבחירות הגולשים)
מי שנבחר על ידכם לשוטינג גארד השני של שנות האלפיים, ייזכר לעד בזכות החלק המשמעותי שלקח באחת הקבוצות הגדולות שידע הכדורסל הישראלי והאירופי. בורשטיין היה ללא ספק הבורג הישראלי החשוב ביותר ברוטציה של מכבי תל אביב תוצרת פיני גרשון והיה לישראלי היחיד בחמישייה הבלתי נשכחת שכללה את שאראס, פארקר, באסטון ו-וויצ'יץ'.

כדי להבין עד כמה משמעותי הוא היה, נלך חזרה לצמד הגמרים ב-2004 וב-2005 (גם בגמר הסופרוליג ב-2001 הוא פתח בחמישייה וקלע 5 נקודות), אז הוא שיחק במצטבר יותר מ-60 דק' וקלע 25 נקודות. יתרה מזאת, ביורוליג בחרו את בורשטיין לאחד מ-13 הסמלים הכי גדולים של המועדון הצהוב בכל הזמנים. למרות שהספיק לערוך 178 הופעות בליגה השנייה בטיבה בעולם, יש תחושה שהיה יכול להיות אפילו גדול יותר עם מעט יותר מזל ופחות פציעות לאורך השנים.

מעבר למשחקיו בקבוצות (הרצליה, מכבי ופואנלברדה הספרדית), בורשטיין רשם ארבע הופעות ביורובאסקט במדי הנבחרת, היה משמעותי מאוד בשלוש מתוכן (כולל הנבחרת שסיימה במקום ה-7 ב-2003) והציב את עצמו במקום ה-11 בקלעי כל הזמנים של הנבחרת. מי שקיבל את חולצה מספר 10 במכבי ת"א לאחר עזיבתו של עודד קטש, ייזכר תמיד כסמל צהוב, קלעי משובח ושחקן הגנה קשוח.

(קרדיט תמונה: אלן שיבר)

sportFive1190734 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5

סמול פורוורד – דני אבדיה (24% מבחירות הגולשים)
בהתחשב בעובדה שהוא נולד רק בשנת 2001, הבחירה של דני אבדיה כאחד מעשרת הישראלים הטובים במילניום הנוכחי מרשימה במיוחד. אז למה בכל זאת אבדיה כבר עכשיו חלק מה עשירייה? כי למי שהספיק לשכוח, הוא הוביל את נבחרת העתודה לשתי זכיות רצופות באליפות אירופה, כשבשתיהן הוא נכנס לחמישיית הטורניר ובשנייה אף זכה בתואר ה-MVP. גם בליגה הישראלית שלנו הוא הספיק לקבל את תואר ה-MVP עוד לפני גיל 20 והיה הצעיר ביותר לעשות זאת אי פעם.

מי שנבחר כבחירה מספר 9 בדראפט 2020 על ידי וושינגטון וויזארדס, הציג בשתי העונות הראשונות ב-NBA יכולת טובה ושיפור מתמיד - וכעת, עושה רושם שגם בארה"ב מתחילים להבין שהשמיים הם הגבול מבחינת אבדיה. בראייה ישראלית צרה, אין לנו ספק שאם נבחר מחדש את החמישייה של המדינה, אולי כבר בעוד שנה, הוא יהיה זה שיוביל אותה.

(קרדיט תמונה: GETTY)

sportFive1190730 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5

פאוור פורוורד – ליאור אליהו (18% מבחירות הגולשים)
הוא היה אחד השחקנים המשפיעים והמוכשרים שייצר הכדורסל הישראלי מאז ומעולם, אחד כזה שלא צומח פה בכל יום. והאמת, כבר מתחילת הקריירה היה אפשר להבין שמדובר במשהו מיוחד. בסוף העשור השני לחייו ובפתיחת השלישי אליהו שיחק בגליל עליון וכבר אז היה אחד השחקנים הטובים בליגת העל וסקורר מחונן. השנים היפות בצפון סללו את דרכו למכבי ת"א ולשבע שנים רצופות ביורוליג - שש מהן בצהוב.

היציאה היחידה שלו מחוץ לישראל הייתה לקאחה לבורל לעונה אחת, שם סיפק משחק שיא דווקא בגמר הזירה המקומית מול ברצלונה, אז הוליך את קבוצתו לזכייה באליפות ספרד עם 18 נקודות. הוא אמנם לא הספיק לקחת חלק בזכייה באליפות אירופה של הצהובים, אך זכה בתואר שאף ישראלי לפניו לא הצליח להשיג - ה-MVP של החודש ביורוליג.

לאחר מכן הגיע המעבר לירושלים, שעשה לא מעט רעש. אליהו הצליח להוביל את הקבוצה מהבירה לשתי אליפויות ראשונות בהיסטוריה וחתם קריירה עתירה בתארים והישגים במכבי אשדוד הצנועה. כמו בקריירה המקצוענית, גם בנבחרת הוא כיכב מגיל צעיר - תחילה במסגרות הצעירות ואחר כך בבוגרת. הוא הופיע בשישה יורובאסקטים רצופים ובכולם היה מכוכבי הנבחרת, בדרך למקום הרביעי בקלעי כל הזמנים. אליהו ייזכר לעד בקרב חובבי הכדורסל בזכות היותו סקורר נהדר וכאיש שהמציא את זריקת ה"גויאבה" שפיתח לכדי אומנות.

(קרדיט תמונה: הפועל ירושלים)

סנטר – אלכס טיוס (28% מבחירות הגולשים)
על רמת המחוייבות של שחקן קרשיאקה בימים אלו לנבחרת הלאומית אפשר להתווכח, אך על הרמה הגבוהה שהציג ועל החלק העצום שהיה לו בזכייה האחרונה של מכבי תל אביב באליפות אירופה אי אפשר - וזו גם כנראה הסיבה שהכניסה אותו לעשרת הגדולים. טיוס אמנם רשם עונות יורוליג רבות עם קבוצות שונות באירופה, אך מעל כולן עומדת עונת 2013/14, אז היווה חלק חשוב בפאזל של דיוויד בלאט ואף תרם 12 נקודות ו-11 ריבאונדים במשחק הגמר מול ריאל מדריד, בה הוא גם הספיק לשחק מאוחר יותר.
 
האמריקאי, שהתגייר והתאזרח בתחילת דרכו בארץ, אז שיחק במכבי אשדוד, הוא ללא ספק אחד השחקנים הכי אתלטיים שייצגו את נבחרת ישראל. היכולת שלו לקפוץ גרמה לו להיות מכונת אלי-הופים בשנים היפות שלו ואחד כזה שגם מגן על הטבעת בצורה שהייתה חסרה לנבחרת שלנו. מלבד אבדיה, הסנטר בין ה-34, שהיה לישראלי השני שזוכה בתואר שחקן החודש ביורוליג (פעמיים), הוא היחיד בעשירייה הראשונה שעדיין משחק ברמה תחרותית. יהיה מעניין לראות כיצד ואיפה יסיים טיוס את הקריירה.

(קרדיט תמונה: אלן שיבר)